 |
|
 |
|
ערבים
מחבר:
גשר מפעלים חינוכיים
|
|
 |
|
 |
|
 |
המונח "ערבי" מתייחס במקרא ובמקורות אכדיים לתושבי צפון חצי האי ערב, שהיה להם קשר עם תושבי מְסוֹפּוֹטַמְיָה - איזור הסַהַר הפּוֹרֶה. הערבים היו שבטי נוודים ונוודים-למחצה, שעסקו בסַחַר מתכות יקרות, תכשיטים ובשמים (בראשית ב' 11; מלכים א', ט' 28, י' 11 ועוד). חלקם מתייחסים לבני שֵׁם וחלקם לבני חָם. הכינוי "ערבי" נזכר בכתובים לראשונה במקורות אשוריים משנת 853 לפני הספירה: גינדיבוא הערבי השתתף בקרב קַרְקַר נגד שַׁלְמַנְאסֶר ה- 3.
במקרא נזכרים הערבים בהקשר למלכים שלמה, יהורם ועוזיהו מלכי יהודה.
במקרא הכינוי "ערבי" הוא שם נרדף לנווד (ישעיה י"ג 20), שאינו משתייך לחטיבה אֶתְנִית מוגדרת.
מכתובות תִּגְלַת פִּלְאסֶר ה- 3 וסַרְגוֹן ה- 2, במאה השמינית לפני הספירה, אנו לומדים על חדירת שבטים ערבים לעבר הירדן ודרום סוריה, עד נחל מצרים.
הלחץ הערבי על איזורי אשור- בבל וסוריה- ארץ ישראל גבר עם שקיעת האימפריה האשורית במאה השביעית לפני הספירה.
ראשי השבטים הערבים מכונים במקרא ובמקורות אשוריים "מלכים" (מלכים א', י' 15), ובכתובות שונות יש עדויות לתופעה מעניינת ביותר: מסופר בהן על פעילות מדינית, כלכלית ואף צבאית של נשים, המכונות "מלכת ערב". כלומר, נשים תפשו מקום מרכזי בהנהגה השבטית הערבית.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
|
