למה מחנכת ספרות ילדים מחברת: פרופ' מירה אריאל

חזרה3

ראיון עפ פרופ' אדיר כהן, ראש בית - הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, על סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים. מחקר בנושא זה נערך על - ידי פרופ' כהן בשיתוף עם חדווה אילני, בלהה כהן ונורית לוין
פרופ' כהן, מה מביא אותך לחקור סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים ?
הניסיון לשלב עניין בפילוסופיה של החינוך עם מחקר בספרות ילדים. באוניברסיטת חיפה יש המרכז האוניברסיטאי היחיד לספרות ילדים, ובו אנו עורכים שורה ארוכה של מחקרים של סטריאוטיפים, לאו דווקא מיניים. התחלנו בדמות של הערבי בספרות הילדים.


האינך רואה את מחקרך בנושא מעמד האישה בספרות ילדים כתוצר ישיר של מחקרים פמיניסטיים בנושא, מחקרים שנערכו בעיקר בארה"ב?
אכן, היו אלה חוקרות פמיניסטיות אשר הדגישו באופן מובהק את הנקודה, אך בדקנו גם מאמרים של חוקרים חסרי נקודת מוצא פמיניסטית. אספנו כמה עשרות מאמרים בנושא. כולם הגיעו למעשה למסקנות דומות. מכיוון שהדברים לא נבדקו לגבי ספרות ילדים בארץ, ראינו לעצמנו תפקיד לבדוק נושא זה בארץ.

מדוע בעצם חשוב כל - כך לבדוק מהם הסטריאוטיפים בספרות הילדים? האם אפשר בכלל להימנע מסטריאוטיפים בספרות?
השאלה היא שאלה חמורה ביותר. ברור שאנו זקוקים לחלק מהסטריאוטיפים לצורך הקיום האנושי שלנו. השאלה היא באיזו מידה. בוודאי שיש גם סטריאוטיפים עדיפים, והכוונה לא רק לסטריאוטיפים מיניים, אלא גם לסטריאוטיפים ערכיים. גם אותם צריך לדעת למתן. החשיבות שבבדיקת הסטריאוטיפים נובעת מן ההנחה המדאיגה, ולדאבוני הנכונה, שהחינוך, כפי שהוא מקובל בעולם כולו, הוא פרי הקשר של הממסד הבינלאומי להשאיר את בני - האדם מטומטמים, כפי שאמר ברטראנד ראסל. אחת המטרות שלנו היא לבחון את כל המקובלות, את כל הערכים המקודשים, את נכסי צאן הברזל, המשמשים בידי ממסדים שונים, לאומיים, פוליטיים או דתיים, להפיכת האדם לחפץ, לכלי. וזה יכול להיות חפץ מיני או כלי - שרת לאומי. במחקר מסוג זה אנחנו מנסים להתמודד עם הזכות לחשיבה עצמית, הזכות להטיל ספק בוודאויות המוחלטות על אחת כמה וכמה בסטריאוטיפ.

לאור העובדה שאנחנו, שלא כאמריקאיות למשל, גדלנו פה על מה שהתגלה מאוחר יותר כמיתוס של שוויון, יש לנו עניין מיוחד בנושא. הרי היו לנו חלוצות, אנו עצמנו חיילות וכדו'.
המיתוס שאת מזכירה יש לו באמת על מה לסמוך. ההשוואות שערכנו בין הספרות בעשור להקמת המדינה לבין ספרות שנות ה-80' מראות, שכיום הספרות הרבה יותר סטריאוטיפית, על אף התנועה לשחרור האישה. זה מדהים. וזה מעלה את המחשבה, שהיבטי השוויוניות הם עניין פרגמאטי לחלוטין, ואף הם בעצם חלק מן "הקשר של הממסד". כשיש מחסור בכוח - אדם בתעשייה, בחרושת, בביטחון, אנו מוצאים שספרות הילדים הופכת שוויונית יותר. כך גם באנגליה במלחמת העולם השנייה.

אם כך, השאלה אם "נשי" או לא "נשי" לעבוד במקצועות "גבריים" שונים היא שאלה כלכלית מעיקרה?
בדיוק. בסין, למשל, כנראה מתוך אידיאולוגיה פוליטית - כלכלית, מוצאים את הנשים בספרות הילדים בכל קשת התפקידים הפוליטיים והצבאיים.

