באר שבע, בירת הנגב

באר שבע שוכנת בצפון הנגב והיא מהווה שער לנגב כולו. זוהי העיר הגדולה והמרכזית בנגב, ובמספר תושביה היא העיר השישית בגודלה בארץ. ההיסטוריה שלה ארוכה – היא נזכרת לראשונה בתיאורים של נדודי האבות במקרא, ושרידים ארכיאולוגיים הנמצאים בה ובקירבתה מעידים על יישוב קבע שהיה במקום בתקופות שונות.

בשנת 1900 נבנתה העיר מחדש בידי העות'מאנים. הם ביקשו לחזק את השליטה של האימפריה העות'מאנית באזור ולהשליט חוק וסדר בקרב הבדואים. רחובות העיר נבנו במבנה של "שְׁתִי וָעֵרֶב" - רחובות מקבילים ומצטלבים לאורך ולרוחב. הוקמו בה מבני ציבור גדולים ומרשימים, בהם ארמון המושל, המסגד, בית העירייה, ובית הספר לבני השיח'ים הבדואים.

ב- 1917 כבשו הבריטים את באר שבע, ובתקופת שלטונם התעצם תפקידה של העיר כמרכז עירוני, שלטוני וכלכלי במרחב הנגב. הוקמו בה מפעלים, בתי מלאכה ומוסדות ציבור, בארות נוספות נקדחו ודרכים חדשות נסללו. מעריכים כי לפני קום המדינה התגוררו בה כ- 6,500 נפש, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. ב- 1948, במסגרת מלחמת העצמאות, נכבשה העיר בידי צה"ל.

מאז קום המדינה התפתחה באר שבע ואוכלוסייתה גדלה, וכיום מתגוררים בה כ- 160,000 תושבים. במהלך השנים הפכה עיר זאת לבירת הנגב – המוקד העירוני המרכֵּז את הפעילות המינהלית והכלכלית של האזור כולו.

כאשר בודקים מה הוביל לגידולה ולהתפתחותה המהירים של באר שבע (במיוחד בהשוואה ליתר היישובים העירוניים בנגב), קשה להצביע על סיבה אחת. אין ספק ששילוב של גורמים תרם לכך:
1. מיקומה המיוחד של באר שבע:
- העיר שוכנת במרכז בקעת באר שבע, המתאפיינת בתנאי טבע נוחים:
היא מישורית ויש בה מקורות מים.
- היא נמצאת על צומת דרכים ארצי אשר נוסעים, סחורות ומטענים, עוברים בו בדרכם דרומה או צפונה.
- סביב העיר מצויים יישובים כפריים ויישובים עירוניים הזקוקים לשירותים שונים.
- היא שוכנת סמוך למקומות הכרייה של מחצבים כמו אשלג, ברום ופוספטים, שתרמו לפיתוח התעשייה בה ובקירבתה.
2. מעמדה המרכזי של העיר בעבר.
כבר בתקופות קדומות, וכך גם בתקופת האימפריה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי, שימשה באר שבע מרכז מינהלי וצבאי לאזור הדרום. היה זה אך טבעי שהיא תמשיך לתפקד כעיר מרכזית באזור הדרום.
3. זכות ראשונים שיש לעיר בנגב.
באר שבע הייתה העיר העברית הראשונה שהוקמה בנגב לאחר קום המדינה.
בכך התחדש הקשר ההיסטורי עם המקום שבו חיו ונדדו אבותינו כבר בתקופת המקרא.
4. החלטות של הממשלה לרכז בעיר מוסדות ציבור חשובים.

אוכלוסייתה של באר שבע גדלה במיוחד בשתי תקופות זמן, שבהן השתקעו בה עולים רבים. בשנות ה- 50 וה- 60 היו אלה עולים שהופנו אליה על ידי המוסדות המיישבים, ובראשית שנות ה- 90 הגיעו אליה עולי חֶבר העמים ואתיופיה.
משלהי 1989 ועד 1997 הגיעו לבאר שבע כ- 45,000 עולים!

