גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק ראשון - פס' א מחבר: יאיר זקוביץ

חזרה3

פתיחת נבואתנו בפועל "ויצא", דרמטית אף דינמית. בהצטרף אליה הנושא "חטר", "חטר מגזע ישי", ברי כי לשון יציאה מכוונת לצמיחה, כגון: "האזוב אשר יצא בקיר" (מלכים א, ה, יג); "תחת חטה יצא חוח" (איוב לא, מ); "ארץ ממנה יצא לחם" (איוב כח, ה). כיוון שהצירוף "חטר מגזע ישי" מערב משל בנמשל, צומח בבני אדם, מבטא הפועל "ויצא" גם משמעות של לידה, כגון: "ומלכים ממך יצאו" (בראשית יז, ו); ובהבטחת הנביא נתן לדוד: "והקמתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך" (שמואל ב ז, יב), ובנבואה נוספת על מלך אידיאלי לעתיד לבוא מבית דוד: "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל" (מיכה ה, א).⁸ ומשמעות שלישית העולה מן הפועל היא הופעה, ולדוגמה: "ויצא המלאך הדבר בי ויאמר" (זכריה ה, ה), וזו הולמת את דברינו שלעיל על הפתיחה הדרמטית בהופעתו הפתאומית של החוטר. המילה "חטר" המוכרת, כאמור, יותר מן הארמית "חוטרא" ומתועדת בתרגומי המקרא הארמיים כתרגום ל"שבט" (כגון תהלים מה, ז) או ל"מטה" (תרגום יונתן לבמדבר יז, כא) מעוררת בקורא כמה אסוציאציות. המטה הוא מטה שלטון, שבט מושלים, כגון: "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו" (בראשית מט, י), ובו בזמן הוא גם מקל חובלים, שבט עונשין, וראו בהמשך בפס' ד: "והכה ארץ בשבט פיו".

החוטר יוצא, מגיח, מ"גזע ישי", אות לכך שהאילן כרות ולא נותר אלא גזעו הגדוע,⁹ וזה עתיד להפתיע ולהוציא צמיחה חדשה, ממש כבתמונת העץ באיוב יד: "כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפרח" (פס' ז-ט).

הצמיחה החדשה אינה יוצאת מגזעו של דוד אלא מ"גזע ישי". שאול, קודמו של דוד על כס המלוכה, אשר ירא את דוד ורדף אותו עד חורמה, נמנע לא אחת מלנקוב בשמו של דוד והעדיף להתייחס אליו כאל "בן ישי", כגון בדבריו ליונתן בנו: "כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך" (שמואל א כ, לא).¹⁰

דומה כי גם בפתח נבואתנו מעדיף הנביא שלא לנקוב בשם דוד. דוד, כמו שנאמר, לא היה בשום פנים ואופן נקי מעוון, טלית שכולה תכלת. ברצותו להציג שליט אידיאלי מבקש אפוא הנביא לחזור אל הראשית, אל אבי השושלת, בתקווה כי הפעם אכן יצא מגזעו אדם שהוא כליל המעלה. גם נבואה נוספת שהזכרנו קודם לכן עוקפת את הצורך לקרוא למלך בשמו בהזכירה תחת זאת את עיר מוצאו: "ואתה בית לחם אפרתה" (מיכה, ה א).¹¹

מחציתו השנייה של הכתוב אינה מסתפקת בשיבה אל הגזע אלא מבקשת לשוב על דרך ההעצמה אל תחילת ההתחלות, אל השורשים ממש, בתקווה לפתיחת דף חדש, חלק וצח, בזו הפעם. מן השורש – תמונה המושאלת לא פעם לעולם בני האדם, כגון: "ושרש צדיקים בל ימוט" (משלי יב, ג; ראו שם, פס' יב) – יצא "נצר" (ישעיה יד, יט; ס, כא) ועיינו במיוחד בחזון דניאל (השואב מנבואתנו): "ועמד מנצר שרשיה כנו" (יא, ז). הנצר שאך הגיח מן השורש "יפרה", יעשה פרי, כהרף עין, והרי לנו ביטוי נוסף של העצמה: הפסוק פתח בפועל "ויצא" ומסיים בפועל "יפרה", ומיעוט המילים שבין שני הפעלים ממחיש את השינוי המדהים המתחולל נגד עינינו ממש.