כן, וכל זאת בארץ שהיא מן המובילות בהמתת תינוקות ממין נקבה. נעבור למחקר עצמו. כיצד נבחרו הספרים למבדק?
לא הפעלנו קריטריונים משלנו של טיב. השתדלנו לחקור את הספרים הנקראים ביותר על - ידי הילדים למן הגיל הרך ועד לחטיבת - הביניים. הנחנו שאלה הם גם הספרים המשפיעים ביותר. בנוסף, בחרנו במחקר משווה של שתי תקופות, כדי לבדוק כיוונים והתפתחויות : העשור הראשון לקום המדינה לעומת ספרות עכשווית. לגבי ספרים מן העשור הראשון (נבחרו 300 במספר) אין סקרי קריאה. הקריטריון ששימש לנו היה עצם הישרדותם עד לימינו. לגבי ספרים עכשוויים (480) נסתייענו בספרנים ובסקרי קריאה. לא כללנו ספרי לימוד, לא משום שאינם חשובים, אלא משום שיש כבר סדרת מחקרים בנושא. מלכה מעון, למשל, חקרה בנושא לפני מספר שנים. ממצאיה דומים להפליא לאלה שלנו.

אילו נתונים תיעדתם מתוך החומר הרב?
מגוון העיסוקים של שני המינים, מערכת התפקודים והתכונות המאפיינות אותם, ביטויי רגשות, משחקים ומאוויים של בנים ובנות. נבדקו גם מודלים לחיקוי ולהזדהות. כיון שפחדנו מסילוף, לא היה פשוט לאסוף ולמיין את הנתונים. מכל מקום, בדקנו גם את הטקסט וגם את האיור לצדו. הסטריאוטיפ קיים לעתים גם באיור, ואף בצורה המחריפה את הסטריאוטיפיות שבטקסט.

מהן המסקנות הכלליות שהסקתם?
בשתי התקופות ניתן לאבחן מיננות (סקסיזם) בולטת בספרות הילדים, כלומר, ייחוס מעמד משני לנשים בחברה, תוך התעלמות מדעת מפעילויות והישגים של נשים ותוך התייחסות לנשים בלשון של בעלות. נשים מוצגות בפעילויות ובתפקידים נטולי יוקרה חברתית. יתר על כן, רבות הנשים המוצגות כבעלות תכונות אופי שליליות, כטיפשות, כרעות - לב, כמכשפות, כחולניות, כפחדניות, כחסרות ישע. מדהים שעדיין מתארים את האמהות כמצויות בתוך הבית רוב הזמן, עסוקות בעבודות הבית ובטיפול בילדים, למרות שהתמונה החברתית הולכת ומשתנה. מעט מאוד אמהות מופיעות כמספקות מידע לילדים, כפותרות להם בעיות. לעומתן, האבות מופיעים כמנהיגי משפחה. הם מבצעים פעילויות "גבריות" מסורתיות : מספקים מידע, פותרים בעיות, מפרנסים את המשפחה. מגוון עיסוקיהם מחוץ לבית רחב מאוד.

מעניין שהנטייה למיננות בתיאור הנשי בולטת בשנות ה-80' יותר מאשר בשנות ה-50'. בחלק מן המקרים התיאור הוא על דרך ההומור, אך הומור זה לא מופנה אל פעילויות האב. כלומר אין לתרץ את הלעג לנשים בטיעון שהגישה היא סאטירית או קומית. כך אנו מוצאים את האם המבולבלת, הלא מתפקדת, זו ששורפת עוגה, שוברת כלים. אמא מבוהלת, מיואשת, מנדנדת, מגזימה, נוזפת, ואפשר להאריך ברשימה זו עוד ועוד,
אשר לסובלנות, פתיחות וחוכמה, דומה כי בשנות ה-80' יש נטייה להציג את האם כפחות סובלנית, פחות חכמה או פתוחה לעומת האב. בשנות ה-50' קיימת התייחסות שוויונית יותר בנושאים אלה. אמנם בשתי התקופות נעשה שימוש בסטריאוטיפים מיניים, אך בשנות ה-50' מתוארים המבוגרים מנקודת מבט של כבוד והערכה, ובכלל זה גם פעילות האם בבית ועם הילדים. לעומת זאת, בספרות שנות ה-80' נעלמת כמעט לגמרי נימת ההערכה כלפי המבוגרים. מרבית פעילויות הבית של האם מופיעות בצורה נלעגת ממש. יש פה תהליך של "עליהום" על המבוגרים בכלל. נראה שהמבוגרים מתוך מניעים קתרטיים או "ליבראליים", נהנים לקנות לילדיהם ספרים שתוקפים אותם. בתחום של האישה, הלעג הרבה יותר חריף. ובכל זאת, הסברים מבוקשים מאוד.

מה בדבר סטריאוטיפים של ילדים?
במקום סוג העבודה תיעדנו את סוגי המשחקים. גם באלה יש סטריאוטיפים. הבנים משחקים במשחקי מלחמה, במשחקים "גבריים", במנהיגות, בספורט וכו'. הבנות - ראשית, יש לציין שמספרן קטן יותר. הן גם כל הזמן במצבי תלות. הגלגל החמישי בעגלה. הן המעכבות את המסעות של החבורות למיניהן. חלקן מתגלות בעצם כנבונות, כתורמות תרומה חשובה, אך אז הן יוצאות דופן. הן מין מוטאציה. היא "גבר" או "בן" - וזו עדיין "מחמאה" גם לנשים וגם לילדות. ילדה כזו נתפסת כאילו חרגה מן המגבלות הטבועות בה. רוב הבנות ביישניות, חלשות, פאסיביות, חסרות ישע, זקוקות להגנה ותלויות בבנים. בולטת ביותר עובדת התייאשותן בנקל. הבנים, לעומתן, בעלי תושייה, מנהיגות, סקרנות, יוזמה, ביטחון, אומץ, יכולת לפתור בעיות, הם דינאמיים מאוד, אגרסיביים.

