"ובכן לך הכל יכתירו, לְאל עורך דין": עוֹ"ד יישמע? - על פרקליטים ועורכי דין מחבר: ד"ר אביעד הכהן

חזרה3

אקדמות מילין

השבת שקוראים בה את פרשת האזינו חלה כמעט תמיד "בין כסה לעשור", בין ראש השנה ליום הכיפורים, המתוארים במקורותינו כימים ש"העולם נידון" בהם. וכמו הימים הללו, גם פרשת השבוע טבועה בחותמו של עולם המשפט, מן הפסוק שבראשיתה של השירה, "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט" (דברים לב, ד), ועד הפסוק "כי ידין ה' עמו" (שם, לו)¹, בחיתומה של הפרשה.

לפי המשנה (ראש השנה א, ב), בימים האלה עוברים כל באי עולם לפני מלך המשפט, הקב"ה, כבני מרון², והוא דן את דינם. ונאמר בתלמוד הבבלי:

הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים. דברי רבי מאיר... אמר רבי כרוספדאי, אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים: זכו - נכתבין לחיים; לא זכו - נכתבין למיתה³.

עולם המשפט משתקף היטב גם בתפילות הימים הנוראים, השזורות במונחים משפטיים לרוב, והאומרן מהלך בהיכלי משפט - פוגש פרקליטים ועורכי דין, סנֵגורים וקטֵגורים, כגון בפיוטו הנודע של ר' אלעזר הקליר, בן ארץ-ישראל:

ובכן לך הכל יכתירו
לאל עורך דין לבוחן לבבות ביום דין
לגולה עמוקות בדין לדובר מישרים ביום דין
להוגה דעות בדין לותיק ועושה חסד ביום דין

וכאן הבן שואל: מה להקב"ה, שופט כל הארץ, ולעריכת דין? היש כאן בלבול יוצרות והיפוך תפקידים?!

כדי להשיב לשאלה זו, יש צורך לעיין במקור המונח "עורך דין" ולעמוד על גלגוליו⁴. כידוע, מונח זה נשתגר גם בלשון המשפט בימינו כשם תואר לעושי המשפט ועוטי גלימתו. לפי הוראות החוק, חייב כל המבקש לעשות פעולות משפטיות מסוימות "דרך עיסוק או בתמורה, אף שלא דרך עיסוק" להיות בעל תואר "עורך דין"⁵.

כנגד עורכי הדין, המייצגים לקוחות בהליכים פליליים ואזרחיים שהמדינה צד להם, עומדים נציגי המדינה המכונים "פרקליטים", אלא שאמצעי התקשורת, כשאר העם, מדברים לא אחת על "פרקליטו של הנאשם", המלמד עליו זכות, ועל "עורך דינו של התובע". ניטשטשו אפוא הגבולות והתחומים: ה"פרקליט" אינו בהכרח תובע, ו"עורך הדין" אינו בהכרח שלוחו של הנאשם. ונשאלות השאלות: מהו מקור השניות בין "פרקליט" לבין "עורך דין"? האם יש בסיס לשוני לשניות זו? ואם כן, מהו ההבדל ביניהם? כדי להשיב על השאלות הללו, ראוי להתחקות אחר גלגולי משמעיהם במקורותינו עד השימוש בהם בלשון החוק בימינו.

אל תהיו כעורכי הדיינים

מורגל בפי תינוקות של בית רבן מאמר התנא ר' יהודה בן טבאי, ששורשיו נטועים בעולם המשפט⁶:

אל תעש עצמך כעורכי הדינים. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו עיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין, כשקיבלו עליהם את הדין.

הבלשן וחוקר לשון חכמים, י' קוטשר, משער שחל שיבוש בנוסח המשנה, ועקב כן שגו לומדיה בפירושה⁷. לפי הפירוש השגור, "עורכי הדיינים" הם "המלמדים לבעל הדין לטעון כדי שיזכה בדינו". לפי פירוש זה, מבקש ר' יהודה בן טבאי מן השופט להיות זהיר בלשונו, ושלא יסייע לאחד מבעלי הדין העומדים לפניו למשפט.

פירוש זה קשה מצד נוסחו, שהרי גרסת כתבי היד הטובים של המשנה⁸ היא "עורכי הדיינים", בשתי יו"דין, ולא עוד אלא שהיו"ד מנוקדת בהם בקמץ והדל"ת בפתח.

הווי אומר: לא "דִינִים", חוקים ומשפטים, נערכים כאן, אלא מדובר כנראה בדיינים, השופטים, היושבים על מדין.

