כאב במפרקים וברקמות הרכות הוא התסמין השכיח ביותר שבעטיו פונים חולים לרימטולוג.
כאב במפרקים וברקמות הרכות הוא התסמין השכיח ביותר שבעטיו פונים החולים לרופא העוסק במחלות מפרקים – רימטולוג. עם זה שנים רבות לא זכה הנושא להתעניינות רבה בקרב הרופאים ובהם הרימטולוגים, שבחרו לעסוק בטיפול בדלקת ובהבנת תהליכים במערכת החיסון, אך לא בכאב עצמו.
הכאב הרימטי עשוי לנבוע ממעורבות המפרקים (ארתריטיס) או ממעורבות הרקמות הרכות – שיגרון (רימטיזם) – מעורבות ממוקדת או מערכתית (פיברומיאלגיה). היקף הבעיה רחב ובעבודות שעשינו בארץ הודגם שכמחצית כלל האוכלוסייה הבוגרת יסבלו מתסמונת כאב ממוקדת או מערכתית, ו-60 אחוזים מכלל החולים המתאשפזים במחלוקת לרפואה פנימית ידווחו על תסמונת כאב ברקמות הרכות. במחקרים רבים שנעשו בארץ ובעולם בעשור האחרון נתברר שגורמים רבים משפיעים על הרגישות לכאב רימטי. כך מצאנו ששכיחות תסמונות כאב אלה גדלה עם הגיל, בעיקר אצל נשים, והן קשורות בהשמנת יתר.
 |
כאב הכרוך בדלקת מפרקים (ארתריטיס) |
תסמין דלקת מפרקים הבולט הוא כאב במפרק במנוחה ובהנעת המפרק. הכאב נובע מתהליכים דלקתיים המתחוללים ברקמת הסינוביום (הרקמה המצפה את חלל המפרק ומייצרת את נוזל סיכוך המפרק). סימני הדלקת האחרים הם התקשות במפרק, הגבלת תנועתיותו, נפיחות, אודם וחום מקומי. הגישה הטיפולית לכאב זה כפולה: טיפול שמטרתו לדכא את הדלקת וטיפול ישיר בכאבים. טיפולים לדיכוי הדלקת כוללים תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, תכשירי סטרואידים לטיפול מקומי או הניטלים בדרך פומית, ותרופות לדיכוי התהליך הדלקתי לאורך זמן הכוללות בין השאר תרופות ציטוטוקסיות (המעכבות חלוקת תאים דלקתיים וגדילתם). הטיפול הישיר בכאב כולל תרופות נוגדות כאב (אנלג'טים), משחות משככות כאב, פיזיותרפיה, חמי מרפא וטיפולים הכלולים ברפואה חלופית (משלימה).
|
כאב ברקמות רכות – שיגרון (רימטיזם) |
הכאב הנובע ממעורבות הרקמות הרכות עשוי להיות ממוקד או מערכתי.
כאב ממוקד:
כאב ממוקד נובע בדרך כלל מדלקת בגידים (טנדוניטיס), מדלקת בבורסה (כיס נוזל המרפד את מקום חיבור הגידים לעצמות), מכאב המוקרן ממקור אחר כמו כאב הנובע מבעיות בעמוד השדרה הצווארי ומוקרן לחזה או לידו, ומבעיית שרירים ממוקדת כמו התכווצות השריר.
כאב מערכתי-פיברומיאלגיה:
פיברומיאלגיה (בעבר פיברוסיטיס) היא תסמונת כאבי שרירים שלדיים מערכתיים וכרוניים, המלווים במגוון תסמינים רחב כגון תשישות, הפרעות בשינה, כאבי ראש, כאבי בטן, התקשות מפרקים, רגישות בנקודות הדק, חרדה ודיכאון קל – כל אלה בהיעדר עדות לתהליך דלקתי. בשנת 1990 הגדירה החברה האמריקנית לרימטולוגיה את התסמונת, וקבעה את המדדים האבחוניים האלה:
1. כאבים מערכתיים בכל ארבעת הרביעים של הגוף (העליונים והתחתונים, מימין ומשמאל) ובעמוד השדרה.
2. הפקת כאב במישוש של 11 או יותר מסך 18 נקודות רגישות בפיזור אופייני וידוע מראש.
שכיחות הפיברומיאלגיה כשניים-שלושה אחוזים מכלל האוכלוסייה ו-95 אחוזים מהלוקים בה הן נשים. לאחרונה מצאנו כי שכיחות כאב מערכתי ברקמות הרכות (התסמין הבולט ביותר בפיברומיאלגיה) היא כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הכללית בישראל – דומה מאוד לשכיחותו בארצות הברית, בקנדה ובבריטניה.
