 |
|
 |
|
ואלה שמותם – אייר
מחבר:
ירעם נתניהו
|
|
 |
|
 |
|
"שמות חודשים עלו בידם מבבל", אומר התלמוד הירושלמי (ראש השנה א, ב), ובכך מסביר את השמות החֲדָשים של חודשי השנה שמופיעים בספרים שנכתבו בתקופות המאוחרות לחורבן הבית הראשון. כלומר שמות החודשים שבהם אנו משתמשים היום מקורם מבבל, שׁם דיברו אכדית וארמית, וגולי בבל שחזרו מהגלות (סוף המאה השישית לפני ספירת הנוצרים) העלו עמם גם את שמות החודשים הבבליים (שאותם הכירו כנראה בתיווך של השפה הארמית).
לפני הגלות היו נהוגות שתי שיטות למניית החודשים: על פי מספרם הסידורי כהחודש הראשון הוא חודש האביב שבו יצאנו ממצרים, כגון "בחודש הראשון" (=ניסן), "בחודש השביעי" (=תשרי); ועל פי שמות עבריים, כמו שנראה בהמשך, ושמהם מופיעים בתנ"ך רק שלושה שמות.
מדי חודש בחודשו נציג בפניכם את שם החודש בשימוש היום, את מקורו האכדי, את אזכורו בתנ"ך ואת החלופות שלו שאף הן מופיעות בתנ"ך.
אייר
מקורו במלה האכדית ayyaru (אָיָרוּ) שמשמעה פֶּרַח. ניתן להבין את שם החודש כחודש הפריחה.
בתנ"ך: החודש השני וגם ירח זיו (מלכים א ו, לז). זיו היא מילה נרדפת לאור, ומשערים שהשם כנגד זיווה של השמש הנראית בחודש זה בכל זוהרה ועדיין אינה לוהטת. יש המשערים שהשם נובע בשל הפרחים המאירים והזוהרים ביפי פריחתם.
|