ועדיין הקושיה במקומה עומדת: כיצד "עורכים" שופטים? זרותו של הביטוי זועקת עד לשמים, ואי-התאמתו לתוכן שמבקש ליצוק לתוכו הפירוש המקובל בולטת לעין. בעקבות קשיים אלה, הציע י' קוטשר לראות בגרסת כתבי היד קאופמן ופארמה למשנה, הגורסים "אל תעש עצמך כארכי הדיינים",⁹ הנוסח המקורי במשנה.

לפי נוסח זה¹⁰, אין "ארכי הדיינים" אלא "גדול שבדיינים, שיודע את הדין על בוריו ואינו צריך לעיין בו"¹¹. וכדברי קוטשר, האומר שאין מלת "ארכי" אלא התחילית היוונית archi המוכרת לנו היטב מביטויים אחרים בספרות חז"ל דוגמת: ארכיליסטים - ראש השודדים; ארכיטקטון - מהנדס; ארכיסטרטגוס - ראש המפקדים ועוד.

לוט - ראש דייני סדום

כחיזוק להצעתו, הביא קוטשר את דרשת בעל האגדה בעניין לוט, אחיינו של אברהם אבינו, שישב בסדום. המדרש דורש את הכתיב החסר במילה "ישב" בסיפור ביאת המלאכים לסדום, "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, ולוט ישב בשער סדם" (בראשית יט, א), ואגב כך הדרשן מתאר את הרכב בית המשפט בסדום, "עיר החטאים"¹²:

אותו היום מינוהו ארכי יודיקי. חמשה ראשי דיינים היו בסדום: קוושקר, דבשקר, דבנכל, מטהדין וקלאפנדר, ולוט היה ארכיקריטיס שלהם. שבשעה שהיה אומר להם מה שירצו, אומרים לו: "גש הלאה" (בראשית יט, ט) - סק לעיל [=עלה למעלה]. בשעה שהיה אומר להם דברים שלא ירצו, אומרים לו: "האחד בא לגור וישפט שפוט"?

הן "ארכי יודיקי" הן "ארכיקריטיס" מילים שאולות הן מן הלטינית ומן היוונית, ומשמען אחד: ראש הדיינים¹³. ואמנם כתב היד הנחשב לטוב שבכתבי היד של המדרש, כתב יד וטיקן 60, גורס: "אותו היום מינוהו ארכי דיינים".

אמור מעתה: משמעו המקורי של המונח ציין את הדיין, לא את מי שמייצג את הלקוח בפני הדיין, שלא כמקובל בימינו.

עריכת משפט במקרא

עתה עלינו לברר מתי חל היפוך התפקידים שגרם להעתקת משמעו של "עורך הדין" ועשייתו לשם נרדף לפרקליט.

צירוף הלשון "עורך דין" נעדר מלשון המקרא, אך מצויים בספר איוב שני ביטויים קרובים לו: "הנה נא ערכתי משפט" (איוב יג, יח), "אערכה לפניו משפט" (איוב כג, ג)¹⁴. אין זה מן הנמנע שבשלבי המסירה הראשונים של המשנה, ביקשו סופרים ולומדים, שלא ירדו לסוף משמעו של נוסח המשנה, ל"תקן" את הלשון, כבמקומות אחרים, והמירו צורה "משונה" בצורה שהייתה ידועה להם מלשון המקרא באיוב, "הנה נא ערכתי משפט". כך הובנה "ארכי" שבמשנת אבות כ"ערכי", לשון "עריכה"; ו"משפט", הרווחת במקרא לצד "דין"¹⁵, הומרה במילה "דין" הרווחת בלשון חכמים¹⁶.

"עורכי הדיינים" בתלמודם של האמוראים

עיון במקורות התלמודיים מלמד שכבר בתקופת התלמוד, נשתקעה משמעותו המקורית של הביטוי "ארכי הדיינים" ואף נשתכחה. האמוראים עצמם (לא רק הסופרים ומעתיקי דבריהם, שבזכותם נשתמרה תורתם) לא הכירו אלא "עורכי דין", ובמשמע שבלשון ימינו. ויש לדבר "הוכחה פנימית", המבוססת על תוכן הדברים, לא רק על לשונם. עיון בהיקרויות המעטות של המונח בשני התלמודים¹⁷ מגלה שיש רגליים לסברה זו, אף כי הדברים אינם מוחלטים.

בתלמוד הבבלי¹⁸, מסופר על שני מקרים שהשיאו בהם ר' יוחנן ורב נחמן עצות לקרוביהם כיצד להיפטר מחובתם על פי דין, אלא שתוך כדי דיבור התחרטו על העצה שנתנו, ואמרו: "עשינו עצמנו כעורכי הדיינים".

