 |
|
 |
|
צלמית שור משומרון
צלם:
ירושלים מוזיאון ישראל
|
|
 |
|
 |
|
צלמית זו ייחודית, מלבד היותה צלמית השור הגדולה ביותר שנתגלתה באזור כולו, העיצוב שלה נעשה בדרך מאוד מיוחדת. הצלמית נעשתה בשיטה הנקראית "השעווה האבודה", טכניקה בה יוצרים את הדגם בשעווה, לאחר מכן מצפים את השעווה בחומר (חימר), משאירים מספר פתחים בחומר, יוצקים ברונזה רותחת לתוך כלי החומר, השעווה ניתכת וזורמת החוצה דרך הפתחים שהושארו בחומר ומפנה מקומה לברונזה. נראה כי העיניים היו מזכוכית או חומר אחר שלא שרד, ורק חריתה של עיגולים מסגירה את הימצאותן. הרגליים והאזניים עברו עיבוד מדויק למדי, כמו גם אברי המין הזכריים של השור המעידים על החשיבות שייחסו לפריון.
הצלמית נוצרה כנראה בידי אמן מקומי, יתכן ישראלי שהמשיך מסורת קדומה של צלמיות שור שרווחו באזור כולו כסמל לכוח ופריון. לעיתים השור עצמו הוא מושא הפולחן ולעיתים הוא מסמל אלוהות, כמו האל בעל - אל הסערה המופיע במקרא. האסוציאציה לעגל הזהב במקרא, גרמה לחוקרים רבים לזהות את העגל כסמל לאלוהי ישראל. השור שנתגלה בשומרון, נראה על פי גודלו ודרך עיבודו כחפץ פולחני לו סגדו ולא ככלי ששימש לפולחן.
במקרא מופיע פולחן העגל מספר פעמים. לראשונה, כשבני ישראל בקשו מאהרון לעשות להם אלהים ואהרון יוצר עגל, בני ישראל מתיחסים אליו כאל אלהי ישראל בדמות עגל (שמות לב, ד). גם ירבעם בן נבט, יוצר עגל כתחליף לפולחן ה' שהתקיים בירושלים בירת יהודה גם ירבעם מתיחס לפסלי העגל כאל אלוהי ישראל שהעלוהו ממצרים (מלכים א', יב, כח).
|
