![]() |
||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > אישיםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > פרשנות המקרא > פרשנות ימי הבנייםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > מפגשים ועימותים בין-דתיים > הוויכוח היהודי-נוצריעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > יהודים בתפוצות > יהדות ספרד |
||||||||||||||||||||||||||||||||||
רמב"ן - רבי משה בן-נחמן היה מגדולי ישראל בימי הביניים. הוא נולד ופעל בספרד הנוצרית, וכמו יהודים אחרים בני זמנו בספרד היה רמב"ן איש משכיל מאוד: הוא היה רופא ופילוסוף, מנהיג דתי ויועץ למלך, פרשן התורה ומראשוני החכמים שעסקו בקבלה. בגיל 69 נאלץ - בפקודת מלך אֲרָגוֹן (=בספרד) - להתייצב לוויכוח עם מומר נוצרי. בעקבות הוויכוח - והספר שכתב על הוויכוח - נאלץ רמב"ן להימלט מספרד, והחליט לעלות לארץ ישראל. כך הגיע בן-נחמן לנמל עכו בקיץ 1267, ומשם יצא בדרכו לירושלים. שנה אחר כך, בשנת 1268, חזר בן-נחמן לעכו - ושם נפטר.
במכתב לבנו מספר רמב"ן על מצב ירושלים: "ואין ישראל (=יהודים) בתוכה... רק שני אחים צַבָּעִים... ואליהם ייאספו עד מניין (=עשרה) מתפללים בביתם בשבתות... ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו (=הפכנו) אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבות - זוכה... רבים באים לירושלים תדיר (=לעתים קרובות), אנשים ונשים מדמשק וצובה... לראות בית המקדש [החרב] ולבכות עליו, ומי שזיכנו לראות ירושלים בחורבנה, הוא יזכנו לראות בניינה ותיקונה..." ובסיום המכתב כותב רמב"ן לבנו: "אביכם הדואג ושוכח, רואה ושמח משה בן רב נחמן..." © אברהם יערי, איגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, תשל"א-1971, עמ' 85.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
|