הסיכסוך בצ'צ'ניה - קיצור המאורעות העיקריים

חזרה3

1830
הצר ניקולאי הראשון פולש לקווקז. הוא נתקל בהתנגדות עזה.

1859
רוסיה כובשת את אזור הקווקז ומספחת אותו לאימפריה.

1917
מהפכות ברוסיה. דאגסטאן (הכוללת את צ'צ'ניה) מכריזה על עצמאות והופכת למדינה איסלאמית.

1923
צבאות ברית המועצות כובשים את דאגסטאן ומפזרים אותו בין מדינות. ייסוד ה-"הרפובליקה האוטונומית הסוציאליסטית הסובייטית של צ'צ'ן-אינגוש" במסגרת הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית.

1944
עקב חשד לשיתוף פעולה עם הנאצים, אלפי צ'צ'נים שמרדו בבריה"מ והכריזו על עצמאות, מועברים לסיביר.

1957
תחת חרושצ'ב, הצ'צ'נים מורשים לחזור הביתה מסיביר. ייסודה מחדש של הרפובליקה האוטונומית צ'צ'ן-אינגוש כחלק מרוסיה.

1991
התפרקות בריה"מ. 14 רפובליקות אוטונומיות הופכות למדינות עצמאיות. ג'וחאר דודייב נבחר לנשיא צ'צ'ניה. הוא מכריז על עצמאות. נשיא רוסיה, בוריס ילצין מסרב להכיר בעצמאות ושולח כוחות לאזור. הכוחות הרוסיים נסוגים מול ההתנגדות הצ'צ'נית.

1994
צ'צ'ניה שומרת על עצמאות. ריבוי מקרים של אלימות ולקיחת בני ערובה. פלישה צבאית רוסית ולחימה נרחבת.

1994
עשרת אלפים חיילים רוסיים כובשים את הבירה, גרוזני. מנהיג הצ'צ'נים דודייב נהרג ע"י הרוסים. סך כל הכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה: 45 אלף חיילים. הצ'צ'נים מרבים לקחת בני ערובה.

1996
מתקפת נגד צ'צ'נית בהיקף גדול. עוד 5000 חיילים רוסיים פולשים לגרוזני. רוסיה מסכימה לחתום על הפסקת אש. ילצין פוקד על הכוחות לסגת, תחת רושם של תבוסה. מספר החללים משני הצדדים במלחמה מאז 1994: 70 אלף.

1997
צ'צ'ניה מסרבת להכיר בסמכות מוסקבה. אסלאן מסחאדוב נבחר לנשיא. תוהו ובוהו שורר בצ'צ'ניה.

1999
מקרי טרור במוסקבה ובעוד ערים ברוסיה. הממשלה מאשימה את הצ'צ'נים. מורדים צ'צ'נים נכנסים לשטח של דאגסטאן השכנה, בתוך הפדרציה הרוסית, על מנת לעזור למורדים האיסלמיים המקומיים במאבק לעצמאות.
בתגובה רוסיה כובשת בחזרה את דאגסטאן ופותחת במלחמת צ'צ'ניה השנייה: צבא בן 100 אלף חיילים פולש לצ'צ'ניה. רוב שטחה נכבש. גרוזני הופכת לעיר חורבות. המורדים בורחים להרים. כתוצאה מכך, ישנם 250 אלף פליטים.

2000
על אף הטענות הרוסיות לניצחון קרוב, המלחמה נמשכת בחוזקה בהרים. האו"ם קורא לחקר ההפרות על זכויות האזרח משני הצדדים. נשיא רוסיה החדש, פוטין, מסכים לאפשר חקירה.

2001
פוטין ממנה את סטניסלאב יליאסוב לראש ממשלת צ'צ'ניה.

2002
מורדים צ'צ'נים לוקחים 763 בני ערובה בתיאטרון במוסקבה. הם תובעים את סיום המלחמה. הכוחות הרוסיים משחררים את התיאטרון, אך כל המורדים ויותר ממאה בני ערובה נהרגים במהלך ההשתלטות עם גז.

2003
הצ'צ'נים מצביעים על חוקה חדשה, שמעניקה לרפובליקה סמכויות נרחבות במסגרת הפדרציה הרוסית. גל מפגעים מתאבדים צ'צ'נים בכל רוסיה - 11 מקרים בסה"כ.
אחמאד קאדירוב, שמונה למנהיג צ'צ'ניה בפועל ע"י מוסקבה ב-2001, נבחר לנשיא. מדינות אירופיות וקבוצות למען זכויות האזרח לא מכירות בטוהר הבחירות.

2004
נשיא צ'צ'ניה מטעם מוסקבה, קאדירוב, נהרג בפיגוע. מנהיג המחתרת, שאמיל באסייב, מקבל על עצמו אחריות. שני מטוסים הופלו בו-זמנית ברוסיה, עם 90 הרוגים. 10 הרוגים בפיגוע חבלני במטרו של מוסקבה. השלטונות מאשימים את הצ'צ'נים. עוד מועמד מטעם מוסקבה, אלו אלחאנוב, נבחר לנשיא צ'צ'ניה בבחירות חשודות.
32 מחבלים צ'צ'נים לוקחים מעל 1200 בני ערובה בבית-ספר בעיר בסלאן, קרוב לצ'צ'ניה. תוך כדי השתלטות הצבא הרוסי נהרגים לפחות 335 בני ערובה, כולל לפחות 156 ילדים. רוסיה מאשימה את שאמיל באסייב, מנהיג המורדים ואת רשת הטרור האיסלאמית של אל-קעידה.