בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)

בית המשפט הגבוה לצדק הוא אחד המוסדות החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית.
'חוק יסוד: השפיטה' מגדיר את תפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק:

"בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר." (סעיף 15)

במדינה הדמוקרטית המודרנית גדל היקף הפעילות של רשויות השלטון, ובמגעים הרבים בינן לבין האזרחים נוצרים לא אחת עימותים ומחלוקות. אם המחלוקת היא בנושא שבו יש חוק מפורש, יפנה האזרח אל בית המשפט בתביעה נגד המדינה. אולם כאשר אין העניין בסמכותו של בית משפט או בית דין כלשהו, יעתור האזרח לבית המשפט הגבוה לצדק. החוק מסר לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) סמכויות נרחבות, שמטרתן לתת סעד משפטי לאדם או לגוף המבקש להתגונן מפני רשות כלשהי מרשויות השלטון - כאשר זאת פעלה שלא במסגרת סמכותה על פי חוק. בכך פועל בג"ץ כגורם המבטיח את שלטון החוק ומגן על זכויות האזרח מפני השלטון.

בית המשפט יתן סעד משפטי לפונה אליו אם הוא סבור שהרשות השלטונית: פעלה שלא על פי חוק, חרגה מסמכותה, השתמשה בסמכותה שלא כראוי, פעלה שלא על פי הצדק, נהגה בשרירות, החליטה באופן לא סביר, הפלתה לרעה או לטובה שלא על פי חוק, פעלה שלא מתוך תום לב או הביאה בחשבון שיקולים זרים. במקרים כאלה יתן בג"ץ סעד למען הצדק.

בסמכותו של בג"ץ להוציא צווים נגד רשויות המדינה ונגד כל מי שממלא תפקיד ציבורי על פי דין. סוגי הצווים שמוציא בג"ץ הם:

"צווי שחרור" (נקראים בלטינית "הביאס קורפוס"): זהו צו לשחרור אדם ממאסר או ממעצר לא חוקי. הצו מביא לשחרורו של העצור ומבטיח את חירות הפרט. המשטרה רשאית להחזיק אדם במעצר למשך 48 שעות בלבד, ולאחר חקירתו עליה להביאו לפני שופט או לשחררו. צו שחרור יוצא נגד רשות מרשויות השלטון, המחזיקה עצור או אסיר בניגוד לחוק: במשטרה, בצבא, בבית הסוהר. הצו יוצא גם נגד אדם המחזיק אדם אחר בניגוד לרצונו, לדוגמה: ילד המוחזק על ידי אחד מהוריו בניגוד להחלטת בית המשפט (במקרה של סכסוך בין ההורים). הפנייה לבג"ץ בבקשת צו שחרור יכולה להיעשות גם על ידי אדם אחר או על ידי בא כוחו, כי במקרים רבים אין העצור יכול לפנות בעצמו.
"צו עשה" ו"צו לא תעשה": בג"ץ מוסמך לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן, ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים, על פי דין - לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול. צו כזה מוצא כדי להבטיח שרשויות המדינה וכל מי שפועל מכוח החוק ימלאו את תפקידם הציבורי. אדם פונה לבג"ץ בטענה שרשות ציבורית נדרשה למלא תפקידה על פי דין וסירבה, והוא מבקש מבג"ץ להורות לרשות למלא את תפקידה (מבקש "צו עשה"). במקרים שבהם עשתה הרשות פעולה או מתכוונת לעשות פעולה בניגוד לחוק, האדם פונה לבג"ץ ומבקש למנוע ביצוע הפעולה (בקשה למתן צו "אל תעשה").
בג"ץ מוסמך:
"לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי ממנויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות על פי דין - למעט בתי משפט ש'חוק יסוד: השפיטה' דן בהם ולמעט בתי דין דתיים לדון בעניין פלוני או להימנע מלדון או להוסיף ולדון בעניין פלוני ולבטל דיון שהתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין."

