עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מילה: חיתוך הערלה של אבר המוליד בזכר, ונקרא בשר הערלה, והיא המצווה השניה בתורה שנאמר "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר "(בראשית י"ז י"א) , המילה היא המצווה הראשונה שניתנה לאברהם אבינו לאות ברית עולם לו ולזרעו אחריו. אברהם קיים את המצווה בעת שנצטווה עליה בהיותו בן תשעים ותשע שנים, וימול את עצמו ואת ישמעאל בנו בן י"ג שנה וכל יליד ביתו ומקנת כספו, ויצחק בנו וזרעו אחריו נימולו בן שמונת ימים כעיקר המצוה (בראשית י"ז). העובר על מצות מילה עונשו בכרת שנאמר וערל זכר אשר ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר (שם), ונקרא מפיר בריתו של אברהם אבינו (סנהדרין צ"ט) ואין לו חלק לעוה"ב (אבות פ"ג). המילה היא אות הברית בין ה' לעמו. כאמור: ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים. ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך המול לכם כל זכר. והיה לאות ברית בני וביניכם והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית י"ז).
הטעם העיקרי למצווה הזאת היא שהוא "אות ברית" וציון לאומי להבדיל את בני ישראל מעמים אחרים, כדי שיהיו מצוינים בנופם שהם מאומה הישראלית, והיא שעמדה לבני ישראל המפוזרים והנדחים בארבע כנפות הארץ לבל יתבוללו בעמים ויאבדו מן הארץ, עד שנעשה הערל לחרפה, ולא רצו להתחתן בו (בראשית ל"ד י"ד). טעם שני כי המילה מביאה לידי נקיות וטהרה לבל ייסתר תחת העור איזה זוהמא. טעם שלישי כי המילה מועלת בדרך טבעי להולדה ופריה ורבייה, ומבארים זאת בראיה מאברהם אבינו אשר בהמולו בשר ערלתו ילדה לו שרה בן. טעם רביעי לעשות את האדם למתוקן כי הערלה היא כמו ערלת האילן שאינו ראוי לאכילה,וכמו כל דבר שנברא שצריך תיקון (ב"ר פ"ט). טעם חמישי משום בריאות הגוף, וע"י המילה ניצל האדם ממחלות שונות ומכאובים רעים באבר המוליד.
האב חייב בבנו למולו (קדושין כ"ט). מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה מחמת חולי או ספק חשכה אינה דוחה וימולו ביום שלאחריו (שבת קל"ב). כל היום בשר למילה אלה שזריזין-מקדימין למצות (פסחים ד') ואין מלין עד שתנץ החמה (שבת שם מגילה כ') כי לנתוח הערלה דרוש מראה עינים לאור החמה, ואם עבר ומל בלילה או בתוך שמונת ימים לא יצא והרי הוא כאילו נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית בזמנו וביום וכ"ז בילד בריא אבל חולה אין מלין אותו עד שיעברו עליו שבעה ימים מיום הבראתו כי יום הבראתו כיום הוולדו (יבמות ע"א) ודוקא בחולה בכל הגוף אבל אם חלה באחד מאיבריו כשיבריא מלין אותו מיד, ואם כאב לו עיניו כאב גדול דינו כחולה בכל הגוף (נמוקי יוסף יבמות פ"ח). כל מחלה שיש בה הגברת החום היא מחלה כללית . אם מת הבן הראשון מחמת מילה וכן השני והשלישי לא ימולו עוד את הרביעי כרשב"ג, והרמב"ם פוסק כרבי דבתרי הוי חזקה ולא ימולו השלישי אם שנים מתו מחמת מילה אלא ימתין עד שיגדל ויתחזק כחו.
המוהל צריך להיות ישראל בן ברית, דכתיב המול ימול, מי שהוא מהול ימול אחרים (ע"ז כ"ו), אך במקום סכנה יכול למולו גוי (רמ"א יו"ד סי, רס"ד). אשה אינה כשרה להיות מוהלת, וגם צפורה שהתחילה למול את בנה אתא משה ואגמרה (ע"ז כ"ז). האיזמל יהיה מחודד בשני הצדדים כדי שלא יבא לידי טעות ויחתוך בצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק, גם אסמכוהו אקרא וחרב פיפיות בידם (טעמי המנהגים ק"ה ע"ב). מילה בעשרה ואם אין נתן לעשות בפחות מעשרה. יש לעמוד בעת הברית. מניחים את העורלה בעפר. המל מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה והאב מברך שהחיינו.
1. לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או רע (תנחומא פרשת האזינו). 2. אמרו רבותינו: כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע מעשיו (ילקוט שמעוני רמז תמ"ט). 3. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה (בראשית פרק ב' פסוק כ') וזה היה חוכמת אדם הראשון אשר קרא שמות לכל דבר כי ברוח הקודש שעליו בנה אותיות ומלות מיוחסות עם הדבר הפנימי בשביל שהשמות בהם יורה על שורש הדבר. 4. שלשה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו אחד מה שקוראים לו בני אדם. אחד מה שקנה לעצמו (תנחומא- פרשת ויקהל). נוהגים לקרא את השם לזכר בברית המילה כמו שמצאנו אצל אברהם אבינו שנקרא אברהם רק לאחר שמל את עצמו.
רבי אומר גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות. (מסכת נדרים ל"א ע'ב) גדולה מילה שבזכותה ישראל מקבלים פני השכינה שנא' ומבשרי אחזה אלוה. (איוב יט כ"ו) בזכות המילה אחזה אלוה ומפני הקירבה לשכינה נשמעת התפילה. (מנורת המאור) התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז' א) התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהיה תמיד, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. (תוספתא נדרים פ"ב) כל מי שמגיש את בנו למילה כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי מזבח. (ילק"ש בראשית רמז פ"א) בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקורבן. (הרמב"ם פרק י"ג מהלכות אסורי ביאה) והיה לאות ברית שיכירו אתכם כל הגוים כי אתם זרע ברך ה'. (מדרש שכל טוב) שלוש מצוות בתורה הן שנקראו אות ואלו הן: מילה,שבת ותפילין ושלשתן עדות ואות על הייחוד והאמונה. (רבינו בחיי בראשית י"ז) אף על פי שאין לישראל מעשים טובים הקדוש ברוך הוא גואלם בזכות המילה. (אגדת בראשית פ"ז) ואומר לך בדמיך חיי-אמר הקדוש ברוך הוא בזכות דם המילה ודם הפסח גאלתי אתכם ממצרים ובזכותם אתם עתידים ליגאל בסוף לכך נאמר פעמיים בדמייך חיי. (פרקי דרבי אלעזר פכ"ט) חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם. (תנחומא לך לך אות כ') גדולה מילה שהיא דוחה את השבת החמורה. (מס' נדרים דף לב) גדולה מילה שבזכותה הקב"ה שומע תפילתן של ישראל . (פרקי ד"רא)
ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך. המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם . וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר" (בראשית יז, ט- יד). וביום השמיני ימול בשר עורלתו (ויקרא יב פסוק ג'). תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמם עליהם בשעת גזירת מלכות כמילה עדיין היא מוחזקת בידם ואף קיימוה בשמחה רבה כדתניא רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כמו מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושים אותה בשמחה (שבת קל עמוד א). למה תינוק נימול לשמונה? שלש סיבות יש לגזירת התורה שמילה תהיה בימי הקטנות שאילו המתינו עד שיגדגל אפשר שלא היה מסכים להמול. שנית בעודו תינוק לא ירגיש כאב גדול בגלל רכות עורו וחולשת כוח דמיונו כי הגדול מתוך פחד דמיונו מהמעשה יתמלא רעדה לפני בצועו. והשלישית כי הוריו מולידיו בהיותו עדיין קטן ביותר טרם התחזקה אצלם אהבתו, כי אהבתם מתגברת מיום ליום ואין אהבת האב והאם את הבן בעת לידתו כאהבתם אותו והוא בן שנה ואילו המתינו שנתיים או שלש מלמולו היה מביא הדבר לבטול מצות המילה. (הרמב"ם מורה נבוכים חלק שלישי פרק מט). והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ולמה 7 ימים? אמר ר"י דסכנין בשם ר' לוי, משל למלך שנכנס למדינה וגנח ואמר, כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחילה. כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת אחת, שאין שבעה ימים בלא שבת, ואין מילה בלא שבת? אר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שנים, משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (מדרש רבה ויקרא פרשה כז אות י).