האמוראים עצמם אינם מפרשים מדוע נתינת עצה זו עושה אותם "כעורכי הדיינים". לכאורה, היה מקום לומר שמתן העצה על אתר, מיד עם הצגת השאלה, בלי לברר את הדברים לאשורם, עשה אותם "כערכי הדיינים", היינו כגדולי הדיינים, שאינם זקוקים לעיין בדין כדי להכריעו. בהמשך הדברים, מתחקה "בעל הסוגיה" על מניעיהם של ר' יוחנן ורב נחמן, ומסיק שהיזקקותם לקרוביהם נובעת מאזהרת המקרא: "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח, ז). מכאן, שלפחות לפי הבנת "בעל הסוגיה", הביטוי "עורכי הדיינים" מציין את המסייעים לבעל הדין בעצה משפטית, ואינו מכוון לדיין או לשופט. כי לו היה הפירוש האחרון נכון, לא היה מקום להביא את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם" כנימוק מסייע: וכי קרבת משפחה יש בה כדי ליתן היתר במתן עצה במהירות ובחופזה, כמעשה גדול הדיינים?!

והוא הדין גם במקום אחר¹⁹, שנזכרו בו "עורכי הדיינים" אגב מדרש פסוק אחר בישעיהו:

אמר ר"א בן מלאי משום ריש לקיש. מאי דכתיב "כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעוון, שפתותיכם דברו שקר, לשונכם עַולה תהגה" (ישעיהו נט, ג)? "כי כפיכם נגואלו בדם" - אלו הדיינין. "ואצבעותיכם בעון" - אלו סופרי הדיינין. "שפתותיכם דברו שקר" - אלו עורכי הדיינין. "לשונכם עולה תהגה" - אלו בעלי דינין.

לכאורה יש כאן מדרג של ארבע נפשות הפועלות בבית הדין: דיין, סופר הדיין, עורך הדיין ובעל הדין. הן מסולם דרגות זה, הן מן הדרשה גופה, נראה לכאורה שבעל הדרשה הבין את המונח "עורך הדיין" כמקובל בימינו, ולא כמכוון לגדול שבדיינים. "שפתותיכם דברו שקר" מתייחס למי שאומנותו דיבור, תיאור ההולם את מי שטוען בשם בעל הדין ומבקש לזכותו, יותר משהוא הולם את גדול הדיינים. זאת ועוד: אם אכן היה מדובר בגדול הדיינים, ראוי היה שיבוא בראש רשימת התארים שבמדרש.

אמור מעתה: הגם שהדברים אינם מפורשים, דומה שניתוח המקורות התלמודיים מורה שכבר בתקופת האמוראים, נתלוותה ל"עורכי הדיין" (עדיין לא "עורכי הדִין"!) המשמעות הנוהגת בימינו, אם לא כמשמעות יחידה, לכל הפחות כמונח מקביל ל"ארכי הדיינים". עם זאת, יש להדגיש שלצד מונח זה, משמשים מונחים אחרים לתיאור מלאכת המיופה כוח לטעון בבית הדין בשמו של אחר, דוגמת "אנטלר" או "מורשה"²⁰.

בלשון הפיוט

הסבר אחר למעתק המשמעות שחל במונח זה עולה מעיון בלשון הפיוט. הפיוטים הם חלק מהותי של התפילה, ומשום כך רבים מהם היו שגורים בפי כל אדם מישראל. משנתקלו סופרי כתבי היד או מעתיקיהם במונח "לא מוכר", דוגמת "ארכי הדיינים", נטו להמירו במונח שהיה מוכר להם מלשון התפילה, דוגמת "עורך דין".

נוסף לפיוטו של הקליר שהזכרנו לעיל, בא מונח זה בפיוט ידוע אחר של הקליר, המשולב בתפילת יום הכיפורים:

ובכן כי דיין אמת אתה אל עורך דין.

וראוי לתת את הדעת לעובדה שגם כאן, "עורך הדין" אינו אלא הקב"ה, "דיין הדיינים". אמנם משנשתקעה משמעותו המקורית של מונח זה, ראו פרשני התפילה והפיוט באל כמי שתפס כביכול אומנות בשר ודם, ותיארוהו כעורך דין המבקש להמליץ על עמו ישראל ביום דין ולסנגר עליהם.

הסנגור והקטגור - מליץ יושר ומגיד פשע

אם כנים דברינו, שהמונח "עורך דין" מציין במקורו שופט בלבד, איזה שם ניתן למי שעומד לפני השופט ומליץ בפניו את טענות בעלי הדין?

ראשית דבר יש לומר שקיומו של מורשה מעין זה בראשית ימי המשפט העברי מוטל בספק²¹.

