אסופות החכמה : קהלת מחבר: פרופ' אלכסנדר רופא

חזרה3

בדברים שראינו יש משום סיוע להבנתו של ספר חכמה נוסף שבמקרא –ספר קהלת,⁴⁶ שנוצר כנראה במחצית השנייה של המאה השלישית (250-200) לפסה"נ, ויהיה בדברים גם הסבר לחלק מהתמיהות שהספר מעורר.

ראשית, יסתבר לנו שדברי קהלת, עם שהם מביעים את הגותו של חכם יחיד, הרי הם ממשיכים את מסורת האוספים שבספר משלי. כבר ראינו לעיל, שקוהלת יורש את החכמה העתיקה, המסורתית, שלפניו, ויוצא להפריך אותה על ידי נסיונו האישי. קוהלת, אמרנו, שמע ממוריו ש"טובה חכמה מגבורה" (ט' 16א), "טובה חכמה מכלי קרב" (ט' 18א), אבל הוא ראה, שאם החכם הוא איש פשוט, אז "אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" (ט' 15ב), שהרי "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים" (ט' 16ב). ואם כן, מורשת החכמה מופרכת היא.

באותו אופן מצטט קוהלת (ז' 6-1א) סידרה של פתגמים:

וכאן מתערב קוהלת ומוסיף את דעתו: "וגם זה הבל (6ב): כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (פס' 7). כלומר: אין בפתגמים הללו ממשות, משום שאם לחכם יזדמן עושק (= כסף שנחמס שלא כדין) העושק יהולל אותו (= יעשהו הולל, כסיל), ואם שופט חכם יקבל מתנה (= שוחד), הדבר יאבד את לבו (= שכלו). זוהי הערה חריפה, היוצאת נגד החלוקה השאבלונית שעשתה החכמה בין טובים לרעים, בין חכמים לכסילים. אבל ראוי לשים לב שקוהלת ציטט כאן שלושה פתגמים (פס' 3-1) עד שהגיע לעימות של חכם וכסיל, שנגדו הוא מתפלמס. שלושת הפתגמים הראשונים אינם מתקשרים היטב להשגתו של קוהלת. למה איפוא הביא אותם? מסתבר שהוא ממשיך את מסורת האוספים של ספרות החכמה; הוא מצטט גם פתגמים מסורתיים, שאין בדעתו להתפלמס עמם.⁴⁷

מקרה יותר קיצוני נמצא, אולי, בקה' ד' 12-9:

האשוריולוג אהרן שפר מצא את יסודותיה של המסה הקצרה הזאת בשבח החברות שבעלילת גלגמש, קודם בגירסתה השומרית ואחר-כך בגירסתה האכדית;⁴⁸ גם הביטוי 'החוט המשולש', המצוי שם, מסתבר כלקוח מן הריאליה של קשירת ספינות בנהרות של ארץ שומר. ובכן, המסה על הריעות היא מורשת חכמה בדברי קהלת. אבל נראה, שהפעם קהלת לא השיב עליה. כיצד מתקשרים הדברים אל מחשבתו של קהלת? עד שתימצא תשובה, צריך להניח, שגם כאן נמשכת מסורת האוספים.

עוד פרשה אחת בקהלת קיבלה הארה מעלילת גלגמש,⁴⁹ ושוב מדובר בהגות חכמתית עתיקה.

בקה' ט' 9-7, נאמר:

בסדר זה ממש – האכילה והשמחה, הבגדים הלבנים, רחצת הראש, אהבת האישה – באה ההמלצה ההדוניסטית הזאת בדבריה של הפונדקית אל גלגמש, כאשר ביקש חיי נצח בייאושו על מות ידידו אנכידו. גם בקהלת באו הדברים לאחר שדיבר על המתים ש"אינם יודעים מאומה כי נשכח זכרם. גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש" (ט' 6-5). ואולם כאן ייתכן שאפשר להבין, כיצד קוהלת שילב את מורשת החכמה בתוך הגותו: בגילגמש היה מדובר בנחמת האדם על כך שלא ישיג חיי נצח. אצל קוהלת באו הדברים בקונטקסט אחר – חדש בהקשר זה: "אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (ט' 10). בשאול אין חיים! בשאול אין חיים! אין שום הישארות לנפש! לא נותר לאדם אלא לשמוח בכל ימי חיי הבלו, כי זה חלקו.

עריכת ספר משלי מסייעת בידנו להבין גם את המגמה שהנחתה את העורך של ספר קוהלת.הרי ראינו את ההטעמה על יראת ה' שפתחה את ספר משלי ושולבה בין פתגמיו. והנה אנו מוצאים את ההטעמה הזאת גם בחתימת קוהלת (י"ב 14-9) שבאה מידי עורכי ספרו:

סוף דבר הכול נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע (פס' 14-13).

מלבד הדרישה ליראת ה' (כאן: יראת אלהים), שאותה פירשנו כדרישה לאמונה המביאה (כאן במפורש) לשמירת מצוות, יש כאן הכרזה על משפט בעתיד על כל הברואים. השאלה היא, האם מי שהוסיף דברים אלה בחתימת ספר קוהלת גם התערב בתוך הספר? האנאלוגיה מספר משלי מטה לתשובה חיובית, שהרי מצאנו שם את מאמרי האמונה במרכזו של האוסף השני (י' 1-כ"ב 16). והנה באמת יש בתוך ספר קהלת מאמרים המזהירים מפני משפט האלהים לעתיד והמבטיחים שכר טוב ליראי האלהים לעתיד לבוא. כך בי"א 9ב.

ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט

המשפט הזה מפסיק את המשך הרעיון של פיסקה הממליצה על הנאות החיים (י"א 9-י"ב 1) כדלקמן:

את כל ההנאות האלה מבקש העורך לרסן על ידי האזהרה, שצריך לזכור את משפט האלהים.

וכן הדבר בקה' ח' 14-11. קוהלת מתלונן שאנשים חוטאים, משום שהעונש הצפוי אינו מגיע, ו"חוטא עשה רע מאת (פעמים) ומאריך לו (האלהים את אפו) ויש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים". העורך אינו יכול לסבול, שייאמרו דברים כאלה על ההשגחה האלוהית והוא חש לתקן:

כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר יראו מלפניו
וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא מלפני אלהים (פס' 12ב-13)

תורת הגמול חוזרת למקומה בידי העורך. הוא מסגיר לקורא את התערבותו בטקסט על ידי המינוח שלו: קוהלת דיבר על צדיקים ורשעים; העורך מנסח "יראי האלהים / אשר איננו ירא מלפני אלהים" – ממש כמו בי"ב 13. ⁵¹

לחלקים נוספים של המאמר:
אסופות החכמה : יצירת האוספים וסידורם בספר משלי
אסופות החכמה : עריכת ספר משלי
אסופות החכמה : קהלת (פריט זה)
אסופות החכמה : בן סירא
אסופות החכמה : מסכת אבות