מן התרגומים העתיקים יש הגורסים "יפרח" תחת "יפרה" (ראו תרגום השבעים והוולגטה,¹² והשוו המובאה לעיל מאיוב יד, ח-ט), ותמונת חוטר-מטה פורח מעוררת זיכרון מעשה נסים, פריחת מטה אהרן, אות לבחירת ה' בו (במדבר יז, טז-כה).¹³ הגרסה "יפרח" מביאה עמה את ניחוח רעיון הבחירה, בחירת ה' בגזע ישי, אל נבואתנו.

השילוב של עולם הצומח עם עולם האדם בפרקנו הוא שאיפשר לנביא לחמוק מן הצורך להזכיר את המונח מלך. התרגום הארמי, אשר בחר לצקת את הכתוב כולו בלשון הנמשל וללא מטפורות, המיר חוטר במלך ונצר במשיח: "ויפוק מלכא מבנוהי דישי ומשיחא מבני בנוהי יתרבי" [=ויצא מלך מבני ישי ומשיח מבני בניו יפרה]. יש מן הסופרים הקדמונים שנזדקקו לכתובנו אך לא היו שותפים לו במגמתו להעלים את דוד. לפיכך גורס ירמיה כג, ה (המזכיר את התואר מלך): "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ". בשבח אבות עולם של בן-סירא, בקטע המדבר בשלמה נאמר: "ויתן ל[יעקב שארית ולדוד ממנו שרש"] (מז, לג; ההשלמה על פי היווני והסורי). בחזון יוחנן מופיע כינויו של ישוע כ"שרש דוד" (ה, ה; כב, טז).

לסיום העיון בכתוב הפותח את נבואתנו נעיר כי תמונת החוטר, האילן הצומח אף עושה פרי, תזכה למשנה משמעות בהמשך, למקרא הכתובים על רוח הדעת הנחה עליו (פס' ב), ועל זירת הנבואה, גן עדן אשר בהר הקודש (פס' ו-ט). המשך הנבואה יבאנו להתבונן באילן העולה מגזע ישי כעל עץ הדעת שבלב הגן, עץ הדעת המנהיג אתהעולם בצדק ובמשפט.

לחלקיים נוספים של המאמר:
גן עדן בהר הקודש בירושלים : ראשית דבר
גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק ראשון - פס' א (חלק זה)
גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק שני - פס' ב-ה
גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק שלישי - פס' ו-ח
גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק רביעי - פס' ט
גן עדן בהר הקודש בירושלים : חלק חמישי - פס' י
גן עדן בהר הקודש בירושלים : אחרית דבר

הערות שוליים:
8. ראו לדוגמה Wildberger 1991, p. 470
9. תנו דעתכם לקרבת השורשים גדע-גזע. שורשים נוספים ששתי אותיות השורש הראשונות בהן גז ומשמעותם היסודית חיתוך: גזה, גזז, גזל, גזם, גזר.
10. עיינו עוד שם, פס' כז, ל; כב, ז-ט, יג.
11. אחרים מניחים כי ההימנעות מלנקוב בשם דוד נועדה לרמוז לשורשיו הצנועים (צ'יילדס, לעיל הערה 3, עמ' 102) או להביע כי המלך-המשיח יהיה כדור בן ישי, היינו דוד שני (כך, לדוגמה Kissane 1956, 1, p. 133; Nielsen 1989, p. 133). פתרונות אלה מתעלמים מכך שהנבואה גם נמנעת מהתייחס אל ה"חוטר" כאל מלך (ראו להלן), ומכך שברצות הנביאים להציג את המלך העתידי כדוד שני הם נזקקים לשמו, כגון ישעיה ט, ה-ו; ירמיה כג, ה-ו; לג, טו-טז; עמוס ט, יא, ואף מכנים אותו בפשטות "דוד", מעין דוד הקם לתחייה, David Redivivus (ירמיה ל, ח-ט; הושע ג, ה).
12. מן המעדיפים לגרוס "יפרח" נזכיר את גריי (לעיל הערה 1), עמ' 216; Kaiser, 1983, p. 252; טור-סיני 1967, ג1, עמ' 41.
13. ולפריחת מטה ראו עוד יחזקאל ז, י: "צץ המטה פרח הזדון".