עיון במקורות המשפט העברי מלמד על קיומן של שלוש דמויות מרכזיות הטוענות את טענותיהן לפני השופטים: סנגור, קטגור, פרקליט. עניינם של שני הראשונים מובן לנו כיום היטב, כיוון שהם משמשים בלשון ימינו: הסנגור מייצג את הנאשם ומגן עליו, והקטגור הוא התובע. כך, למשל, עולה מתיאור מעמד הסִנגור של אברהם על סדום לפני ה':

עמד לו הדיין - נשתתק הסניגור... הקטיגור הזה, כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים - ממתין. עמד לו הדיין - נשתתק הסניגור, והמקטרג [=קטיגור] הלך לעשות שליחותו²².

ומעין זה בתיאור מעשה העגל:

למה הדבר דומה? למלך שהיה דן את בנו, והיה הקטיגור עומד ומקטרג. מה עשה הפדגוג [=המחנך] של בן? כיוון שראה אותו מתחייב, דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ, ועמד לו במקומו [והתחיל] מלמד על הבן סניגוריא²³.

הניגוד בין העומדים משני צדי המתרס המשפטי מתואר יפה גם בפיוט הנאמר בקצת עדות ישראל בלילי יום הכיפורים: "הס קטיגור, וקח סניגור מקומו".

במדרש אגדה אחר ניתן ביטוי חי להתנצחותם של הסנגור והקטגור באולם בית המשפט בדמותם של מלאכים:

לְמה מיכאל וסמאל [=שני מלאכים] דומין? לסניגור וקטיגור עומדין בדין, זה מדבר וזה מדבר. גמר זה דבריו וזה דבריו. ידע אותו סניגור שניצח, התחיל משבח את הדיין שיוציא איפופסין [=גזר דין]. ביקש אותו קטיגור להוסיף דבר. אמר לו הסניגור: החרש, ונשמע מן הדיין.

ואף מלך מלכי המלכים, בשעה שהוא עומד לשפוט, הוא מתהדר בעטרה של רחמים²⁴:

בזמן שהבריות חוטאים, ומכעיסים לפניו, והוא כועס עליהם, מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוזר ומבקש להם סניגור שילמד עליהם זכות, ונותן שביל [=מראה לו דרך] לפני הסניגור.

כיוון שמונחים אלה שאולים מן היוונית, היו שביקשו להדר בלשונם, וכינו את הסנגור "מליץ יושר" או "מליץ", ואת הקטגור "מגיד פשע"²⁵, כלשון הפיוט בתפילת ראש השנה:

באין מליץ יושר מול מגיד פשע
תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט
וצדקנו במשפט המלך המשפט.

מהו מעמד הפרקליט במסגרת תפקידים זו? עיון במקורות המשפט העברי מביאנו למסקנה שהפרקליט מופיע תמיד לצד הנאשם, מגן עליו ומליץ טובה בעדו, בניגוד מוחלט לשימוש הרווח בימינו לציון נציג התביעה. דוגמה בולטת לדבר יש במשנת אבות²⁶, שבה הפרקליט מנוגד לקטגור:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצווה אחת - קנה לו פרקליט אחד; והעובר עברה אחת - קנה לו קטיגור אחד.

ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות שלו:

פרקליט הוא המליץ טוב על האדם לפני המלך ומדבר בעדו. וקטיגור הפך זה, והוא המלשין על האדם לפני המלך, ומשתדל לאבדו.

תפקיד הפרקליט כמלמד זכות על הנאשם עולה גם ממקורות רבים אחרים, כגון הנאמר בתלמוד²⁷:

שכל העולה לגרדום לידון - אם יש לו פרקליטים גדולים, ניצול; ואם לאו - אינו ניצול. ואלו הן פרקליטין של אדם? תשובה ומעשים טובים.

סוף דבר

נראה שהמונח "עורך דין" שימש בראשית ימיו כינוי ל"ארכי הדיינים", הגדול שבדיינים, וה"פרקליט" ציין את סניגורו של הנאשם. ברבות הימים, הפך "עורך הדיין" "עורך דין", והפרקליט שינה את מידתו, והפך ממלמד זכות על הנאשם לתוארו הרשמי של איש התביעה הכללית המלמד חובה על הנאשם.

ביטוי נאה לעירוב תחומין זה, שסופו היפוך משמעות, מצוי ב"פיוט" בן ימינו של המשורר נתן אלתרמן²⁸, שראשיתו "עריכת דין" וסופו "פרקליטות":

מר פלפולי עורך דין
מר בלעמי עורך דין
אנו מאותו המין...
אם אתה נבל ותיק,
פרקליטך יבנה לו בית.

למאמרים נוספים ב'פשיטא'