ייחודו של מעמד הר סיני מחבר: מרדכי כוגן

חזרה3

המחוקק הישראלי הוא ה' אלוהי ישראל

הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר", המופיע פעמים רבות בתורה, מלווה לעתים בהמשך: "דבר אל בני ישראל" (למשל שמות כה 2-1; לא 12; לד 27; ויקרא א 2-1 ועוד). הפסוק מכוון לכך שעל משה להציג את החוקים הניתנים לו מה' בפני ישראל כדי שהם יקיימו אותם.

מהו תפקידו של אלוהים במערכת המשפט על פי הסיפורים הבאים?

המחוקק המקראי בכל תחומי החיים הוא ה' אלוהי ישראל: הוא הנותן לעמו חוקים, והוא גם שופט הפוסק את דינם של עבריינים.

המחוקק על פי התפיסה של עמי המזרח הקדום

תגליות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות במאה וחמישים השנים האחרונות בעיראק, בפרס, בסוריה ובתורכיה, ארצות המזרח הקדום, מאפשרות לנו להכיר כמה סוגי מקורות משפטיים. סוג חשוב במיוחד של מקורות אלה הוא קובצי חוקים רשמיים; מקורות אחרים הם תעודות משפטיות, חוזים וצווים מלכותיים. אנו מכירים קובצי חוקים אחדים מתקופות שונות וממקומות שונים, והם מהווים חלק ממסורת ספרותית עתיקה בארצות הסהר הפורה. שורשיה של מסורת זו מצויים כבר בשומר, באלף השלישי לפנה"ס.

הקובץ המפורסם ביותר – חוקי ח'מורבי – התגלה בתחילת המאה ה-20. הוא חקוק על גבי מצבת בזלת שנמצאה בשושן (לשם היא הובאה כשלל על ידי אחד ממלכי עילם) והועתק פעמים רבות גם על גבי לוחות טין.

את הטקסט המופיע על מצבת ח'מורבי ניתן לחלק לשלושה חלקים: מבוא (פרולוג), אחריו מאות סעיפי החוקים המהווים את חלקו העיקרי של הטקסט, וסיכום (אפילוג) החותם אותם. וכך מסתיים המבוא:

בעת ששלחני מרודך לשפוט את נתיני ולהורות דרכי שלום בארץ, נתתי חוק ומשפט בלשון המדינה והבאתי ברכה לעם. בעת ההיא ציוויתי לאמור.

וכאן באים סעיפי החוק השונים. בקטע הסיום של קובץ חוקי ח'מורבי נאמר:

כי ישמור המושל ההוא (מלך שיקום אחרי ח'מורבי) את דברי אשר שמתי על המצבה, ולא יסיר את משפטי, ולא יפר את מצוותי, והאריך לו שמש (אל השמש האחראי על השלטת הצדק בארץ – משום שבאמצעות קרניו הוא חודר לכל מקום) את ממשלתו כמוני המלך המחוקק והמנהיג את עמו במשפט צדק.

נוסף לחוקי ח'מורבי נתגלו עד קובצי חוקים כמו חוקי אור-נמ ולפית-אשתר השומריים (סוף האלף השלישי לפנה"ס), חוקי אשנונה, חוקי אשור, חוקי החתים (מתקופות שונות במהלך האלף השני) ועוד. בפתיחה לקובץ החוקים של לפית – אשתר מלך איסין, קובץ הכתוב שומרית שנתחבר באמצע המאה ה-20 לפנה"ס, מופיע הקטע הבא:

כאשר האלים אנו ואנליל קראו את ליפית-אשתר, ליפית-אשתר הרועה הנבון... לנסיכות על הארץ, למען יקים צדק ומשפט ישכון בארץ להסיר עלילות, להשיב שנאה ואיבה, קשר ומרד בכוח ובזרוע ולהביא אושר טובה וברכה לשומרים ולאכדים, אז אני ליפית-אשתר הענו ברועים של ניפור, האיכר האיתן של אור... יסדתי צדק בשומר ובאכד על פי מאסרו ודברו של אנליל.

בחלקה העליון של המצבה נראה האל שמש (הדמות הישובה) מעניק למלך ח'מורבי, הניצב לפניו במחוות תפילה, שני חפצים: מטה וטבעת. חפצים אלה, שהם סמלי שלטון ושררה, מסמלים את האצלת הכשרון והיכולת לחוקק חוקים, התואמים את עקרון הצדק הקוסמי ה-kittum. לכן, נכון לומר שהמלך ולא האל הוא נותק החוק.

תפקידו של האל במערכת המשפט במזרח הקדום

נתבונן במצבת ח'מורבי המורכבת מתבליט בחלקה העליון ומטקסט בכתב יתדות בחלקה התחתון. נוכל לשער מהו מקומו של האל במערכת המשפט באמצעות השוואה בין התבליט לבין הכתוב בפתיחה ובסיום שהבאנו לעיל. במבט ראשון נראה שיש סתירה בין התבליט לטקסט. כזכור ח'מורבי מצהיר:

נתתי חוק ומשפט בלשון המדינה והבאתי ברכה לעם. בעת ההיא ציוויתי לאמור:
האם התבליט מאשר את דברי ח'מורבי כי הוא נותן החוק? לכאורה לא, שהרי האל שמש נראה מעניק משהו לח'מורבי. האסוציאציה הראשונה העולה היא שמות כד 12: מתן לוחות הברית למשה. אולם אין זה המסר של התבליט.

תפיסת המקרא את נסיבות מתן החוקים לישראל

לפי המקרא, החוקים ניתנו לעם ישראל בתנאים ייחודיים במדבר. הרעיון של קבלת חוק, המרכיב התרבותי המרכזי, דווקא במדבר השתרש במסורת ישראל. על פי המסורת המובאת בדברי הנביא הושע, ה' מצא את העם במדבר ולא באור כשדים, בכנען או במצרים:

כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם: (הושע ט 10)

מה המסר של מסורת זו? מדוע מוטיב המדבר חשוב כל-כך בהקשר זה?
נראה כי שירת "האזינו" מספקת שני הסברים לכך.

ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יכוננהו יצרנהו כאישון עינו: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:(דברים לב 10-12)

על פי מצבת ח'מורבי וחוקי לפית-אשתר האלים הם מקור סמכותו של המלך, שתפקידו לחוקק חוקים הוגנים, והמלך נתמנה כמחוקק על ידי האלים, אך האלים עצמם אינם המחוקקים. לעומת זה, החוק המקראי הוא ייחודי בתפיסת האל כמקור החוק.
החוקים ניתנו לישראל מהאל, בתיווכו של משה. יש לזכור שאין מדובר במעורבות חד-פעמית של האל; לאחר שהעניק את החוקים במעמד חד-פיעמי בהר סיני, אין הוא נעלם. על פי סיפורי המקלל והמקושש המשיך ה' לפתור סוגיות משפטיות. כאשר המציאות מזמנת אירועים שעליהם לא ניתן מענה בחוקים קיימים, האל הוא המספק את ההנחיה כיצד יש לפעול. האל הוא אפוא גם מקור הפסיקה המשפטית.
המסורת מלמדת שמתן החוק התרחש במדבר "בארץ ציה צלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיה ב 6). העם נולד במדבר במקום של ואקום תרבותי כדברי בלעם: "עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג 9), במקום שאין עליו כל השפעה תרבותית זרה שהיא.