|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבה > תכנון אזורי |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
על האדריכלות הירוקה לעבור עוד דרך ארוכה עד להבנת מכלול המטרות הסביבתיות האמורות לעמוד לפניה. הבנייה למגורים עבור הציבור הרחב היא האתגר האמיתי שלה. הערות בעקבות יום עיון על אדריכלות ירוקה.
החסכון באנרגיה הוא מטרה חשובה לבנייה הירוקה, עקב ההתחממות הגלובלית וזיהום האוויר, אבל איננו המטרה היחידה. הרשימה הבאה מנסה לסכם את המטרות הסביבתיות שהאדריכלות הירוקה צריכה להגשים:
מובן שישנה חפיפה מסוימת בין אחדים מהנושאים, למשל בין צריכת האנרגיה ושימור האקלים, בין צריכת חומרים, יצירת הפסולת המוצקה ושימור מאזן המים, או בין שימור הקרקע ושימור השטח הפתוח. גם מידת החשיבות של הנושאים אינה אחידה, ויתכן שיהיה מי שיתווכח על הצורך לכלול ברשימה נושא שנוי במחלוקת, כמו סביבת חיים טובה, שכל אחד רואה בה משהו אחר, או נושא אקזוטי ושולי במו זיהום האור, שמעטים שמעו עליו (מי שלא חשב על זיהום האור כבעיה, ינסה להסתכל בכוכבים. על רקע האור המתפזר מכל תאורת היישובים והכבישים, אפשר לראות רק את הכוכבים החזקים ביותר. זו בעיה ממשית מאוד למצפי כוכבים. גם הגחליליות סובלות מקשיי תקשורת-אור, על רקע כל האורות החזקים שמסביב, ומתמעטות). עם זאת, ברור כי האדריכלות הירוקה אמורה להתמודד עם מכלול רחב מאד של בעיות סביבתיות מורכבות. נושאים אלה הוצגו כפי שהם נראים מנקודת המבט של הסביבה. מצד הבנייה הם אמורים להיות מתורגמים לדרישות טכניות לתכנון הבניין, רכיביו ומערכותיו. רשימת הנושאים הטכניים של הבנייה ארוכה מכדי לנסות להציג אותה כאן. מבחר קטן ממנה ידגים עד כמה נושאים אלה מגוונים. מי שמכיר את תחום הבנייה, או ניסה לבנות בית, יודע עד כמה חסרות בהם הנחיות לתכנון ירוק:
באחדים מהנושאים עדיין אין פתרון מספק לשמירה על הסביבה. דוגמה לכך היא צריכת החומרים לבנייה, המתבטאת במסה של הבניין. משקל בית מגורים, בשיטות הבנייה המקובלות בישראל, מרוכז כמעט כולו בשלד הבניין, והוא מגיע, בקירוב גס, ליותר מטונה למ"ר. החומר הזה בא ממחצבות בהרים (חצץ, צמנט), מהחוף או מהחולות (חול), וצורך אנרגיה רבה(ברזל, צמנט). בישראל נבנים כ-8 מיליוני מ"ר לשנה (2), ולכן ברורה המשמעות הסביבתית של מסת הבניין ושל המעבר לבנייה קלה. אבל עד עכשיו שום שיטה של בנייה קלה לא זכתה כאן להצלחה טכנית או כלכלית. לעומת זאת, ישנם נושאים אחרים, הקלים לפתרון, לתכנון ולמימוש, ולכאורה כל הדרוש הוא מודעות, ומעט ידע שאפשר היה לספק בהנחיות מפורטות. שתי דוגמאות: איסור התקנת טוחני אשפה, והצללת קירות דרומיים. להצללת קיר דרומי בשיא הקיץ של ישראל (ליתר דיוק, בתקופת היום הארוך), שתפחית מעט את הצורך בקירור, כל הדרוש הוא כרכוב של כחצי מטר (לקומה). רק העניין המועט בהצללה, ושיקולי עיצוב חיצוני, עושים כרכובים כאלה לנדירים. תנאי נוסף להצללת קיר דרומי, הוא שיהיה קיר כזה. באופן כללי, העמדת מבנה בכיוון המקביל, בקירוב, לכיוון צפון-דרום, עוזרת לתכנונו כמבנה חוסך אנרגיה. מובן שגם תוכנית המגרשים צריכה להתאים לכיוון זה, כי בדרך כלל כיוון המגרש מכתיב את כיוון הבית. לכאורה אין קל מזה, במיוחד במקומות שטוחים, אבל נדירות השכונות שתוכננו לכך (שכונת נווה צין, הנזכרת למעלה, היא אחת מהן). עניין טוחני האשפה פשוט עוד יותר, אבל בשני נושאים אלה אין הנחיות תכנוניות.