וחסרי רגשות ?
לאו דווקא. אבל הם מתנשאים כל הזמן.

ומה בדבר משחקי המבוגרים: כיצד תאפיין את חלוקת המינים בעבודה ?
בשנות ה-50' גדול מגוון עיסוקי הגברים פי שבעה מזה של הנשים. למעלה ממחצית מעיסוקי הנשים הם בלתי מקצועיים, כמו עוזרת, כובסת, או עיסוקים פסבדו - מקצועיים: מנחשת, קוסמת. בספרות שנות ה-80' קטן הפער במגוון המקצועות. היחס הוא פי ארבעה בלבד. אך אין לשכוח שיש עיוות - מה בגיוון, עקב התפרטות מקצועות הבית בשנות ה- 80' לעוזרת, מטפלת, שמרטפית וכד'. אנו היינו חייבים להחשיב מקצועות מפוצלים אלה כעיסוקים נפרדים. שיפור אחד ניכר בכל-זאת: בשנות ה-50' מספר הגברים העובדים (בתשלום) גדול פי 11 ממספר הנשים. בשנות ה-80' היחס הוא שלושה גברים לעומת אישה אחת.

מה מאפיין את האישה כאם בספרות הילדים?
רבות מן האמהות בספרות שנות ה-80' מוצגות כמשעממות. כשהן מדברות, הן אומרות דברים מאוד שוליים, כמו "קח סוודר שלא תקרר". כלומר, הדברים הכי מנדנדים, הכי לא חכמים, הכי דאגניים. בילוי הזמן השכיח שלהן בסיטואציה המשפחתית הוא הסריגה. האב קורא.

האב מתפקד בכלל כהורה?
מעט מאוד. גם בשנות ה-50' וגם בשנות ה-80'. בחלק מהמקרים הוא מתפקד רק כאשר נבצר מהאם לבצע את התפקיד בשל מוות בדרך כלל. התפקוד היום - יומי שלו כולל פעולות של משחק ובילוי עם הילדים, אך הוא מועט. הוא משחק עם הילדים במשחקים "גבריים", כאשר המשחק מבוסס על הדדיות ובילוי משותף. כשהאם מעורבת בבילוי עם הילדים היא נמצאת בעמדת פיקוח והסתייגות, כלומר, אין שיתוף של ממש בין האם לילדיה. לדוגמה, האב לוקח את הילדים לאימון כדורסל, לים, לדיג. הוא משחק אתם בכדור, מרכיב את הבן על הכתפיים, מכין תחפושות, מביא מתנה וכו', בה בשעה שהאם יותר מתייחסת לפעילויות האלה. היא פחות פועלת אותן. מטרתה חינוכית, ולא הנאה משותפת ומשוחררת. לכן היא תמיד מכניסה דברים שמקלקלים את ההנאה: "אל תחזור הביתה ברגליים רטובות, אל תיכנס עם בוץ".

האם היה זה רק מקרה שציינת כדוגמה שהאב מרכיב על כתפיו דווקא את הבן ? האמנם קיימת הפרדה בין המינים?
בהקשרי בילוי אלה, באמת האב עסוק הרבה יותר עם הבנים.

אמא מדגרת, אבא מדבר. מה יש לכל אחד מהם לומר לילדיהם בספרות ילדים?
בשנות ה-50' מספקים שני ההורים מידע לילדים. האב באמת מסביר יותר, אך האם מציעה הצעות לפחות, או חדה חידות. היא אמנם מדברת במרומז, אך בכל זאת, גם היא מקור מידע לילדים. בשנות ה-80' אין כל - כך דגש עת תפקיד האב כמספק מידע, אך בהחלט משתמע שהוא הכתובת אליה פונים למטרה זו. ניתן היה לצפות, במיוחד לאור הצטמצמות הפער ביציאת נשים לעבודה בסיפורים עצמם, שגם האם תהווה מקור לתשובות ולהסברים, אך אין זה כך. כלומר, למרות שהאם מוצגת כאדם בעל מקצוע אין זה משפיע על כישוריה האחרים במערכת המשפחתית. נושאי הדיבור שלה קשורים לחינוך, לטיפול, לשמירה על ניקיון ובריאות. רוב הדיבורים מתמקדים בזה שהיא מרשה או לא מרשה, נוזפת, מזרזת, מנחמת, מעודדת, מעירה מן השינה. כלומר, נושאי הדיבור שלה פחות משמעותיים.