|
 |
 |
 |
חזרה3 |
היונק האינטליגנטי נכחד והולך בגלל האדם. אלפי דולפינים מתים בכל שנה, כתוצאה מזיהום הסביבה והימים, ומדייג הטונה לתעשיית השימורים. גם תעשיית הבידור תורמת את חלקה.
הים הפך לפח האשפה של כדור הארץ. כמויות עצומות של שפכים, פסולת אורגנית וגרעינית מגיעים לים, בהנחה תמימה שייעלמו במצולות ויחדלו להתקיים. אבל, שום דבר לא נעלם. הכל נשאר בים ומוצא את דרכו לגופם של שוכניו - הדגים והיונקים הימיים - ומהם אל גופם של אוכלי הדגים ופירות הים. הדולפינים - קורבנות זיהום הימים ופעילות האדם - מוצאים את מותם במספרים עצומים. למינים מסויימים אף נשקפת סכנת הכחדה.
"אין היום יונק ימי אחד בעולם שגופו נקי מחומרי הדברה", טוען עוז גופמן, העומד בראש המרכז לחקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל (מחמל"י). "בנוסף, נתוני הפתיחה קשים יותר באזורנו מאשר באזורים אחרים. האגן המזרחי של הים התיכון עני בייצור המזון הראשוני, יחסית לחלקו המערבי, כפי שמתבטא בכמויות המועטות של חסרי חוליות ופלנקטון, המהווים את הבסיס למארג המזון בים". לנתונים אלה מתווספים שפכים, מזהמים תעשייתיים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, חומצות זרחניות, חומרים רדיו-אקטיביים ופסולת מוצקה יבשתית המושלכת לים - והנזק ליצוריו הוא עצום ובלתי-הפיך.
חומרי הרעל מועברים בין בעלי-החיים בים דרך מארג המזון: האצות קולטות ולעיתים אף מרכזות את הרעלים המוזרמים לים, ונאכלות על-ידי הסרטנים והדגיגים. אלה נאכלים על-ידי הדגים הגדולים והיונקים הימיים ועופות הים - שהם טורפי-העל בשרשרת המזון. וכידוע, ככל שבעל-חיים מדורג גבוה יותר במארג המזון, ריכוז הרעלים המצטברים בגופו גבוה יותר.
הדולפינים צוברים חומרים אלה ברקמות ובאברים, וריכוזם עולה עם הגיל והעלייה במשקל. מעל לריכוזים מסויימים, עלול להיגרם לגוף נזק ואף מוות. כמו בכל בעלי החיים, חומרי ההדברה פוגעים בכבד, במערכת העצבים, במערכת החיסונית ובכושר הרבייה שלהם. "המערכת החיסונית של הדולפינים רגישה למזהמים", אומר גופמן, "וכשהיא נפגעת הם אינם מסוגלים להתמודד עם גורמי מחלות התוקפים אותם באופן טבעי. התוצאה היא מגיפות ויראליות התוקפות אוכלוסיות של דולפינים אחת למספר שנים וגורמות להכחדתם של אלפים מהם. חומרי ההדברה המגיעים עם השפכים לים, נוטים להצטבר בריקמת השומן.
בתקופת ההריון וההנקה, היונקים מנצלים את ריקמת השומן, וחומרי ההדברה שהצטברו בה מתנקזים לדם ולחלב. וכך, כמו אצל בני-אדם החיים באזורים מזוהמים, מתחילים הוולדות את חייהם עם ריכוז גבוה של חומרי הדברה בגופם הזעיר. דוגמא לכך, הוא דולפין בן יומו שנמצא ללא רוח חיים בחוף נתניה. בחלב שנשאב מקיבתו נמצאו ריכוזים גבוהים של DDE (תוצר פירוק בגוף של חומר ההדברה DDT). דולפינים חולים במצב סופני מבצעים לעיתים החפה. כלומר - עולים למות בחוף. יתכן שבמצבם הם תשושים מכדי לשרוד במים העמוקים, ואז, כדי לנשום בלי להתאמץ ולעלות על פני המים, הם עולים לפני המים וממשיכים לחוף. לעיתים, עולים עם דולפין כזה פרטים נוספים מהלהקה, שהחליטו שלא לנטוש אותו. אם לא יוחזרו לים על-ידי חוקרים ומתנדבים, גם הם ימצאו את מותם.
