מי אוהב אצות? מחברת: ד"ר נורית קינן

חזרה3

למה חקלאות ימית?

בעקבות התרבות הקשרים עם מדינות המזרח הרחוק חדר למערב גם האוכל המזרחי, על חומרי המזון המיוחדים לו, על טעמיו וסגולותיו האופייניים, והפך להיות מבוקש יותר. לחדירת המזון למערב יש חשיבות רבה. מכיוון שהאוכלוסייה בכדור-הארץ הולכת ומתרבה בקצב מואץ, יש צורך גובר למצוא מקורות מזון חדשים, כדי לייצר יותר ויותר מזון שיספיק לכולם.

שטח היבשה הוא רק כרבע משטח פני כדור-הארץ, וכל השאר מכוסה ים. אבל, רק כ- % 10 משטח היבשה (כלומר, רק כ- % 2.5 משטח כדור-הארץ!) ראויים לעיבוד חקלאי. אם הקצב של ייצור המזון ביבשה לא ידביק את הקצב המואץ של גידול האוכלוסייה, יהיה עלינו לחפש מזון ממקורות חדשים.

האם החקלאות הימית יכולה לענות על צורך זה?
רוב שטחו של כדור הארץ, כשלושה רבעים ממנו, מכוסה בים, ויש בו שפע יצורים חיים. מזה שנים רבות, אצות ים הן מקור חשוב לחומרים מועילים בתחומים שונים, כגון: קוסמטיקה, רפואה וצבע. במזרח הרחוק אצות מסוימות משמשות גם למאכל. האם האצות יכולות להיות מקור מזון משמעותי לאדם גם בארצות נוספות? ואצלנו - בישראל?

איך מגדלים אצות למאכל?

מרבית האצות עניות בחלבון (5-15% ממשקלן היבש), ועניות גם בשומן (1-2%בלבד), אך הן עשירות במינרלים חיוניים, בסיבים תזונתיים ובוויטמינים רבים, שיש להם השפעה טובה על בריאותנו.

האם ניתן לגדל בישראל אצות למאכל?
החוקרים במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה מגדלים זנים של אצות, הנפוצות בחופי הים התיכון. באצות אלה תכולת החומרים הרצויים מתאימה לצורכי האדם. החוקרים במכון פיתחו טכנולוגיה לגידול אצות בתנאים מבוקרים, המשפרים גם את קצב הגידול של האצות וגם את כמות היבול.

האצות העיקריות שנבחרו לגידול, הן: דַלְזִיף (גרָצִילַרְיָה) ודוּנַלִיאֶלָה. החוקרים מגדלים זנים של אצות אלה, שהם עשירים במיוחד במרכיבים חשובים, כגון: קָרוֹטֶן ואָגָר. האצה דַלְזִיף מכילה עד 25% אגר ממשקלה היבש. ואילו הדוּנַלִיאֶלָה מכילה כמות ניכרת של צַבְעָנִים, ובהם עד 10% קרוטן.

החוקרים מגדלים את האצות בברכות פתוחות, שמי-ים זורמים בהן. כך כל האצות נחשפות לאור השמש בצורה הטובה ביותר. בעת הצורך מוסיפים למים חומרי דשן ופחמן דו-חמצני (CO2). סביבה זאת, העשירה במרכיבים החיוניים לתהליכי הפוטוסינתזה והצמיחה, מאיצה מאוד את קצב גידולן של האצות.

האם זה כדאי?

התנאים בבריכות הערבול מגדילים את כמות היבול של האצות. כמות זאת גדולה בהשוואה ליבול המתקבל בשטח זהה ביבשה.

דוגמה: בריכה ששטחה דונם אחד, מניבה עד 60 טון אצות טריות לשנה. זאת, משום שמיד לאחר שהאצות הבוגרות "נקצרות" והבריכה מתרוקנת, ניתן לגדל בה מחזור חדש של אצות.
לעומת זאת, שדה תירס, המניב תנובה גבוהה במיוחד בחקלאות, מניב רק כ- 20 טון לדונם בעונת הגידול.
אם כן, לאצות יש פוטנציאל רב כגידול חקלאי, המניב תוצרת רבה, וכמקור למזון בריאות.

בישראל כבר החלו לגדל אצות בצורה מסחרית: בקיבוץ ראש הנקרה שבצפון מגדלים את האצה גרָצִילַרְיָה באופן מסחרי; וליד העיר אילת מגדלים אצות מהמין דוּנַלִיאֶלָה, ואף מייצאים אותן לתעשיית המזון במזרח הרחוק - ביפן.

החוקרים מקווים שבעתיד יהוו אצות ים מרכיב חשוב של מזוננו, ונשתמש בהן גם לצרכים אחרים.
דוגמה: אצות יכולות לשמש מסנן ביולוגי (ביו-פילטר) של מים בבריכות הגידול של דגי-ים למאכל. איך זה אפשרי? - המים בבריכות הדגים מכילים שאריות מזון והפרשות דגים, והזרמתם אל הים גורמות לזיהומו. אצות מסוימות מסוגלות לקלוט את המזהמים מתוך המים, ולסייע בשמירה על איכות הסביבה.

מה מיוחד באצות למאכל?

החקלאות היבשתית תלויה בהשקעה גדולה של חומרים, של אנרגיה ושל מים. ישנן מדינות, כמו ישראל, שמים מתוקים הם מצרך יקר מאוד בהן. במקומות כאלה כדאי במיוחד לנצל את הקרבה לחוף ולפתח חקלאות במי הים המלוחים. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לקבל גם יבול גבוה וכלכלי, והיא מאפשרת לחסוך חיסכון ניכר במים מתוקים לשאר צורכי החברה.

בישראל במיוחד, יש יתרון נוסף לגידול אצות ולהפקת האגר שלהן. יתרון זה קשור למנהגי האכילה ביהדות, כלומר להפרדה בין בשר לחלב. הג'לטין והאגר - שניהם מוצרים המאפשרים לקבל מצב ג'לי. אבל, בניגוד לאגר המופק מצמחים (אצות), הג'לטין מופק מבעלי-חיים. אם כן, האגר מתאים לשימוש גם במוצרי חלב. האגר מתאים גם לאנשים צמחוניים, שהם מעוניינים להימנע ממזון מן החי, ולכל מי שאינו מעוניין לאכול מוצרי בשר.

האם הכול מושלם? האם יש גם חסרונות באכילת אצות?
מגוון החומרים המייחדים את האצות, מקנה להן מראה מיוחד וגם טעם אופייני. המראה והטעם זרים ומוזרים לאנשי המערב, ויש להסתגל אליהם. מסיבה זאת בישראל כיום מרבית השימוש באצות למאכל הוא רק בחומרים המופקים מהן והמשמשים כתוספי מזון, אך לא כאצות טריות או מבושלות באופן ישיר.
מישהו רוצה סלט גרָצִילַרְיָה טרי? או אולי - פשטידת דוּנַלִיאֶלָה בגבינה?...
כיום עדיין לא מקובל לאכול מאכלים כאלה, אך, ייתכן, כי בעתיד הצורך לספק מזון רב לאוכלוסיית העולם המתרבה, יאלץ אנשים, שאינם מורגלים בכך, לכלול בתפריטם מזונות עשויים מאצות.