האתלטית הישראלית הטובה בכל הזמנים.
"אסתר שחמורוב הגיעה במינכן לשיא, אבל לא לשיא השיאים. הוא בת 20 בסך הכל - וזהו גיל שבו הכל עדיין לפניה. עם כל הניסיון שלה ועם ההישגים שמאחוריה - צפויה אסתר שחמורוב לעתיד של גמר אולימפי. האמנם תהיה זו דמות העתיד של שחמורוב? על כך נדע רק לאחר שיחה עם אסתר, לאחר שובנו הביתה. עתידה - אסתר שלה הוא ותלוי בעיקר בה".
את הדברים האלה כתב מאמנה של אסתר רוט-שחמורוב, עמיצור שפירא ז"ל, בטור ב"מעריב", מיד לאחר שחניכתו העפילה לגמר 100 מטר משוכות באולימפיאדת מיוחד מינכן, 1972.
באותו היום נחטף עמיצור ביחד עם עוד 10 חברי המשלחת הישראלית. כשפורסמו הדברים ב"מעריב", הוא כבר לא היה בין החיים. רוט נאלצה לוותר על הגמר ובכך, אולי, נגנזה המדליה האולימפית הראשונה של ישראל.
זהו בתמצית, סיפור חייה של האתלטית הישראלית הטובה בכל הזמנים. כבר בכיתה ט' שברה שחמורוב את השיא הישראלי בריצת משוכות. במשחקי אסיה, 1970, זכתה בשלוש מדליות זהב (זהב בקרב חמש, זהב ב-100 מטר משוכות וכסף בקפיצה לרוחק).
בשנת 1971 היא הוכתרה כ'ספורטאית השנה' של ישראל ובתואר 'ספורטאית השנה' ביבשת אסיה כולה. עיניה היו נשואות למטרה אחת בלבד: אולימפיאדת מינכן 1972. היא הייתה בשלה לכך. ואז בא האסון הנורא.
רוט-שחמורוב ביקשה לפרוש לאחר האולימפיאדה אך בן זוגה, פטר רוט, שכנע אותה להמשיך. היא זכתה במשחקי אסיה בטהרן, 1974, ונבחרה בשנית לתואר ספורטאית השנה; השתתפה באליפות אסיה בסיאול בשנת 1975 והגיעה מוכנה האולימפיים במונטריאול. גם בשנה זו הוכתרה בתואר 'ספורטאית השנה'.
למשחקים במונטריאול 1976, באיחור של ארבע שנים, העפילה שחמורוב לגמר 100 מטר משוכות, וסיימה במקום השישי בעולם בתוצאה של 13.04 שניות. באותה שנה זכתה בפעם השלישית בתואר 'ספורטאית השנה'.
שיאיה הישראליים בין השנים 1972-1976 בריצות 100 מטר, 200 מטר ו-100 מטר משוכות - נחשבים עד היום למעולים. שיאה ב-200 מטר טרם נשבר עד היום. שיאה ב-100 מטר נשבר רק בשנת 2002.
אסתר רוט-שחמורוב נבחרה להיכל התהילה של הוועד האולימפי.
על אנשי תרבות נוספים:
חיים נחמן ביאליק (1873-1934)
נחמה ליבוביץ (1905-1997)
נעמי שמר (1930-)
גילה אלמגור (1940-)
רחל ינאית בן צבי (1886-1979)
שושנה דמארי (1923-)
חנה רובינא (1889-1980)
חוה אלברשטיין (1949-)
אסתר רוט-שחמורוב (1952-)
שרה לוי-תנאי (1911-)
יעל ארד (1967-)
יפה ירקוני (1925-)
דליה רביקוביץ (1936-)