הגפן והגת מחבר: צוות נאות קדומים

חזרה3

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט' כ')

הגפן היא אחת משבעת המינים שנתברכה בהם הארץ ומוזכרת מיד לאחר החיטה והשעורה: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח', ח').

הגפן גדלה בכל אזורי הארץ והיין שהופק ממנה היה אחד מענפי היצוא החקלאיים החשובים ביותר.

בברכת יעקב ליהודה, בנו, הוא אומר: "אוסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה, חכלילי עינים מיין..." (בראשית מ"ט, י"א- י"ב). ברכה זו מעידה על שפע ענבי היין הצומחים באזור יהודה מאז ועד עתה. אם ניתן לאסור (לקשור) עיר שהוא בן האתון לגפן שורקה משובחת מבלי לחשוש לגורלה- סימן הוא לשפע, על כך מעיד גם כיבוס הלבוש ביין.

השימושים שנעשו בגפן רבים: את הפירות אכלו טריים ומיובשים- צימוקים, את המיץ שתו טרי וישן (יין).

גידול הגפן נעשה בצורות שונות: גפן סורחת, רוגלית, השרועה על פני הקרקע וגפן מודלית, מורמת שתנובתה רבה אך פריה פחות משובח. גפן אדרת, שמדלים אותה על הסוכות. יבולה רב כי הוא פחות פגיע ממזיקים.

"ויחל נח איש הדמה ויטע כרם" (בראשית ט' כ') - המעשה החקלאי הראשון שעשה נח בצאתו מהתיבה היה לטעת כרם. אבא בר כהנא אומר שנח הכניס איתו לתיבה זמורות לנטיעות ייחורים לתאנים וגרופיות לזיתים כדי לשמר גידולים חקלאיים אלו.

"כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק . ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו , ויקו לעשות ענבים ויעש באושים…" (ישעיהו ה' א-ג).

תהליך נטיעת הכרם ועיבודו דורש ידע, ניסיון ועמל רב. לאחר איתור השטח המתאים יש להכשיר את הקרקע לעזק את צמחיית הבר ולסקל אבנים. מהאבנים לבנות מדרגות חקלאיות ( טראסות) שעליהן נוטעים את הכרמים, כמו גם מגדל שמירה שמשקיף על הכרם ומשמש כבית לכורם בזמן הבציר.לאחר מכן חוצבים גת (יקב) להכנת היין.
ישעיהו משתמש בתמונה מוכרת מחיי היום יום החקלאיים לתאר, השקעה מרובה ובסופה אכזבה. הפירות נותרו "באושים", כלומר לא הבשילו, נותרו בשלב לפני ההבשלה. רבים מבני יהודה וישראל לא הגיעו להבנת המשמעות העמוקה של הכרה בבורא ונשארו במצב הביניים כמו באושי הענבים שלא הוסיפו להתפתח ולהבשיל כך נותרו הם פוסחים על שתי הסעיפים.

הגפן שימשה רבות למשלים על עם ישראל ואחד מהם מתאר את ההרמוניה שקיימת בעם, שכל חלק בחברה תורם לקיומו של חלק אחר:

"אמר ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים בישראל." (חולין צ"ב, ע"ב)

זמורות- ענפים ישנים שמהם יצאו הפירות של שנה שעברה.
קנוקנות- ענפים שהתנוונו ולא התפתחו ובעזרתם הגפן מטפסת.

עיקר היבול היה התירוש:

"מה גפן זו בהתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה על שולחנות מלכים, כך ישראל…" (ויקרא רבה ל"ו).

אחרי הבציר התאספה כל המשפחה בגת ותוך כדי שירה וריקודים דרכו על הענבים. הגת במסלול הלבן בנאות קדומים היא גת ארכיאולוגית שנמצאה בחפירות. הגת משתייכת לתקופת בית שני והיא מעידה על הנוף החקלאי הקדום באזור שהיה משופע בכרמי גפנים.
בגת דרכו על הענבים ברגליים יחפות בכדי לא לשבור את החרצנים שבתוכם יש מיץ מר שפוגם בטעמו של היין. התירוש זרם אל בור האיסוף (רש"י הסביר כי בור זה נקרא יקב על שם הנקב (החור) בסלע שדרכו זורם התירוש) התירוש נשאר כמה ימים בתוך בור האיסוף ואז אספו אותו אל תוך כדי חרס כדי להמשיך בתהליך התסיסה של הפיכת התירוש ליין, הסוכר שבו הפך לאלכוהול. ככל שחלף הזמן הפך התירוש ליין ישן ומשובח.

בתום הבציר היו נערכות הילולות ובנות הישובים החקלאיים היו יוצאות לחולל בכרמים.

"פעם אחת אמרה בתו של הקיסר לר' יהושע בן חנניה: אי חכמה מפוארה בכלי מכוער?
אמר לה: בתי, אביך הקיסר במה הוא נותן את היין?
אמרה לו: בכלי חרס.
אמר לה: כל העולם בכלי חרס ואתם בכלי חרס?
אמרה לו: אלא במה נתן?
אמר לה: כגון אתם, שחשובים אתם, תנו בכלי כסף וזהב.
הלכה ואמרה לאביה, נתנו היין בכלי כסף וזהב והחמיץ.
אמר לה הקיסר לבתו: מי אמר לך כך?
אמרה לו: ר' יהושע בן חנניה.
קראו אצלו. אמר לו: למה אמרת כך?
אמר לו: כשם שאמרה לי, כך אמרתי לה.
והרי יש נאים וחכמים?אם היו מכוערים היו חכמים יותר." (תענית ז')

בת הקיסר שואלת את ר' יהושע איך חיצוניות כל כך מכוערת יכולה להכיל חוכמה כל כך משובחת. ר' יהושע מסביר לה זאת על ידי הדגמת שמירת היין בכלים.
היין חייב להיות מוכל בכדי חרס כי הם אווריריים וכך מתרחש תהליך התסיסה. עצירת תהליך התסיסה גורמת ליין להחמיץ.
אגדה יפה שבסופה מוסר השכל האומר: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"

פתגם זה מוכר לכולנו והוא לקוח מהמשנה:

"ר' יוסי בר יהודה …אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו. והלומד מן הזקנים , למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו." (אבות ד' כ')

ר' יוסי אומר שמי שלומד מילדים קטנים כאילו אוכל ענבים טרם הבשילו ושותה יין טרם זמנו,
ולכן צריך ללמוד מן הזקנים, אך ר' יהודה הנשיא שמונה לנשיאות הסנהדרין בגיל מאוד צעיר עונה לו: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" אין החיצוניות מעידה על הפנימיות.

בין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל יש לגפן מקום מרכזי, ובגלל חשיבותו של היין זכה לברכה "בורא פרי הגפן" המיועדת רק לו.

מלבד היין והענבים היו מכינים גם דבש תמרים (הנקרא דיבס) וצימוקים שהיו מייבשים על הגגות בסוף הקיץ.

לגפן היתה נוכחות גדולה בחיים החקלאיים בארץ ישראל ולכן שימשה כמקור למשלים רבים, נבואות חורבן וגם נבואות נחמה :

"הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע… ונטעו כרמים ושתו את יינם… ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם"

ביבליוגרפיה:

• ספר שבעת המינים- יונה זילברמן וחיים רון.
• טבע ונוף במורשת ישראל- נגה הראובני.
• דרך ארץ וטבע אדם ונופיו- עירית זהרוני.