כיום באר שבע מספקת שירותים שונים ומגוונים לכל תושבי היישובים העירוניים והכפריים שבסביבתה:
- ממוקמים בה משרדי הממשלה המחוזיים ומוסדות ציבור מרכזיים, המשרתים את כל מרחב הדרום: בית משפט מחוזי, דואר מרכזי, משטרת מרחב דרום ועוד.
- היא משמשת מרכז רפואי לתושבי הנגב. נמצא בה המרכז הרפואי "סורוקה", הכולל בית חולים ומרפאות חוץ.
- היא משמשת מרכז קניות. תושבים מכל רחבי הנגב הזקוקים למוצרים שאין להשיגם במקומות מגוריהם – ביגוד אופנתי, כלי מוסיקה, רהיטים וכדומה – רוכשים אותם בבאר שבע.
- היא מציעה לתושבי הנגב פעילות תרבותית: תיאטרון עירוני, תזמורת, קונסטרבטוריון עירוני, מוזיאון ועוד.
- היא מקיימת גם מרכז אקדמי חשוב. ב- 1969 הוקמה בעיר אוניברסיטה – אוניברסיטת בן גוריון – שלומדים בה כ- 15,000 סטודנטים מכל רחבי הארץ (ראו "פותחים חלון"). בעיר מצויות גם מכללה טכנולוגית ומכללה לחינוך.

תכנון עירוני בסביבה מדברית

באר שבע היא עיר מתוכננת שקיימת בה חלוקה ברורה של שימושי קרקע: המע"ר (מרכז העסקים הראשי) של העיר מצוי באזור העיר העתיקה, ומשם הוא התפשט צפונה. בעיר העתיקה מתרכזים בעיקר חנויות, בנקים ומסחר, ומצפונה נבנו מוסדות ציבור כגון עירייה, משרדי ממשלה, בית משפט ועוד. אזורי המגורים מפוזרים על פני כל המרחב העירוני, שכונות-שכונות.
סיפור הקמתה של העיר הוא סיפור מעניין של תכנון, ביצוע, הכרה בטעויות שנעשו ותיקונן.

התכנון החל בראשית שונות החמישים, והוא התבסס על רעיון של עיר גנים שהיה מקובל באירופה. בהתאם לרעיון זה נבנו בבאר שבע שכונות עצמאיות נפרדות ומרוחקות זו מזו. בכל שכונה הוקמו בתי מגורים ומרכז מסחרי קטן, וסביב כל שכונה נותרו מרחבים פתוחים שלפי התכנון היו צריכים להתמלא בפארקים ובצמחייה ירוקה. באזור העיר העתיקה החלה התפתחותו של המע"ר ששירת את כל השכונות.

עם הזמן התברר כי תכנון כזה אינו מתאים לעיר מדברית וכי העיר אינה מתפתחת כפי שציפו. מדוע? פיזור השכונות על פני המרחבים הגדולים ייקר את ההוצאות שנדרשו לבניית התשתיות של העיר: מערכת אספקת המים, מערכות הביוב והחשמל ופיתוח הכבישים. בגלל מחסור בדרכי תחבורה בין השכונות, הנגישות בין שכונה לשכונה לא הייתה קלה. ובנוסף, בתנאי האקלים המדברי היה קשה לפתח בין השכונות שטחי גן וצמחייה והשטחים נותרו צחיחים, הגבירו את תחושת השיממון ולא עודדו גיבוש חברתי ופיזי בין חלקי העיר השונים.

בשנות השישים והשבעים החלו לתכנן את העיר מחדש. עיקר התכנון היה בנייה צפופה יותר, המגבשת יחד את חלקי העיר; יצירת קשר תחבורתי נוח בין השכונות ובינן לבין מרכזי המסחר והשירותים; ובנייה מתאימה יותר לאקלים ולנוף המדברי. על פי עקרונות אלה נבנו בתים בשטחים הפתוחים שבתוך השכונות וביניהן. נסלל עורק תחבורה ראשי החוצה את העיר, ונסללו כבישים חדשים המקשרים בין כל חלקי העיר. מרכז העסקים המשיך להתפשט צפונה, ומוקמו בו שירותים ציבוריים וממלכתיים נוספים.

בשנים האחרונות ניכרת בבאר שבע תנופת בנייה גדולה. העלייה הגדולה של שנות ה- 90 הביאה להקמתן של שכונות חדשות ולהתפשטות השטח הבנוי של העיר. כן מתבצעים בעיר פרוייקטים גדולים: מוקמת "קרית ממשלה" ובה ריכוז של משרדי ממשלה מחוזיים והיכל המשפט, נבנה מרכז מסחרי גדול בחלקה המזרחי של העיר, תחנת הרכבת מועתקת למרכז העיר, ועוד. כל אלה מגבירים את כוחה של באר שבע כעיר המרכזית במרחב הדרומי ומעניקים לה צביון מיוחד משלה.