השאלה היא אם הנחיות תספקנה. די להסתכל בתהליך הבנייה של בתים פרטיים הנבנים כאן, כדי לראות עד כמה גדולה השמרנות בתחום הבנייה, ומזה להסיק עד כמה גדולים צריכים להיות המאמצים להביא לבנייה ירוקה. הדבר לא יקרה מעצמו. ישנם כאן פערים של ידע, פרקטיקה, אמצעים והנעה. אין זה מעשי לצפות שלאדריכל מן השורה, או אפילו למשרד אדריכלות מהשורה הראשונה, יהיה הידע הדרוש כדי לקחת את השיקולים הסביבתיים בתחומים שברשימה הראשונה, ולתכנן לפיהם את פרטי הבניין או הבנייה בתחומים שהרשימה השנייה מדגימה. גם אם יעשו זאת, עדיין יצטרכו למצוא שיטות, רכיבים, מערכות וחומרים לביצוע הפתרון שיאמצו. רק בבניינים מיוחדים, שיזכו לתכנון מיוחד ולתקציב המלווה אותו, אולי אפשר יהיה להשקיע את המאמץ התכנוני, ולהזמין את הרכיבים המיוחדים שיהיו דרושים למימוש הדרישות. כך נעשה בבניינים שהוצגו ביום העיון. ברוב הבניינים, וכל בתי המגורים בכלל זה, מעשי להשתמש רק ברכיבים, מערכות וחומרים שהאדריכלים מכירים, ושאפשר לקנות מן המוכן. יתר על כן, הבונה הממוצע לא יהיה מוכן לשאת בעלות הגבוהה יותר של הבנייה האקולוגית. לכן, כדי לממש באופן נרחב אלמנטים כלשהם של בנייה ירוקה, דרושים ארבעה שלבים:
השלב השני מבין הארבעה, זמינות המערכות והרכיבים, ראוי להדגשה מיוחדת מאחר שיש נטייה להזניח אותו. כל עוד חסרים האמצעים המעשיים למימוש הבנייה הירוקה, לא יעזרו ידע וחקיקה. מערכות תריסים הם דוגמה לרכיב שאין לו, בישראל, מערכות זמינות שתהנה פתרון משביע רצון מכל הבחינות, וחסר זה מונע פתרון אופטימלי לחלונות בבניינים רגילים. גם מי שיחפש לא ימצא (לפחות לא במחיר סביר) דגם של תריס חיצוני המאפשר אוורור והצללה ביחד, ומתאים להתקנה עם מערכת חלון בעלת תכונות אטימות ובידוד תרמי ואקוסטי מספקות (האטימות והבידוד של חלונות הכיס המקובלים אינם מספקים). התוצאה: הסתמכות רבה יותר על מיזוג האוויר (או החימום). תרגום המטרות הסביבתיות לשיטות בנייה יכול להיעשות רק באופן ממוסד – במוסדות למחקר ולתקינה, ובמשרדי הממשלה. גם כאשר השיטות זמינות, דרוש מאמץ רב של גופים רבי עוצמה כדי להתגבר על השמרנות העצומה שבענף הבנייה. למעשה, רק למאמץ מתואם של כל משרדי הממשלה הנוגעים לעניין (איכות הסביבה, הבינוי והשיכון, התשתיות, הפנים) יש אולי סיכוי כלשהו. בינתיים אין רואים מאמץ כזה. החוברת שיצאה במסגרת המשרד לאיכות הסביבה (3) לא מימשה אף אחד מארבעת השלבים, וקולה החלוש כלל לא נשמע. הרושם שהתקבל מהרצאות הנציגים של משרדי הממשלה, ביום העיון, היה כי בעיקר המחישו את דלות הפעולה המאורגנת.
