ניקולא טסלה

ניקולא טסלה נהג לשבת לשולחנו בחדר האוכל של בית-המלון וולדורף-אסטוריה ולצחצח בקפדנות דתית כמעט את הסכו"ם שלפניו, המצוחצח עד ברק מלכתחילה, בשמונה-עשרה מפיות בדיוק. הוא אהב מספרים המתחלקים לשלוש - וכאשר מדובר בחיידקים, אין גבול לזהירות.

שיגעונותיו הכפייתיים של טסלה ופחדיו היו רבים מספור; הוא מעולם לא נגע בשערו של אדם אחר, "אלא רק בלוע אקדח, אולי". אולם בתחילת המאה העשרים הכיר הציבור כי האיש על עיני הפלדה הכחולות ההיפנוטיות הוא אשף החשמל, שגמר אומר להביא אור לעולם.

כיוון שהוא המציא את מערכת זרם החילופין, המאפשרת העברת כוח למרחקים גדולים, הרי טסלה - ולא אדיסון - הוא שפתח את עידן המאור החשמלי. הוא הציג רדיו אלחוטי, עוד לפני מרקוני, וב-1898 הציג דגמי סירות וטורפדו בשליטת רדיו מרחוק. הוא ערך ניסויים ראשוניים במכ"ם, בקרני רנטגן, בכוח המופק מאור השמש ובריסוק אטומים.

ניקולא טסלה נולד בשנת 1856 בסמיליאן שבקרואטיה (כיום חלק מיוגוסלביה), וחונן בזיכרון צילומי שאינו מאבד טיפה. הוא יכול לשנן עמודים שלמים של ספר במבט אחד. אבל חזיונות ביעותים רדפו אותו בלי הרף. כדי להימלט מהבזקי האור שפקדו אותו מפעם לפעם, החל לצאת למסעות דמיוניים לעולמות אחרים. "את זאת עשיתי בלי הפוגה עד שמלאו לי שבע-עשרה שנה בערך," סיפר טסלה בזיכרונותיו, "ואז הפניתי את מחשבותי להמצאה. לשמחתי, נוכחתי כי יש ביכולתי לדמות לעצמי דברים בשלמות גמורה. לא נזקקתי לדגמים, לשרטוטים או לניסויים."

ב-1881, אחרי שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת פראג, החל טסלה לעבוד בחברת הטלגרף של בודפשט. ובתקופה הזו, כשטייל בגן עם ידיד, ראה טסלה בעיני רוחו מנוע זרם חילופין הנופל עליו משמים. עוד קודם לכן הציקו לו מחשבות על יצירת מנוע כזה. ועתה ראה בעיני רוחו לא רק את המנוע, אלא מערכת חדשה שלמה להפקת זרם חשמלי ולהפצתו.

כדי להפוך את רעיונותיו להמצאות מסחריות, עקר טסלה לאמריקה בשנת 1884. הוא עבד זמן-מה אצל תומס אדיסון, שלדברי טסלה הונה אותו ולא שילם לו את הבונוס המובטח על שכלול הדינמו; אז הקים חברה משלו, וקיבל 40 פטנטים על ציוד זרם חילופין. כשרכש היזם ג'ורג' וסטינגהאוז את הפטנטים הללו, נפתח המאבק שנועד לקבוע איזו שיטה - זרם החילופין של טסלה או הזרם הישיר של אדיסון - תספק כוח למפעלי אמריקה.

הקו שנקט אדיסון התבסס על הטענה שזרם החילופין מסוכן וקטלני. כדי להפריך זאת, הזמין טסלה את נציגי העיתונות למעבדתו במנהטן, והציג בפניהם כיצד הוא מחזיק בנורות ומאיר אותן בלי תיל: הוא העביר זרם חילופין בתדירות גבוהה דרך גופו שלו.

שיטת זרם החילופין של טסלה גברה על הזרם הישיר, לאחר שווסטינגהאוז השתמש בה להארת התערוכה הקולומביאנית העולמית שהתקיימה בשיקגו ב-1893. כעבור שנים אחדות מחוללי טסלה רתמו לשירותם את כוחם של מפלי ניאגרה - רעיון שעלה בדעתו עוד בילדותו.

בהזדמנויות לא מעטות הפגין טסלה, כמדומה, כוחות על-טבעיים. כשראה בחזיונו ענן הולך ומתרחק ממנו ועליו דמויות מלאכים, מיד ידע כי אמו החולה נפטרה מן העולם. בפעם אחרת, עיכב בביתו את אורחיו עד שהחמיצו את הרכבת, וזו נקלעה לתאונה קטלנית.

אין ספק כי חושיו סייעו לו לרדת לעומקן של צפונות המדע ולחלץ מהן המצאות. שפופרות טסלה המלאות גז קדמו לנורות הניאון והפלואורסצנט. הוא המציא את סליל טסלה ליצירת מתח חשמלי גבוה ביותר, הממלא עד היום תפקיד חשוב במכשירי רדיו וטלוויזיה רבים. ב-1899 יצר טסלה ברק במעבדה בקולורדו ספרינגס, במסגרת ניסיון - שהצליח רק בחלקו - להעביר אנרגיה חשמלית בלי כבלים.

מוחו המזהיר של טסלה ואישיותו הכובשת זיכוהו בהצלחה חברתית בקרב סולתה ושמנה של החברה הניו-יורקית. הוא טיפח לעצמו פטרונים מבין המיליונרים. הבנקאי ג' פ' מורגן העניק לו מימון להקמת מפעל "אלחוט עולמי" בלונג איילנד, שהיה בעיניו גולת הכותרת של יצירתו. טסלה שאף להקים מערכת שתשגר הודעות באורח חופשי לחלוטין - מה שקרוי כיום שידור. אולם אז אירעה מפולת בבורסה, והמימון הופסק.

מאז ואילך שקע כוכבו של טסלה, והוא בילה שעות ארוכות בהאכלת יונים בגן. במיוחד היתה חביבה עליו יונה אחת, לבנה כמעט כליל. ערב אחד הופיעה היונה בחלון חדרו, כמבקשת למסור לו דבר: היא נוטה למות. מעיניה בקעו "קרני אור עזות," סיפר טסלה, "אור בהיר, מסנוור."

במות היונה, מתה אמונתו של הממציא ביכולתו להשלים את מפעליו. הוא נפטר בשנתו, בוקר אחד בינואר 1943, והוא בן שמונים ושבע שנה. העולם המודרני כבר החל לשכוח את שמו של ניקולא טסלה.

אבל בשנים האחרונות זכה הממציא בעל החזיונות להכרה מחודשת. "האיש גילה עקרונות חדשים לרוב," אומר הביוגרף שלו, ג'ון או'ניל, "ופתח את השערים לממלכות רבות של דעת, שגם כיום אינן ידועות אלא בחלקן."