אותיות מנוקדות במקרא מחברת: מתיה קם

חזרה3

התופעה של מילים ועליהן סימני נקודות נמצאות רק בעשרה פסוקים בכל התורה. חמישה מתוך עשרת הפסוקים הם מסיפורי המקרא, ואחד מהם – מופיע בסיפור הפגישה של יעקב ועשיו (בראשית לג 4) - מעל המילה "וישקהו".
בפסוק זה מנוקדות כל שש האותיות של המילה "וישקהו", ועל כך דורשים חז"ל בספרי במדבר:

"'וישקהו' - נקוד עליו, שלא נשקו בכל לבו.
ר' שמעון בן יוחאי אומר: הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב,
אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו."

את החלק הפותח של המדרש, הדן באותיות המנוקדות, לא הבאנו לתלמיד, ולפי שיקול דעתך אפשר להביא את הדברים בכיתה ולהסביר על מה נסמכים דברי המדרש. בחרנו להביא לתלמיד דווקא מדרש זה משום שהוא עוסק בסיפור המקראי (יעקב ועשיו) וגם נוגע במציאות ההיסטורית של תקופתו (ישראל והעמים).

המילה "וישקהו" (ושש נקודותיה) נדרשת פעמים רבות על-ידי חז"ל. חז"ל ניסו לעמוד על טיבה של אותה נשיקה 'מנוקדת' שנשק עשיו ליעקב* - והדעות חלוקות: דעה אחת - דעת מיעוט - דורשת את הנשיקה לשבח, וגורסת שהייתה זו נשיקה של אמת - כדעתו של ר' שמעון בן יוחאי. דעה הפוכה מיוצגת ברוב מקורות חז"ל ודורשת את הנשיקה לגנאי. לפי דעה זו חז"ל רואים בנשיקה העמדת פנים, ואפילו שנאה של ממש (נשיקה לשם נשיכה).

הנה דוגמאות נוספות למגוון הדיעות במקורות חז"ל בענייננו: האחת ממסכת אבות דרבי נתן - אחת המסכתות הקטנות בתלמוד, השנייה משיר השירים רבה - מדרש רבה למגילת שיר השירים, והשלישית ממקור מאוחר יחסית - מתוך ספר דקדוקי הטעמים של אהרן בן אשר (המאה ה- 10).

אבות דרבי נתן
"'וישקהו' – כולו נקוד, מלמד שלא נשקו באמת.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: נשיקה זו של אמת, וכולן – אינן לאמת."

שיר השירים רבה ז, ד
"כולו נקוד. אמר ר' שמעון בן אלעזר... מלמד שלא בא [עשיו] לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צווארו של יעקב אבינו של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג.
ומה... 'ויבכו'? אלא זה [יעקב] בוכה על צווארו וזה [עשיו] בוכה על שיניו."

ספר דקדוקי הטעמים
"שלא הייתה נשיקה של שלום אלא של עורמה"

* ר': אביגדור שנאן, "עשר נקודות בתורה – דרשות חז"ל על המלים המנוקדות מעליהן", בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו – ספר זיכרון לשרה קמין, הוצאת מאגנס והאוניברסיטה העברית, עמ' 214-198.