החי במקרא: פרה מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

פרה היא הנקבה של הפר, השור. הפרה הצעירה נקראת עגלה.

הפרה נותנת חלב, ושימשה לעבודות אדמה.

דינים נקבעו בתורה ביחס לפרה אדומה אשר שימשה בפולחן לטיהור טמאים (במדבר יט); על עגלה ערופה – הקשורה לאחריות הקהילה למת שנמצא בגבולותיה (דברים כב); או ביחס לדיני קורבנות (במדבר ז 3; בראשית טו 9 – עגלה משולשת רומזת לגיל הקורבן).

השירה המקראית משתמשת בדימויים הכוללים את הפרה, כגון בחזון השלום העולמי לאחרית הימים: "ופרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן" (ישעיהו יא 7) ;

ככינוי גנאי לנשים עשירות ומפוטמות "שמעו הדבר הזה פרות הבשן" (עמוס ד 1);

כמטאפורה ליחסי עם ישראל וה', כיחסי האיכר ופרתו: "כי כפרה סוררה סרר ישראל, עתה ירעם ה' ככבש במרחב" (הושע ד 16), "ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש…" (הושע י 11).