הקנאות המונותאיסטית מחבר: מרדכי כוגן

חזרה3

ה' אלוהי ישראל דורש נאמנות מוחלטת ממאמיניו. בעוד שהעולם, המקבל ריבוי אלים כיסוד לאמונתו, הוא סובלני בדרך כלל לקיומם של אלים נוספים ומקבל את פולחניהם, האמונה באל אחד איננה מכירה אלא בקיומו בלבד.
על עמדה זו אנו קוראים בדיבר הראשון ובשני - "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ 3-2; דברים ה 7-6). אולי בהשפעת הדיבר הזה משמיע הושע את הדברים האלה:

ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי: (הושע יג 4)

הנאמנות לאל היא מוחלטת ובלתי מתפשרת. על פי ספר דברים על כל אדם מישראל לדעת שני עיקרים:

אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו:
מן השמים השמיעך את קלו ליסדך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש: (דברים ד 36-35)

על כן, לא ייפלא כי הפרת הבלעדיות, לפי ההיסטוריוסופיה שלאורה נכתבו ונערכו ספרי המקרא, הביאה להטלת עונש חמור על העם. כך במעשה העגל כאשר העם נענש בידי בני לוי נאמני ה' (שמות לב 29-26, 35), וכך כאשר זנה העם אל בנות מואב ונצמד אל בעל פעור (במדבר כה 9-1).
מושא הדרישה לנאמנות מוחלטת, לקנאותו של ה' ולחרון אפו כשמופרת הנאמנות, הוא עם ישראל בלבד. אין דרישה כזו מהעמים האחרים שלא כרתו ברית עם ה'.

סובלנות, פלורליזם וקבלה מפתיעה אנו מוצאים בכתובים שונים במקרא ואף בספר דברים עצמו:
ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים: (דברים ד 19)

על פי תפיסה זו, רק עם ישראל מחויב בעבודת ה' ובהכרה בו. קיימת סובלנות כלפי העמים העובדים את גרמי השמים – ה' הוא אשר העניקם לעמי העולם כולם, והם יכולים לעבדם כאלים. נשווה בין שתי הגרסאות:

על פי הגרסה השנייה, ה' הוא אשר חילק לעמים את ארצותיהם ואת האלים שלהם. ה' מתואר כאן כמעין אל עליון הנותן לכל עם את האל שלו. גם מחבר שירת הים שבשמות רואה את ה' כאל נשגב וגדול יותר מאלים אחרים:
מי כמכה באלים יהוה, מי כמכה נאדר בקדש (שמות טו 11)

תפיסה זו של ה' אלוהי ישראל כעליון על אלים אחרים (שהיא תפיסה פוליתאיסטית בעיקרה) איננה התפיסה היחידה במקרא. לצדה מובאת תפיסה תיאולוגית אחרת – תפיסה מונותאיסטית – הבאה לידי ביטוי בדברים:
אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו: (דברים ד 35)

כיצד הגיע עם ישראל לאומנתו זו? האם המונותאיזם הצרוף שמבטא פסוק זה משקף את המציאות הדתית-פולחנית בישראל? ואם כן, מאיזו תקופה?

תמונה מאלפת על עולם המונה של ימי הבית הראשון עולה מהממצאים שהתגלו בכּונְתִּילַת עַגְ'רוּד שבצפון מזרח סיני.

כדאי לקרוא על "ה' ואשרתו: הממצאים המפתיעים בכונתילת עוג'רוד".