 |
ביקור שלא מוסיף בריאות |
פריטי פסולת מוצקה - בעיקר ניילונים וגם קלקרים - גורמים גם הם לתמותה של יונקים ימיים. אלה בולעים את שקיות הניילון וגושי הקלקר, מתוך הנחה מוטעית שהמדובר במזון. צבים, לדוגמא, מזהים בטעות את הניילונים הנפוחים כמדוזות. חומרים אלה סותמים את מערכת העיכול והם מורעבים למוות. בארבע השנים האחרונות נפלטו לחופי הארץ 52 דולפינים מתים. רובם נלקחו למעבדת מחמל"י, נותחו ומגופם נלקחו דגימות של רקמות, לבדיקת גורמי מחלות, ריכוזי מתכות כבדות וחומרי הדברה. במחקר שנערך באיטליה נמצא, כי ריכוזי המזהמים בגופם של דולפיני הים התיכון גבוהים מאלה שנמצאו אצל בני מינם החיים באוקיינוס האטלנטי. מימצא זה מהווה מדד חשוב למצב זיהום הים באזורנו. "אין מודעות למה שקורה בים כסביבה שיש בה חיים", קובל עוז גופמן, "ולכן ממשיכים לזהם אותו". לאורך חופי הים התיכון של ישראל חיים דרך קבע בין 25 ל-250 דולפינים. מלבדם, פוקדים את החופים מאות דולפינים נודדים מזדמנים. החיים בחוף המזרחי של ים התיכון, ולעיתים הביקור לבדו אינו מוסיף להם בריאות. במקרה של איתור דולפין פגוע בים, נעשים ניסיונות להצלתו (שתי סירות של המשרד לאיכות הסביבה וסירה אחת של רשות שמורות הטבע, משייטות דרך קבע לאורך רצועת החוף), אבל בעיות של משאבים כספיים מקשות על מחמל"י ועמותת "יד ליונק הימי" הקשורה אליה, להגיש לדולפינים נזקקים את הטיפול הנכון בזמן הנכון.
על חשיבותה של פעולת ההצלה אין עוררין. עם זאת, חשוב לזכור שהמדובר בכיבוי 'שריפות' שאותן הצתנו במו ידנו, באורח החיים שלנו בים ועל היבשה; אורח חיים שאינו מתחשב כלל באיכות הסביבה והחיים של יצורים אחרים.
|
הדולפין והטונה, בחייהם ובמותם |
טונה ודולפינים שטים תמיד זה לצד זה, לחיים ולמוות. שלושה מינים עיקריים של דולפינים שוחים עם דגי טונה: המצוי (שאוכלוסייתו הידלדלה בכ-60 אחוז), המנוקד (שאוכלוסייתו הידלדלה בשנים האחרונות בכ-50 אחוז), והקפצן, בעל-חיים מוגן בסכנת הכחדה (בשנת 90 נשארו בעולם רק 9000 דולפינים כאלה).
לדולפינים ולטונה מזון משותף: האנשובי. הדולפינים שוחים וקופצים מעל פני המים, ומתחתם, במים העמוקים יותר, שוחים דגי הטונה. להקת דולפינים מקפצים משמשת סמן מובהק לדייגי הטונה. הם מפזרים רשתות על פני המים, מסביב לדולפינים.
הרשתות הנסחפות (DRIFTERS NETS) הללו זכו לכינוי המצמרר "רשתות המוות", עקב הכמויות הגדולות של יונקים ימיים ובעלי חיים אחרים, כולל עופות מים למיניהם, אשר מוצאים בהן את מותם. רשתות אלו, הבנויות כרשתות 'עמודה' או רשתות 'זימים' בעלות עין גדולה - נשאות בים הפתוח עם הזרם, במטרה ללכוד את דגי הטונה במהלך נדידתם. במהלך דיג הטונה נתפסים דולפינים ומסתבכים ברשת שפוצעת אותם אנושות, וטובעים לאיטם מחוסר אוויר. לרוב, נגררות הרשתות כל הלילה ובבוקר, כשהדייגים מעלים אותן עם שלל דגי הטונה, הדולפינים כבר מתים.
בדרך זו הושמדו כ-10 מיליון דולפינים ברחבי העולם ב-30 השנים האחרונות, על-ידי ציידי הטונה. מעריכים כי בשנים האחרונות מדובר בהרג של כ-150 אלף דולפינים בכל שנה. בשנת 91 התקבלה באו"ם החלטה לקצר ב-50 אחוז את אורך הרשתות הנסחפות של אוניות הדייג, ולהעמיד אותן על 1.5 מייל (כשלושה ק"מ). אבל, להחלטות האו"ם אין תוקף חוקי. יפאן, דרום קוריאה וטייוואן הן ציידות הטונה המובילות בעולם. ציי הדייג שלהן פורשים מדי לילה באוקיינוס השקט רשתות נסחפות באורך כולל של 30 אלף מייל.
יפאן ודרום קוריאה הכריזו שיצייתו להחלטת האו"ם, אבל אין כל דרך חוקית לפקח על כך. דרום קוריאה וטייוואן אינן חברות באו"ם, והאחרונה אף מגדילה בהתמדה את צי אוניות הדייג שלה. לחץ ציבורי גרם לקונגרס האמריקני להטיל אמברגו על מוצרי דגים ממדינות, שאינן מכבדות את החלטת האו"ם בנושא הרשתות הנסחפות. אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ומדינות דרום האוקיינוס השקט הפסיקו להשתמש ברשתות נסחפות.