כלומר, בג"ץ מוציא "צו איסור" האוסר על בית המשפט או על בית הדין לדון בעניין מסוים, או שהוא מוציא "צו בירור" לבטל דיון שהיה או החלטה שהתקבלה שלא כדין.

מי פונה לבג"ץ?
פונה לבג"ץ אזרח שנפגע מפעולת רשות שלטונית או עותר המצביע על פגיעה באינטרס של קבוצה שהוא נמנה עליה. העותר חייב למסור לבית המשפט את כל העובדות הידועות לו הנוגעות לנושא עתירתו. בג"ץ לא ידון בעתירתו של מי שפעל באופן פסול. העותר נדרש לפנות לבג"ץ ב"ידיים נקיות".

כיצד נעשית הפנייה לבג"ץ?
אדם הפונה לבג"ץ מוסר את עתירתו בכתב לשופט תורן בלשכתו. במקרים דחופים העתירה נמסרת לשופט בביתו, לאחר שעות העבודה. העתירה לבג"ץ תתקבל רק אם אין אפשרות לקבל סעד מבית משפט או מבית דין אחר.

הפנייה צריכה להיעשות בעיתוי מתאים. עיכוב בהגשת העתירה מצדיק את דחייתה. גם פנייה מוקדמת מדי של העותר לבג"ץ, לפני שמיצה את האפשרויות לעשיית צדק בעניינו - תידחה.

כיצד בג"ץ פועל?
בג"ץ נזהר שלא להיות מעורב במחלוקות פוליטיות ולא לנקוט בהן עמדה, כדי לשמור על מעמדו הנייטראלי והאובייקטיבי. לעתים מתעוררים לבטים אצל שופטי בית המשפט העליון אם ראוי שידונו בעתירה - כשמדובר, לדוגמה, בעתירה נגד פעולה של הממשלה במימוש מדיניותה, או בנושא שיש בו מחלוקת פוליטית בציבור.

אם התרשם השופט כי יש יסוד ממשי בעתירה, הוא רשאי להוציא צו על תנאי – צו המורה לרשות השלטונית להתייצב במועד מוגדר בבית המשפט ולהשיב לעתירה (על כן היא מכונה "המשיבה").

השופט יכול גם להוציא צו מניעה - צו המורה לרשות להימנע מעשיית מעשה מסוים עד שיתקיים הדיון לפניו. השופט אינו רשאי לדחות את העתירה - אם אינו מוצא לנכון להיענות לעתירה, הוא מעביר את הדיון בה להרכב של 3 שופטים, וזה דן בה פעם נוספת, והחלטתו היא סופית.

אם השופט (או הרכב של 3 שופטים) הוציא צו על תנאי, תהיה "המשיבה" חייבת למסור תצהיר תשובה לעתירה לבית המשפט. במועד שנקבע ייערך דיון בעתירה - בנוכחות העותר והמשיבה או באי כוחם.

הדיון בבג"ץ הוא מקיף, יסודי ומעמיק, ולאחר סיומו השופטים מתכנסים ומחליטים אם להיענות לעתירה או לדחותה. החלטתם אינה ניתנת לערעור. היענות לעתירה, פירושה הוצאת צו החלטי במקום הצו על תנאי שניתן קודם.

על פסק דין הצהרתי
אם רשות מינהלית פעלה שלא כחוק או פירשה את החוק באופן מוטעה, בג"ץ מפרסם הצהרה ("פסק דין הצהרתי") - זאת כאשר נראה לבית המשפט שמן הצדק לפרסם הצהרה כזאת כדי שהרשות תדע שלא פעלה כראוי. לעתים בג"ץ פוסק פיצויים למי שנפגע מפעולה כזאת, אך הנפגע יכול לפנות בתביעת פיצוים גם לבית משפט אחר.

קראו עוד:
מבנה הרשות השופטת בישראל