|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאותעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > חסרי חוליות > חרקים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
טיפול בזחלי זבובים הוכח כיעיל בריפוי פצעים מוגלתיים.
שלושים מיליון מיני חרקים שונים בעולם. באופן טבעי אנו נרתעים מהם. הנמלים והג'וקים חודרים לבתינו ומעצבנים אותנו. המעופפים, כמו היתושים למשל, עוקצים אותנו ואם לא די בכך, הרי שלא פעם אנו אוכלים פרי ומוצאים בתוכו את זחליו של זבוב הפירות. לא פלא שאין החרקים משמשים כחיות מחמד פופולריות, למעט תולעי משי שילדים רבים מגדלים בבית. עם זאת כדאי לזכור, שמתוך מיליוני מיני החרקים, רק 3000 מזיקים. מרבית האחרים אינם משפיעים ישירות על חיינו, אך תורמים לאיזון הכללי בעולם החי והצומח. כמה אף ממש מועילים, כמו הדבורים למשל. למרות שלעיתים אנו נעקצים מהן, הרי שלא היינו מוותרים על הדבש המתוק שהן מייצרות. גם לצמחים מסוימים היה קשה להתרבות ללא הדבורים המעבירות את האבקה מפרח לפרח בבואן לשתות צוף. הפעם ברצוני לספר על אחד ה'מבצעים' של אותם חרקים מועי אשר במבט ראשון נראה ונשמע מגעיל ומעורר רתיעה, אולם הוא ממש מרפא אנשים. כוונתי לסובלים מפצעים נמקיים (כשהרקבון פושט לסביבת הפצע). הטיפול, הניתן בעזרת רימות (זחלים) של זבובים, נקרא באנגלית - MAGGOT THERAPY.
כמעט ואין 'מזון' בעולם שלא נמצא חרק שניזון ממנו. אחת הדוגמאות המדהימות היא זבובי הבשר המטילים ביצים לתוך פצעיו של אדם או בעל חיים אחר כשהפצע מתמלא מוגלה ומתחיל תהליך נמק (ריקבון הרקמות). הזחלים הבוקעים מהביצים אוכלים את הרקמה הנגועה בלבד וחיים מזה לא רע. כבר לפני כמאתיים שנה הבחינו רופאים בצבא נפוליאון באירופה ורופאים במלחמת האזרחים בארה"ב, שחיילים שנפגעו ופצעיהם שרצו רימות זבובים, נרפאו מהר יותר וכי הרימות לא פגעו ברקמות החיות. שימוש מכוון ברימות זבובים לריפוי פצעי נמק כרוניים, שלא נרפאו בתרופות, נעשה על ידי ד"ר באיר (BAER) בארצות הברית החל משנת 1931. חברות תרופות מפורסמות גידלו רימות במעבדותיהם ושלחו אותן לבתי חולים. כשלוש מאות בתי חולים בארצות הברית השתמשו בשיטה זו לריפוי סוג הפצעים הזה. במחצית המאה העשרים, עם פיתוח החומרים האנטיביוטיים, נזנחה השיטה למשך כ- 40 שנה. באדיבות: F. Gregor
בשנים האחרונות פיתחו רוב החיידקים הגורמים לזיהום בפצעי נמק עמידות לחומרים האנטיביוטיים. נוצר מצב שהפתרון הרפואי נמצא באמצעים כירורגיים, אשר במקרים קיצוניים פירושו קטיעת האיבר הנגוע. כאן נזכרו ברימות. וכך חזרו בארצות הברית, אנגליה וגם בישראל להשתמש בן כאמצעי ריפוי. במעבדה שלנו, במחלקה לפרזיטולוגיה שבבית הספר לרפואה בירושלים, אנו מגדלים רימות של זבוב הבשר הירוק. עד עתה טופלו ברימות כ- 120 חולים אשר הטיפול הרפואי המקובל לא עזר להם. אנו מחטאים את הזחלים, מחדירים אותם לאזור הנגוע וחובשים בזהירות את הפצע כך שהתחבושת לא תמעך את הזחלים. טיפול זה נעשה בפיקוח רפואי צמוד.
משקלו של הזחל עם בקיעתו מהביצה פחות ממיליגרם אחד (מ"ג - אלפית הגרם). תוך 3-4 ימים הוא מגיע למשקל 30 מ"ג. כדי להגיע למשקל כזה הוא צריך לאכול פי כמה וכמה ממשקלו הסופי. כמות הזחלים המוחדרת לפצע נקבעת לפי שטחו ועומקו של האזור הנגוע ונעה בין כמה עשרות ועד ל- 1000 זחלים המוחלפים כל יום או יומיים לפי הצורך. זחלים אלה מסלקים מאזור הפצע עשרות גרמים של רקמה נגועה. הם חודרים לכל עומק, אפילו לתוך עצמות שנפגעו ומנקים אותן לחלוטין מהנמק ומכל החיידקים המלווים את הפצע. לאחר שהזחלים מעכלים את 'מזונם', מכילות הפרשותיהם חומרים הורסי חיידקים וחומרים המזרזים את הצטלקות הפצע והבראתו לאחר שנוקה. הזחלים המשלימים את התפתחותם עוזבים את הפצע בהגיע שעתם להתגלם. אנו ראינו עשרות פצעים שהתנקו לחלוטין 3-15 ימים לאחר שהיו מזוהמים במשך חודשים ושנים והעמידו את האדם בסכנת זיהום חיידקי כללי. מבין החולים שטופלו על ידנו נמנעה, הודות לטיפול, קטיעת רגליים מחמישה עשר מהם. החזרה לשימוש בשיטות עתיקות שכמעט ונגנזו, אינה מוגבלת לרימות זבובים בלבד. העלוקות הרפואיות מציגות סיפור דומה. על כך נספר בפעם הבאה. * פרופ' רחל גלון, המחלקה לפרזיטולוגיה, ביה"ס לרפואה בירושלים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |