חרקים מעופפים מצויים, שמתפתחים בזבל ובחומרים מרקיבים, או כטפילים על גבי בעלי-חיים אחרים.
נראה שהשם נובע מחיקוי צליל זמזומו בשעת מעופו (אונומטופיאה).
הזבובים משריצים במספרים עצומים והופכים למפגע לבני-אדם. לכן מסמל הזבוב בישעיהו את חיילות האוייב – בכמותו ובטורדנותו: "והיה ביום ההוא, ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי-מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור, ובואו ונחו כולם בנחלי-הבתות ובנקיקי-הסלעים…" (ז 19-18). דימוי כזה של הזבוב מצוי גם בטקסטים שומריים עתיקים (עלילות גלגמש).
תכשיט או קמיע של זבוב נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בתל עג'ול (בית עגליים).
חז"ל מונים את מכת-הזבובים כאחת הפורענויות הבאות על הציבור.
בסוף ימי בית-שני הפך הזבוב לסמל השנאה והשטניות.
