![]() |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בסביבת עיצורי הגרון חלים שינויים שונים, שהמכנה המשותף להם הוא הנמכת תנועות. הנמכה זאת היא סוג של הידמות התנועה לעיצור הגרוני, שהגייתו המקורית, הגרונית, היא במקום נמוך בחלל הפה. התופעות הנגרמות בסביבת עיצורי הגרון הן:
כדי לזהות את התבנית של מילים שיש בהן גרוניות יש להשוות למילה מקבילה ללא גרונית, ולהתעלם משינויי התנועה.
*יִחְבֹּש > יַחְבֹּש כאשר התנועות הגבוהות שבצורת היסוד נמצאות בסביבת העיצור הגרוני הן מונמכות מתוך הידמות לעיצור הגרוני הנמוך. תהליך זה קורה בתבניות רבות בפועל ובשם. לעיתים מלבד הנמכת התנועה חלה תופעה נוספת של הידמות בין התנועות. כך קרה במילה שַׁפַּעַת. המילה שַׁפַּעַת היא ביסודה ממשקל קַטֶּלֶת * שַׁפֶּעֶת. התהליך שחל במילה זו:
חטפים במקום שווא נע עָצוּם + - סִים > *עָצוּמִים > *עְצוּמִים > עֲצוּמִים שָאַל + - סָה > *שָאַלָה > *שָאְלָה > שָאֲלָה במקום שווא נע יש בגרוניות תמיד חטף. כשצריך לחול חיטוף תנועה אחרי עיצור גרוני, העיצור הגרוני מושך אליו "תנועת עזר" נמוכה. תנועת העזר הנוספת לשווא יוצרת חטף. יש שלוש תנועות המכונות "חטפים": חטף-פתח (a) סֲ, חטף-סגול (e) סֱ, חטף-קמץ (o) סֳ. חטפים במקום שווא נח *נִעְרַךְ > *נֶעְרַךְ > נֶעֱרַךְ לעתים גם במקום השווא הנח יש חטף. תופעה זאת נפוצה בפועל ובשם, במקומות שהיינו מצפים לשווא נח: ברוב המקרים של החלפת שווא נח בתנועה חטופה ראשית חלה הנמכת תנועה לפני העיצור הגרוני, ואחר-כך חלה היחטפות התנועה בעיצור הגרוני. התנועה שלפני הגרונית וזו שאחריה דומות בצליל: לַחֲזֹר, מַאֲמִין, מַעֲדָן, מַעֲצָמָה (a a), נֶאֱסַפְנוּ (e e), מָעֳדָף, הָאֳשַמְתֶּם (o o). החטף בע' הוא בתנועת e בהשפעת התנועה שלפניו (הידמות לתנועה שלפניו).
*הִרְגִּיע > הִרְגִּיעַ *מָרוּח > מָרוּחַ הפתח הגנוב הוא סימן לתוספת של תנועת a למילה. תנועה זאת נוספת לפני עיצורי הגרון ה', ח', ע' העומדים בסוף מילה, כשהתנועה לפניהם היא: o, u, e, i (אך לא a ). גם זאת תופעה של משיכת תנועות נמוכות לסביבת הגרוניות. a היא התנועה הנמוכה ביותר, והיא "מתגנבת" כתנועת מעבר בין התנועות המקוריות של המילה, הגבוהות יחסית, לבין העיצור הגרוני הנמוך: שוֹמֵעַ, מָלוּחַ, כֹּחַ, מַגְבִּיהַ, מַקְדֵּחַ.
*פִּרַשְׁתִּי > פֵּרַשְׁתִּי *חִרֵשׁ > חֵרֵשׁ*מְפֻאָר > מְפֹאָר *יִעָרֵךָ > יֵעָרֵךָ *מִן עוֹר > *מִנְעוֹר > *מֵעוֹר עיצורי הגרון אינם מקבלים דגש חזק. תכונה זאת משותפת לעיצורים הגרוניים: א'ה'ח'ע' וגם לעיצור ר'. כיוון שאין הם נכפלים, משתנה מבנה ההברות, ולפעמים משתנות גם התנועות. השוו, למשל, את צמדי המילים שלהלן:
תופעה זאת של הארכת התנועה והנמכתה, שבאה במקום המכפל בגרונית, מכונה: תשלום דגש. לא תמיד יש תשלום דגש כזה - זה תלוי בתבנית ובגרונית. בדגש תבניתי - לפני א'ר' יש תמיד תשלום דגש, לפני ע'ה' - רק לפעמים (בפוּעל) ולפני ח' - אין כלל תשלום דגש. כשאין תשלום דגש פירוש הדבר, שהגרונית אינה מקבלת דגש ובכל זאת התנועות לפניה אינן משתנות (כמו בִּקֵּשׁ כך גם נִחֵם, רִחֵם, נִעֵר, נִהֵל). בדגש משלים יש כמעט תמיד תשלום דגש, לפני כל גרונית. השוו להידמות נ' בנפעל: לְהִפָּגֵשׁ, יִגָּמֵר אבל - לְהֵעָצֵר, לְהֵרָשֵׁם, יֵעָרֵךְ, תֵּחָשֵׁב, יֵהָרֵג, תֵּהָנֵה, וכמו במילת היחס מִ (=מִן) כשהנ' מידמה: מִבֵּיתִי אבל מֵעִירִי, מֵהַנוֹף, מֵחַדְרִי.
השינויים שהגרוניות גורמות בתנועות מקשים לפעמים לקבוע את תבנית המילה. לכן, כשיש במילה עיצור גרוני, מקבילים אותה למילה ללא גרונית בעלת אותו המבנה, מתעלמים מחטפים ומפתח גנוב, ושמים לב לאפשרות, שהתנועות הונמכו (a) ושאולי יש תשלום דגש. כמו בכל קביעה של תבנית, בודקים אם זאת צורת יסוד.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|