השימוש ברשתות אלה מתרכז בשנים האחרונות במזרח האוקיינוס השקט, מדרום קליפורניה ועד צ'ילה, כ-11 מיליון קמ"ר של ים. פרט לקיצור אורך הרשתות, שנועד לגרור פחות דולפינים אל מותם הוודאי, נקבע גם נוהל לשימוש ברשתות הנסחפות: משקעים את הרשת עמוק יותר לתוך המים, משיטים את האונייה בהילוך אחורי, מאפשרים לדולפינים להיחלץ מהמלכודת ורק אז אוספים את הרשת על שללה האמיתי, דגי הטונה. ביצוע הנוהל תלוי במידה רבה ברצונם הטוב של הקברניט ואנשי הצוות, וביכולתם הטכנית. חברות דייג הנוהגות כך זוכות בתו DOLPHIN SAFE, שמשמעותו לא בלי דולפינים, אלא עם הקרבה של פחות דולפינים. אפילו ארצות הברית מתירה לדייגיה להרוג 'בטעות' 200 דולפינים בשנה, ועדיין לנפנף בסמל DOLPHIN SAFE.
|
לקנות רק טונה "בטוחה" |
כאמור, לא רק הרשתות הנסחפות מהוות מלכודות מוות לדולפינים. ישנן גם רשתות ההקפה, ורשת הזימים האכזרית. רשתות הזימים ורשתות ההקפה פרוסות לאורך החופים כדי להגן על המתרחצים מכרישים (לאורך חופי אוסטרליה, למשל), ומשמשות גם לצייד דגי הטונה. הפטנט פשוט: הדג מכניס את ראשו לאחד מחורי הרשת, וכשהוא מנסה להיחלץ, נתפסים מכסי הזימים ברשת. דולפינים, הגם שאין להם זימים, כשהם נתפסים ברשת זו, בדרך כלל מתים מטביעה.
בשיטת "דייג ההקפה" מקיפים במהירות ברשת להקות של דגי טונה, לאחר שזוהו באמצעים אקוסטיים, על-ידי תצפית מראש התורן ואף מהאוויר. בשנים האחרונות פיתחו דייגי ההקפה שיטת זיהוי נוספת.
מסיבות שעדיין לא הובררו עד תום, דגי טונה צהובי סנפיר נוהגים לשחות מתחת ללהקות של דולפינים. הדייגים מקיפים במכוון להקות של דולפינים, על-מנת ללכוד את הטונות ששוחות מתחתיהן. מלכודות מוות נוספות מהוות רשתות קרועות הנזרקות כפסולת לים. כל שנה נפטרים דייגי הטונה מכ-600 רשתות כאלה, העשויות חומר שאינו מתכלה. הרשתות, שזכו לכינוי המצמרר GHOST NET (רשתות רפאים), משייטות בים לנצח, ולוכדות דולפינים ויצורים ימיים אחרות. למרות שמדובר במספרים קטנים יותר, יש לציין שלא רק דולפינים מוצאים את מותם בסבך רשתות דייגי הטונה. קורבנות נוספים הם לווייתנים, אריות ים, צבי ים וכלבי ים. אז מה אפשר לעשות אם רוצים למנוע השמדת דולפינים, אך לא מוכנים לוותר על אכילת טונה? כבר לפני כשלוש שנים, המליץ האירגון האמריקני לשמירת הסביבה EARTH ISLAND INSTITUTE להימנע מקניית מוצרי טונה, אלא אם כן הם מסומנים בסמל הבינלאומי DOLPHIN SAFE, ולהחרים כליל מוצרים מנורווגיה, אשר בה צדים עדיין לווייתנים.
כ-20 מיליון קופסאות של שימורי טונה נמכרות בארץ מדי שנה. מספר היצרניות והיבואניות גדול והמבחר על המדפים עצום. מעטות מהן - "סטארקיסט", "מרינה" ו"יולה" - נושאות את התו. תרומתנו כצרכנים היא לקנות רק טונה נושאת תו, ובדרך זו להשפיע, ולו במעט, על התעשייה הזו שמביאה למותם של כל-כך הרבה דולפינים בכל שנה, מוות שכלל אינו משרת את צרכינו. "סטארקיסט", השייכת לקונצרן האמריקני "היינז", היא החברה הראשונה בעולם (משנת 90) שקיבלה אישור להשתמש בסמל DOLPHIN SAFE. ככזו, מוצריה מופיעים ברשימות נושאי התו של כל האירגונים האמריקניים לשמירת הסביבה. בתחילת 94 קיבלה גם חברת "מרינה" אישור להטביע אותו על קופסאות הטונה שלה.
המצאה אנושית נוספת הגורמת סבל רב לדולפינים, מקצרת את חייהם ואף מביאה למותם, היא ניצולם למטרות בידור. מאות דולפינים ברחבי העולם שניצודו בים, מוצאים את עצמם בשבי, שוחים בבריכות קטנות בחברת מאלפיהם. כל זאת, כדי לשעשע אותנו במופעי ראווה. ככל שתגבר המודעות ויוחרמו אתרים ומופעים מסוג זה, כך תפסק התופעה ויופסק ציד הדולפינים למטרות שעשועים. והמודעות היא, כמובן, השלב הראשון והחשוב בהצלת הסביבה והסובב.
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
|
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |