עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראלעמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > איסלאםעמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
היהדות, הנצרות והאִסלאם יִיחדוּ דינים ומנהגים גם לנושא המוות. אלה כוללים את היחס לאדם הגוסס, את הטיפול בגופת המת לפני הובלתה לקבורה, את אוֹרְחוֹת הקבורה, ואת מנהגי האבֵלוּת של קרובי המת מזמן פטירתו ועד לתקופות זמן שונות לאחַר קבורתו. בכל אחת מהדתות, החוקים והמנהגים משקפים את השקפתה ביחס לגופו ולנשמתו של המת, את תפיסת היחס הראוי של קרוביו וידידיו למותו, ואת ראִיית החברה הסובבת כגוף שעליו לתמוך בקרובי המת. שלוש הדתות מדגישות את סופיותו של האדם ואת המוות הצפוי לו, ויש לכך ביטויים רבים בתנ"ך - הברית הישנה, המהווה בסיס להשקפת היהדות והנצרות. לדוגמה הפסוקים:
בקֻראַן, המהווה בסיס להשקפת האִסלאם, חיי האדם מוצגים באופן דומה:
ועוד נאמר בקֻראַן:
בשלוש הדתות נתפס האדם כמורכב מגוף ומנפש. הגוף הוא היסוד המוחשי והגשמי, ואילו הנפש היא היסוד הרוחני, והיא מכוּנה גם "נשמה" או "רוח האדם". הדתות רואות את המוות כהיפרדות הנפש מן הגוף ומאמינות בנצחיות הנפש, כלומר בעלייתה לשמים ובהתקרבותה אל אלוהים. אחד הפסוקים שעליהם מבוססת השקפה זאת ביהדות ובנצרות הוא: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:" (קוהלת יב, 7). האִסלאם מבסס השקפה זאת בין השאר על הפסוק:
בכל שלוש הדתות קוברים את המת באדמה, אם כי בנצרות וביהדות יש כיום זרמים המתירים את שרֵפת הגופה. הקבורה באדמה, שהייתה מעשה מקובל בקרב קבוצות אנושיות רבות בעולם העתיק, קיבלה הסבר וחיזוק בכתבי הקודש של הדתות המונותֵאיסטיוֹת. ביהדות ובנצרות קושרה הקבורה באדמה לפסוק "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:" (בראשית ג, 19), שאותו אלוהים אומר לאדם וחווה בעת גירושם מגן העדן. בספרות המדרש היהודית מסוּפר כי לאחַר שהרג קין, בנם הבכור שלאדם וחווה, את הבל אחיו הצעיר, התאבלו ההורים על בנם המת ולא ידעו כיצד לנהוג בגופתו. "בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו, לקח אותו וחפר בארץ וטְמָנָה לעיניהם. אמר אדם: 'כעורב אני עושה' " (פרקי דרבי אליעזר, כא). גם באִסלאם המִצוָוה לקבור את המת באדמה מבוססת על הנאמר בקֻראַן. באחת הסוּרות מוזכרת הקבורה באדמה בסיפור הריגתו של אחד מבניו של אדם על ידי בנו השני (ושמותיהם אינם מוזכרים):
בסוּרה אחרת מוזכרת קבורת האדם באדמה כמובנת מאליה:
לחלקים נוספים מתוך הפרק: אבלות : מבוא (פריט זה)
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|