![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא > הסיפור המקראי |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה (בר' כה 34) – מצייר את עשו כאיש העשיה והפעולה, שאינו מרבה לחשוב ולהרהר. ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמ' א 7) – נותן תמונה בולטת של הגידול המופלג של ישראל. וילך ויברח וימלט (שמ"א יט 12) – מבליט את מהירות הפעולה. ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל (שמ"ב א 12) – מדגיש את עומק הכאב באמצעות גיבוב הפעלים ואת גודל האסון באמצעות ריכוז השמות. והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע (איוב א 1) – מטעים את צדקתו הבלתי-רגילה של איוב. לעתים מאורגנים השמות לפי סדר מן הקל אל הכבד (הדרגה). בדרך זו מושגת הדגשה בעלת רושם חזק במיוחד. למשל:
ניגוד מובע על-ידי שינוי הסדר הרגיל גם בדוגמאות הבאות: לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (בר' כד 4-3), במקום: תלך אל ארצי ואל מולדתי. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב (שם כה 28), במקום: ותאהב רבקה את יעקב. ההכוונה האלוהית של המאורעות מודגשת על-ידי סדר המלים במשפט: מה' יצא הדבר (שם כד 50), במקום: הדבר יצא מה'. גודל הסבל מוטעם על-ידי הסדר במשפט: את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים (שם לא 42), במקום: אלהים ראה את עניי ואת יגיע כפי.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|