![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות > תזונה |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
השמנה ככלל אינה רק הפרעה חזותית, יש לה היבט בריאותי ונפשי. להשמנה בילדות יש השפעה שלילית על המערכות הגופניות, היא מגבירה את הסיכון להתפתחות מחלות בבגרות וגורמת להערכה עצמית נמוכה. עם הגורמים להשמנה נמנים: הגורם התורשתי, הגורם התרבותי וגורמים סביבתיים. מאמר זה עוסק בתופעת ההשמנה בילדים, בדרכי התמודדות ובטיפולים המומלצים למיגורה.
מטרתו של השינוי התזונתי לחנך לתזונה נכונה, לשינוי הרגלי אכילה, תכנון ארוחות מאוזנות ובריאות, הורדת כמות השומן במזון, הגבלת מזונות ספציפיים שתורמים הרבה קלוריות, וכן חיבור פעולת האכילה של הילד לתחושת רעב. יש לזכור שבילדים לא תמיד המטרה היא ירידה במשקל. לעתים, אם עודף משקלו של הילד אינו גדול, אפשר להביאו לידי השינוי הרצוי באמצעות צמיחה לגובה בלבד ובשמירה על המשקל הקיים. כנגד זה יש לזכור, כי גדילה היא תהליך חשוב ויש למנוע כל פגיעה בו. לשם כך, כדאי לעקוב אחר הצמיחה לגובה ולוודא שהילד מקבל את כל הרכיבים התזונתיים החיוניים, כדי שלא לפגוע בתהליך זה. לדוגמה, ירידה מהירה במשקל עלולה לגרום לעיכוב בגדילה.
השינוי התזונתי אינו פשוט וכרוך בשינוי התנהגותי-קוגניטיבי. מטרתו לצמצם את האכילה הזללנית, להפחית את כמות הקלוריות ולהגביר את ההיענות לשינוי ולשימורו. חשוב לזכור כי התנהגות היא תהליך למידה ממושך שמקנים בו הרגלים שונים. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי מושתת על העקרונות של תאוריות הלמידה. הוא מאפשר לפתח מיומנויות של זיהוי צרכים, לעזור לילד לשלוט בגירויים, וכן לתת לו אסטרטגיות לשיפור המיומנויות להתמודד עם בעיות ושינוי חשיבה מתוך הבנת הגורמים לאכילה.
ילדים רבים הלוקים בהשמנה נוטים פחות לבחור בעיסוקים שקשורים בפעילות גופנית. נמצא קשר בין מספר שעות הצפייה בטלוויזיה ובין שיעור ההשמנה. ככל שזמן הצפייה ארוך יותר, כך שיעור ההשמנה גבוה יותר, הן בגלל אכילה מותנית מול טלוויזיה והן בגלל הרכב המזון, שבהשפעת הפרסומות יש בו יותר דברי מתיקה. חשיבותה של הפעילות הגופנית היא בהעלאת חלקה היחסי של האנרגיה שמוציא הילד בפעילות גופנית מסך כל האנרגיה היומית של הילד. לפעילות הגופנית יש השפעה מצטברת המסייעת לרדת במשקל. היא גם עוזרת לשנות את הרכב הגוף - את היחס בין אחוזי השומן לשרירים, משפרת את מצב הרוח ומגבירה את הביטחון העצמי של הילד. במחקרים הראו כי תוכניות שהתמקדו בהגברת הפעילות הגופנית כחלק מאורח החיים קשורות בירידה גדולה במשקל יותר מתוכנית שכללה פעילות אירובית שכל אימון בה ארך 30 דקות. מכאן שהדרך הטובה ביותר להגביר פעילות גופנית אצל ילדים צעירים היא לעודדם לעסוק בפעילות מהנה: רכיבה על אופניים, משחקי כדור, קורקינט, גלגיליות, שחייה וכדומה. מומלץ גם לרשום את הילד לחוג כגון התעמלות, ריקוד, שחייה או כל חוג פעיל שיקנה לו הרגלים קבועים לביצוע הפעילות. עם זה הפעילות, כמו אכילה, מחייבת חלוקת אחריות. על ההורה לזמן לילד פעילות גופנית בבילויים כמו יציאה לטיולים רגליים, רכיבה על אופניים וכיוצא באלה.
יש לציין שעד גיל ההתבגרות (סביב גיל 12 שנים), חשוב ביותר שההורה יהווה משאב, מתוך הגדרת אחריות ההורה והילד. ההורה והמשפחה מהווים מערכת תמיכה לילד. יש להקנות להורים ידע והדרכה בנושא התזונה, ההשמנה והשינוי; כמו כן מיומנויות הוריות כגון קיום ארוחות משפחתיות, דאגה למזונות בריאים בסביבת הילד, ליצירת הזדמנויות לפעילות גופנית וכן להיות מודל לחיקוי בשביל הילדים. לרוב, עבודה עם ההורים והדרכתם היא הגורם שיכריע אם הטיפול יצליח או ייכשל.
מחקרים רבים הוכיחו שאחד הטיפולים היעילים והמצליחים בהשמנת ילדים הוא טיפול קבוצתי. בקבוצה קיים פוטנציאל לתמיכה חברתית, חיקוי הצלחות של חברים בקבוצה ופתרון בעיות. לילד יש צורך לחלוק את הנטל עם ילדים אחרים ולקבל מהם חיזוקים. הקבוצה היא מראה, המשקפת חלקים פנימיים בהתנהגויות של החברים בה. היא נותנת ממד של אוניברסליות של הבעיה (כלומר "אני לא לבד"). הקבוצה מהווה אמצעי להחשת תהליכים בשל העוצמות והיא מיקרו-קוסמוס של העולם החיצוני. הקבוצה מזמנת תהליך הבנה לכך שיש מקור פנימי להתנהגות של אכילה, כלומר כשילד בוחר בהתנהגות אכילה כלשהי, היא פעמים רבות נובעת מרגשות, ממחשבות או מלחצים שחווה. כדי לחולל שינוי, הוא נדרש להתחבר למחשבות ולרגשות האלה, והקבוצה היא כלי טוב להבנת התהליך.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|