פיברומיאלגיה היא תסמונת-אחות לתסמונות אחרות כגון תסמונת תשישות היתר ותסמונת המעי הרגיז. תסמונות אלה מכונות "פונקציונליות" ויש חפיפה גדולה ביניהן. פיברומיאלגיה עשויה להופיע לבד או להתלוות למחלות רימטולוגיות וכרוניות אחרות. תוצאות בדיקות המעבדה השגרתיות כמו נוסחת תאי הדם, שקיעת דם ובדיקות כימיות כלליות, מפורשות תקינות בתסמונת זו ואין כל עדות לתהליך דלקתי, זיהומי או חיסוני. בשל עובדה זו נשלחה החולה הטיפוסית לבדיקות רבות, חלקן פולשניות, לבירור תלונותיה המתמשכות, ורק לאחר כשלוש-ארבע שנים בממוצע, החולה באה לאבחון.
מודעות לאבחון תסמונת זו בארץ כמו בחלקי עולם אחרים אינה גבוהה, עובדה שגורמת סבל רב ותסכול מתמשך לחולה הסובלת מכאבים ועייפות ממושכים ולעתים אינה מגיעה לכלל אבחון. התסמונת מופיעה במגוון גילים – היא קיימת גם בילדים, אף כי הגיל הטיפוסי הוא 50-20 שנה. בקרב כמחצית כלל החולות, פיברומיאלגיה מתחילה בלא גורם הנראה לעין. אפשר שיופיעו תחילה כאבים ממוקדים ובהדרגה יתפשטו לכל חלקי הגוף, מלווים בעייפות, הפרעות שינה ומגוון תסמינים אחרים. שאר החולות מדווחות על אירוע שגרם להופעת הפיברומיאלגיה או לחשיפתה כגון טראומה גופנית, נפשית או מחלת חום נגיפית. שכיחות הפיברומיאלגיה גבוהה יותר בקרב נפגעי תאונות דרכים בעמוד שדרה צווארי ובקרב נפגעי טראומה והלם קרב. תסמונת פיברומיאלגיה שכיחה יותר בקרב קרובי משפחת החולות האלה, עובדה שיש בה כדי לרמז לגורמים סביבתיים ותורשתיים חשובים להתפתחות התסמונת. חולות אלה מתארות מגבלה מהותית בתפקודן בחיי היום-יום, פגיעה בתפקודן בעבודה וירידה באיכות חייהן עד לדרגת חולים במחלות כרוניות גופניות.
לאחרונה נמצא שאצל הלוקים בפיברומיאלגיה נפגע ויסות מנגנוני הכאב המרכזיים במוח, באופן שהמוח מגיב תגובה נמרצת לגירויים קלים שלעתים אפילו אינם כואבים, עובדה המתבטאת בכאב בגוף. נוסף על כך נפגעת מערכת העצבים האוטונומית – המווסתת דופק לב, לחץ דם, הזעה, חום ועוד – וכן נפגע ויסות ההורמונים וחומרים מתווכי כאב במוח המרכזי.
הטיפול הנוכחי בפיברומיאלגיה אינו מיטבי ומטרתו להקל את הכאב, לשמר ולשפר את איכות החיים ואת התפקוד היום-יומי בבית ובעבודה. מניסיוננו, עצם האבחון מקל על החולה שהייתה שרויה באי-ודאות ובתסכול מתמשכים. הגישה הטיפולית כוללת הסבר מפורט על מאפייני הפיברומיאלגיה לחולה ולמשפחתה, מטרות הטיפול והצפוי בעתיד. חשוב להדגיש שפיברומיאלגיה אינה מחלת שרירים ניוונית ואינה כרוכה בעליית התמותה. הטיפול כולל גישה טיפולית קונבנציונלית ובצדה טיפול משלים. הטיפול התרופתי ניתן בתרופות משככות כאב, תרופות להרגעה ולשינה וגם תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך; מלבדו, התעמלות לשיפור הכושר הגופני והזרקת חומרים מאלחשי כאב לנקודות הרגישות עשויות לעזור. תרופות אלה יעילותן חלקית ויש להן לעתים השפעות לוואי. הטיפול המשלים כולל דיקור, משוב, טיפול בחמי מרפא וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. חלק מהחולות ימשיכו לסבול עוד שנים, אך תרופות חדשניות הנתונות בשלבי פיתוח עתידות לשנות תחזית זו.
עוד בנושא הכאב:
מחלת הכאב הכרוני
כאבי גב וצוואר : טיפול במרפאת כאב
הפסיכולוגיה של הכאב
אורחות חיים בריאים וכאב
כאבי ראש ופנים
כאב שמקורו באיברים פנימיים
כאבי חזה שמקורם בלב
כאבי גפיים עקב הספקת דם לקויה
הרפואה המשלימה והטיפול בכאב
כאב המלווה מחלות ממאירות
טיפול בכאב שלאחר פגיעה עצבית
אינני בוכה אף פעם...
כאב בשל פגיעות בפעילות גופנית ובתאונות
צלחה (מיגרנה) - כיצד להתמודד עמה
