![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > כתיבה |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
טיעון הוא דגם רטורי להצגת טענה כלשהי.
הטיעון משמש להצגת עמדה או דעה ולביסוסה. הכותב בדרך כלל חושף את עמדתו כבר מראשית המאמר. בתחילת הטיעון מציג הכותב את הטענה. הכותב יודע שיש מי שחושב אחרת, ולכן הוא מנסה לשכנע באמיתות דעתו או עמדתו. במילים אחרות, בבסיס כתיבת טיעון קיימת דעה שונה מזו שמוצגת במאמר על-ידי הכותב. השכנוע נעשה בחלק של ביסוס הטענה. לבסוף מציג הכותב את המסקנות (וגם ההמלצות) הנובעות מן הטענה.
בפתיחת המאמר או החיבור מוצגת הטענה הראשית. הטענה היא נקיטת עמדה בעניין שיש לגביו חילוקי דעות. ניתן להציג את הטענה בעזרת ביטויים המוֹרִים על עמדה, כגון: אני סבור/ה, אני משוכנע/ת, לדעתי.
את הטענה הראשית הכתובה בפתיחה יש לחזק ולבסס. לצורך ביסוס הטענה ניתן להשתמש בנימוקים, בהוכחות, בדוגמות, בהשוואה וכדומה. למעשה, נימוקים והוכחות אלה הם גם טיעונים, הבנויים מטענה משנית ומביסוסה. כלומר, דגם הטיעון הכללי יכול לאפיין גם כל אחד מן הטיעונים שבגוף המאמר. תפקיד הטיעונים להציג בפני הנמען את נכונות הטענה ואת צדקתה. כל הטיעונים יכולים להתקשר ישירות אל הטענה הראשית שבפתיחה (כמו בתרשים 1), או להתקשר זה אל זה וליצור מעין שרשרת (כמו בתרשים 2). תרשים 1: בתרשים זה כל הטיעונים מתקשרים ישירות אל הטענה הראשית שבפתיחה. תרשים 2: בתרשים זה הטיעונים מתקשרים זה אל זה ויוצרים מעין שרשרת.
בסיום תופיע המסקנה הנובעת מן הנאמר בגוף המאמר. המסקנה היא חזרה במילים שונות על הטענה הראשית שהציג הכותב בפתיחת המאמר. אמצעי קישור אופייניים להבעת המסקנות: "יוצא ש", "מכאן נובע", "המסקנה היא אם כן"...
לדגם הטיעון יש וריאציה של טענה נגדית. הכותב מודע לטענת נגד, והוא מזכיר אותה, ואף מתייחס לטענת הנגד בפתיחה או בגוף המאמר. למשל:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|