קשיים שהעיר מתמודדת עימם

כיום באר שבע היא עיר גדולה שהתפתחה מאוד, אך זו גם עיר המתמודדת עם בעיות לא קלות. חלקן בעיות המעסיקות כל עיר גדולה בישראל, וחלקן ייחודיות לבאר שבע.
נבחן את המרכזיות שבהן.

1. מצוקה בשכונות הוותיקות.
השכונות הוותיקות שנבנו בעיר במהלך שנות ה- 50 וה- 60 ונועדו לקלוט במהירות את העולים הרבים שהגיעו לארץ באותה תקופה, הוקמו בתקציבים דלים. הדירות היו קטנות ואיכות הבנייה הייתה ירודה. חלק מהשכונות הפכו בהדרגה לשכונות מצוקה, וכיום הן זקוקות לשיקום פיזי וחברתי: הקמת מערכת תאורה נאותה ברחובות, שיפוץ חיצוני של הבתים והרחבת הדירות, הקמת מסגרות חברתיות לנוער, חוגי העשרה למבוגרים ולנוער וכדומה. השכונות הוותיקות גם סובלות מעזיבתם של תושבים ומכך שלא נכנסים להתגורר בהן תושבים חדשים וצעירים, והאוכלוסייה שלהן מזדקנת.
2. הגידול במספר התושבים דורש השקעה מיוחדת בפיתוח התשתיות העירוניות.
אמנם גידול האוכלוסייה בבאר שבע בעשור האחרון מרשים, אבל משמעות הדבר היא שיש בעיר מספר גדול יותר של אנשים הזקוקים לשירותים רפואיים ולכיתות לימוד, לאספקת מים וחשמל וכדומה. כך נוצר צורך דחוף לחזק ולהרחיב את התשתיות ואת השירותים בעיר.
3. פגיעה באיכות הסביבה.
כיום יש בקירבת באר שבע כמה מפגעים סביבתיים, שיש המתלוננים כי הם עלולים לפגום באיכות החיים של התושבים. במרחק כ- 4 ק"מ מצפון-מערב לעיר מצוי "אתר דודאים" – אתר שאליו מועברת פסולת מוצקה של גוש דן. ובמרחק כ- 12 ק"מ מדרום לעיר נמצאת "רמת חובב" – אזור תעשייה ובו מרוכזת תעשייה כימית ובו גם נמצא האתר הארצי לסילוק פסולת רעילה.
4. מחסור במוקדי משיכה לאוכלוסייה צעירה ומשכילה.
אוניברסיטת בן גוריון ובית החולים סורוקה מעסיקים את רוב האוכלוסייה האקדמית המתגוררת בעיר ובסביבתה, אך עדיין חסרים בבאר שבע מפעלים עתירי ידע ושירותים שונים הנלווים בדרך כלל לתעשיות אלה: שירותי בנקאות, ייעוץ עסקי ופרסום, עורכי דין וכדומה. כן יש מחסור במקומות בילוי כמו פאבים ומועדונים, המושכים אוכלוסייה צעירה ומקנים לעיר אווירה חיה ותוססת.
5. קשיים בפיתוח המע"ר של העיר:
- המע"ר אינו נמצא במרכז העיר. ומכיוון שהשכונות החדשות נמצאות הרחק ממנו, הנגישות אליו אינה נוחה ותושבים רבים נמנעים מלהגיע אליו. מלבד זאת, בשנים האחרונות נבנים בשולי העיר אזורי מסחר מודרניים. ומכיוון שהנגישות אליהם נוחה ויש בהם חניה בשפע, רבים מעדיפים אותם על פני המע"ר. אין פלא, אם כן, שבשנים האחרונות נחלש המע"ר.
- שני חלקי המע"ר – החלק הוותיק המצוי בעיר העתיקה וזה החדש שנוצר מצפון לו – אינם נמצאים ברצף אחד. קיימת ביניהם הפרדה פיזית הנוצרת על ידי בית קברות, כבישים וגורמים אחרים. וכשאין רצף קשה ליצור מע"ר מגובש, יעיל ומפותח לעיר, וכוח המשיכה שלו נחלש.
- סביב הטיפול בחלק העתיק של המע"ר עולה הדילמה הידועה של שימור מול פיתוח. מצד אחד קיים הרצון לשמר את האופי העתיק של האזור ואת המבנים המיוחדים המצויים בו, ולכן נמנעים מלבנות במקום גורדי שחקים.
מצד שני קיים הצורך לפתח את המע"ר ולבנות בו מבנים גבוהים, גדולים ומודרניים, ולשכן בהם משרדים, בתי עסק ובתי מסחר.
6. הגירת תושבים
בגלל בעיות אלה ואחרות, העיר באר שבע אינה מהווה מוקד משיכה לתושבים חדשים. יותר מזה, צעירים ועולים שזה עתה הגיעו, עוזבים את העיר ומהגרים למקומות אחרים בארץ. חלק גדול מן התושבים שעוזבים את העיר בוחרים לעבור ליישובים שבפרברי העיר – עומר, להבים ומיתר. אלה יישובים בעלי אופי כפרי, ובהם בתים צמודי-קרקע. יישובים אלה משכו אמנם אל הנגב אוכלוסייה איכותית ממקומות אחרים בארץ, אך הם משכו אליהם גם אוכלוסייה מבוססת מבאר שבע. וכך, שלא במתכוון, יישובים אלה גרמו להחלשתה הכלכלית והחברתית של באר שבע (אם כי ייתכן שאילמלא הוקמו יישובים אלה, משפחות רבות היו עוזבות את הנגב, ורק בזכות קיומם הן ממשיכות להתגורר באזור...)

