מהו חרם מחברים: אבי ורשבסקי; אביבה לוטן; ד"ר רוני מגידוב; אילה פז

חזרה3

תלמידה משחקת באמצע שיעור בטלפון הנייד שלה והמורה מאיימת שתחרים לה את המכשיר. בשפת ימינו המורה מתכוונת לומר שתיקח מהתלמידה את המכשיר ולא תאפשר לה להשתמש בו. בשפת המקרא משפט כזה היה מתפרשׁ באופן אחר לגמרי. בתקופת המקרא פעולת ההחרמה הייתה שונה מפעולת ההחרמה בעברית שלנו. לְמה מתכוון המחוקק כשהוא מצווה להחרים את האויב?

בבמדבר כא, 3-1, מתוארת מלחמת בני ישראל ב"כנעני מלך ערד":

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה’ וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:

בני ישראל נודרים שאם ה' ייתן להם את הניצחון על אויביהם, הם יקדישו את שלל המלחמה לה'. החרם מתואר כהקדשת פרי הניצחון במלחמה לאל, בין אם פרי זה הוא רכוש ובין אם מדובר בבני אדם שנלקחו בשבי. שלל המוגדר כחרם לה' אסור בכל שימוש:

אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה’ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לה' (ויקרא כז, 28).

החרם הוא מלחמת קודש, וכל מה שנכבש בחרם הוא רכושו הבלעדי של האל. "צריך" להרוג את כל האוכלוסייה הנכבשת כדי שבני אוכלוסייה זאת לא ישמשו את הכובשים כעבדים וכך יגרמו להם להשתמש במה ששייך לאל.

כדי להבין את עוצמת המושג "חרם" במקרא ואת משמעות פעולת ההחרמה, אפשר להתבונן באחד הסיפורים הדרמתיים בספר יהושע - סיפורו של עָכָן.

לאחר כיבוש יריחו חטא עכן בן כרמי משבט יהודה. הוא נאשם בכך שלקח לעצמו רכוש מהאויב הנכבש. מעשה זה, שתואר כלקיחת "חרם לה'", עורר את חמת האל והביא לתבוסה קשה במלחמה על העַי. יהושע ביקש מה' הסבר לכישלון, וההסבר ניתן לו:

חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם: וְלֹא יֻכְלוּ בּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם: (יהושע ז', 11- 12)

בפסוקים הבאים מסביר האל כיצד יש לטפל במי שמָעַל בחרם. רק טיפול הולם יאפשר בהמשך את הניצחון על העַי. העונש שהוטל על עכן ובני ביתו הוא חמוּר וקיצוני - הם נסקלו, וכל רכושם הועלה באש. מן הסיפור הזה עולה שהחרם, כמו הטומאה, הוא מושג מופשט שכל הנוגע בו "נדבק" (זוהי הסיבה להשמדת רכושו של עכן, לרבות האוהל שבו הוסתר החרם). אולם, שלא כמו במקרה של הטומאה, שממנה ניתן להיפטר בטקס טיהור, מגע עם החרם גורר אחריו עונש כבד מאין-כמוהו.

האם היה נוהג ה"חרם" בלעדי לישראל? מסתבר שהחרמתה של אוכלוסייה כבושה, כולל נשים וילדים, הייתה נוהג שהכובשים התפארו בו. במצבת מישע, שהיא כתובת ראווה מואבית מאמצע המאה התשיעית לפני הספירה (שנועדה להנציח את זיכרון המלך ואת ניצחונותיו), מופיעות עדויות לכך. הכתובת, הידועה כ"מצבת מישע" על שם מלך מואב (הנזכר במקרא במלכים ב, ג, 4-5), התגלתה בדיבון שבעבר הירדן.

לפניכם קטע מתוך מצבת מישע מלך מואב, שנלחם בעיר נבו הישראלית וכבש אותה. ואלה דבריו:

"וַיֹּאמֵר לִי כְּמֹשׁ, לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה עַל יִשְׂרָאֵל .וָאֶ

הֱלֹךְ בַּלֵּלָה וָאֶלְתָּחֵם בָּהּ מִבְּקֹעַ הַשַּׁחֲרִת עַד הַצָּהֳרָם, וָאֹחֲ

זֶהָ, וָאֶהֱרֹג כֻּלָּהּ, שִׁבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן וּגְבָרֹת וְגֻרֹ

ת וּרְחָמֹת, כִּי לְעַשְׁתָּר כְּמֹשׁ הֶחֱרַמְתִּהָ. וָאֶקַּח מִשָּׁם אֶת כְּ

לֵי יהוה וָאֶסְחַב הֵם לִפְנֵי כְּמֹשׁ..."

בשורות אלה מתפאר מישע מלך מואב בהריגת 7,000 גברים וגברות וכן "גורים" ו"גורות" (במואבית, נו"ן סופית היא סימן לרבים). המואבית היא שפה שמית והיא קרובה לעברית, אך יש הבדלים בין שתי השפות. בעברית, הגור הוא התינוק של החיה; על פי ההקשר של הקטע נראה, שבמואבית המילה "גורים" היא מילה נרדפת לתינוקות או לילדים. גם מישע משתמש בפועל "להחרים". כפי הנראה, גם המואבים נהגו להחרים את אויביהם במלחמה לאלוהיהם, במקום לקחת אותם כשבויים ולעבדים.

לפריטים נוספים בנושא:

כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא: כתובת מישע