השאלה שנותרה היא כלפי מה לכוון את המאמץ. מתברר כי השטח הנבנה למגורים (לפי הנתונים לשנת 1998), גדול פי ארבעה או חמישה מהשטח הנבנה להארחה, עסקים ומבני ציבור ביחד (2). אין נתונים לגבי מספר הבניינים הנבנים. אבל מאחר שהשטח של מבנה הארחה, עסקים או ציבור גדול, בדרך כלל, משטח בניין המגורים הממוצע, המספר היחסי של הבניינים הנבנים למגורים גדול עוד יותר. מתברר גם כי בבתי מגורים, הרוב הגדול של הבתים הנבנים הם בתים חד-דירתיים (לרבות דו-משפחתיים). אמנם רק כרבע מהדירות הנבנות (בבנייה פרטית) בנות כבתים חד-דירתיים, אבל במספר הבניינים, היחס הפוך. על כל בית דירות נבנים חמישה או שישה בתים חד-דירתיים. המסקנה מנתונים אלה חד משמעית. לבנייה למגורים משמעות סביבתית רבה משל בניית מבני ציבור ועסקים, ולכן בה צריך לרכז את עיקר המאמצים להורקת הבנייה. השאלה כאן כפולה. ראשית, מאחר שרוב הבתים הנבנים הם בתים חד-דירתיים, שאלה אחת היא איך לבנות בתים כאלה שיהיו "ירוקים". שנית, מאחר שלדעת רבים מוטב, מהבחינה הסביבתית, לרכז את המגורים בשכונות של בתי דירות ולהשאיר יותר שטחים פתוחים, מאשר לכסות את השטח בבתים קטנים, שאלה שניה היא איך להפוך את המגמה של העדפת הבית הפרטי. במלים אחרות, איך לתכנן, לבנות ולנהל בתי דירות, ושכונות של בתי דירות, כך שאנשים יעדיפו אותם על פני הבית החד-דירתי. נראה כי שתי השאלות קשות לפתרון. בשאלה הראשונה, איך לבנות בית מגורים ירוק, מעורבים אדריכלים רבים, שרובם פועלים לבדם, לרוב בשכר נמוך יחסית, ועבור לקוחות לחוצים בזמן ובמשאבים כספיים, וחסרי מודעות סביבתית. איך מגיעים אליהם ומניעים אותם לבנייה ירוקה? רק ארבעת השלבים שלמעלה, ובמיוחד הכוח הדוחף של תקינה, חקיקה ופיקוח, ביחד, יכולים לחולל התחלה של שינוי. השאלה השניה, קשה עוד יותר. ספק אם מישהו יודע איך לבנות בתי דירות ושכונות, ולנהל אותם, באופן שאנשים משכבות אוכלוסייה שונות ירגישו בנוח עד כדי שירצו לגור בהם לאורך זמן ולא יחפשו מפלט בווילה או קוטג'. הניסיונות לענות לשאלה זו, למשל של כריסטופר אלכסנדר (4), כמעט שאינם מוכרים. על כל פנים, המספרים שלמעלה צריכים היו להריץ את המתכננים וקובעי המדיניות אל מוסדות המחקר וישיבות סיעור המוחות, כדי למצוא תשובות לשתי השאלות. התחום הזה, הבנייה למגורים עבור הציבור הרחב, הוא האתגר האמיתי של האדריכלות הירוקה ושל האדריכלות בכללה. הערות:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