אין מלין עד שתניץ החמה יום שמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוות ומלין בבקר. ומדליקין הרבה נרות בבית הכנסת בשעת המילה. ואין חולצין התפילין עד אחרי המילה: כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל: ברוך הבא. המוהל אומר: אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך, קדוש היכלך: (מנהג א"י תובב"א) האב מקבל את התינוק מה"קווטר" ואומר שמע ישראל וכו' והקהל חוזר אחריו פסוק בפסוק. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד: ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. אנא ה' הצליחה נא. המוהל אומר פסוקים אלו: וידבר ה' אל משה לאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי .לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. ויניח את התינוק על הכסא של אליהו ויאמר: זה כסא של אליהו הנביא זכור לטוב: המוהל אומר: לישועתך קיויתי ה': שברתי לישועתך ה', ומצוותיך עשיתי: אליהו מלאך הברית, הנה שלך לפניך, עמוד על ימיני וסמכני. שברתי לישועתך ה'. שש אנכי על אמרתך, כמוצא שלל רב. שלום רב לאוהבך ואין למו מכשול, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתיך, קדוש היכלך: בשעה שהמוהל מוכן למול יאמר האב: הנני מוכן ומזמן לקיים מצוות עשה, שציוני הבורא יתברך למול את בני: והמוהל קודם שמל יאמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו, התהלך לפני ואהיה תמים ..הנני מוכן ומזמן לקיים מצות עשה שציוני הקב"ה יתברך למו (ואם האב בעצמו מל יאמר: שציוני למול את בני): ויכון שיקבל התינוק מאליהו ז"ל: ויקח את הנער וינחהו על ברכי הסנדק ,והאב עומד על יד המוהל להודיע שהוא שלוחו, והמוהל מברך ברכה בקול רם: ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו על המילה: ואח"כ יחתוך העורלה ואבי הבן מברך, ואם אין לו אב מברך הסנדק: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו ומציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו: נוהגים בא"י שהאב מברך שהחיינו בשעת המילה אף שבן איננו בכור: בורך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה: והקהל עונין: כשם שנכנס לברית ,כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים: ובעשותו החיתוך ימהר מאוד הפריעה והמציצה וישים העורלה בחול או בעפר ואחר כך מברכין על הכוס: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם. לצאצאיו חתם באות ברית קדש, על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו צורנו, צוה להציל ידידות שארנו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה' כורת הברית: אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל (פלוני בר פלוני) ישמח האב ביוצא חלציו, (אם האב בעצמו מברך יהי רצון שאשמח ביוצא חלצי), (ליתום מאב יאמר, ישמח האב בגן עדן ביוצא חלציו), ותגל אמו בפרי בטנה, (ליתום מאם יאמר, ותגל אמו בגן עדן בפרי בטנה,) ככתוב ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ונאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך( ואמר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמייך חיי. ונאמר, זכר לעולם בריתו, דבר ציוה לאלף דור: אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק: ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם: ונאמר, וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציוה אותו אלוקים: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זה הקטון גדול יהיה, כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה חופה ולמעשים טובים: ישתה הסנדק מכוס של ברכה, גם יתן לתינוק הנימול מעט מכוס של ברכה, כמו שעשה כשאמר בדמיך חיי, ואח"כ יעמוד המוהל ויתפלל תפילה זו, גם האב יתפלל תפילה זו תכף אחר המילה: רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך, שיהא חשוב ומרוצה ומקובל לפניך, כאילו הקרבתיהו לפני כסא כבודיך, ואתה ברחמיך הרבים, שלח על ידי מלאכיך הקדושים נשמה קדושה וטהורה (האב אומר: לבני הנימול) הנימול עתה לשמך הגדול ושיהיה ליבו פתוח כפתחו של אולם בתורתך הקדושה, ללמד וללמד לשמור ולעשות, ותן לו אריכות ימים ושנים, חיים של יראת חטא, חיים של עשר וכבוד, חיים שתמלא משאלות ליבו לטובה ,אמן וכן יהי רצון: עלינו לשבח וכו'. עוד ממעגל החיים היהודי: ברית מילה בר מצווה אירוסין נישואין
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|