גופיהם של אברהם ושל יצחק יוצרים יחד אלכסון הפונה לשמים, שחלקו העליון הוא עצי העולה, שכמעט "דוקרים" את השמים. ייתכן וקרבתו של יצחק לשמים מדגישה את העובדה שהוא עומד לעלות לעולה עבור האל.
דמותו של אברהם מלאה נוכחות, בגדו הרחב ממלא חלק גדול מהמשטח. הוא יודע מה צפוי לבנו ומביט בו במבט מלא משמעות.
גם בתיאור רגע דרמטי זה, לא מוותר גוסטב דורה על תיאור מפורט של כל פרטי הצמחייה, הבגדים והפנים.