ומה צופן העתיד לעיר?

למרות הקשיים, נראה כי באר שבע עומדת בפני תהליכי שינוי גדולים וחשובים.
פרוייקטים כמו אזור התעשייה החדש שהוקם ליד היישוב עומר, ואזורי תעשייה מתקדמים אחרים שמתכננים להקים סמוך לעיר, עשויים לספק אלפי מקומות עבודה בתחום התעשייה עתירת הידע. העתקת תחנת הרכבת למקום מרכזי בעיר ושיפורים בזמני הנסיעה בקו תל-אביב-באר-שבע, יאפשרו יוממות למרכז הארץ לצורכי עבודה ובילוי. בניית רכבת קלה תסייע לנסיעה נוחה ומהירה בתוך תחומי העיר. לטווח הארוך אף מתכננים להקים סמוך לבאר שבע שדה תעופה לטיסות בין-לאומיות, ופרוייקט כזה יאפשר לעיר קשר לעולם הרחב. למעשה, באר שבע עומדת במרכז תכנית "מטרופולין באר שבע", שמטרתה לחזק את המרחב הדרומי של המדינה.

***

בשנת 1969 ייסדה ממשלת ישראל את אוניברסיטת הנגב בהשראת חזונו של דוד בן גוריון. האוניברסיטה שמה לה למטרה להוות מנוף לפיתוח הנגב. כיצד?
* האוניברסיטה מהווה מוקד משיכה לאוכלוסייה משכילה, ובשנים האחרונות היא מציגה נתונים מרשימים של גידול ופיתוח.
* האוניברסיטה מספקת תעסוקה ופרנסה לתושבים רבים מבאר שבע והסביבה. הסטודנטים הרבים המתגוררים בבאר שבע תורמים לפיתוח חיי הקהילה והתרבות בעיר ומגבירים את הביקוש לשירותים שונים: מגורים, מקומות בילוי, שירותי בנקאות, שירותים רפואיים וכדומה.
* האוניברסיטה עוסקת במחקרים שתורמים לפיתוח האזור. לצד מחקרים בנושאים כלליים, חלק נכבד מהמחקרים הנעשים בה הם מחקרים שמטרתם לסייע בפיתוחו של הנגב. כאלה הם המחקרים העוסקים בהבנת גורמי המידבור, בפיתוח החקלאות המדברית, בחקר החברה הבדואית והתפתחותה ועוד.
* חלק מהסטודנטים הלומדים באוניברסיטה משתקעים בבאר שבע או במקום אחר בנגב לאחר תום לימודיהם. השתקעותם של צעירים משכילים בעיר ובסביבה יכולה לספק כוח אדם איכותי הנחוץ לפיתוחה של מטרופולין באר שבע. היום מספרם של הנשארים קטן למדיי. אחת הסיבות לכך היא שטרם התפתח בשולי העיר או בקירבת האוניברסיטה מרכז תעשיות עתירות ידע בדומה לאלה שהתפתחו סביב מוסדות אקדמיים אחרים, כמו הטכניון ומכון וייצמן. פרנסי העיר מגבשים תכנית להקמתו של מרכז כזה – מרכז שיביא לזינוק בהתפתחות העיר ולגידול רב במספר הסטודנטים שישתקעו באזור לאחר לימודיהם.