|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית |
|
||||||||||||||||||||||||||||
|
נָוֶוה שַׁאֲנָן; מָקור ברוך בהשפעת נְוֵוה צדק, נְוֵוה שלום, שבהם נָוֶוה באה בסמיכות, רבים אומרים נְוֵוה שאנן, כאילו גם יש כאן צורת סמיכות. ואולם הצורה הנכונה היא נָוֶוה שאנן – נו"ן בקמץ. בשם נָווה שאנן כאן אין הכוונה לנווה של שאנן אלא נווה שהוא שאנן ושָלֵו, כלומר יש כאן שם עצם עם שם תואר (כמו: נווה יפה, נווה גדול, נווה שקט – שם עצם + שם תואר). במקרא, נָוֶוה שַׁאֲנָן בא כעוד שם של ירושלים. ואם כבר הזכרנו את ירושלים – יש בה השכונה מקור ברוך, ואף את שמה רבים הוגים בטעתו מְקור ברוך, בהשפעת שכונת מְקור חיים, במקום הצורה התקנית: מָקור ברוך – המ"ם בקמץ. שְׂדֵרוֹת גם את שם העיר וגם את שם השדרה שבכל עיר ועיר יש שבטעות הוגים שׁדרות, שׁדרה – בשי"ן ימנית, במקום להגות בשי"ן שמאלית שנשמעת כמו סמ"ך – שׂדרות, שׂדרה. כך הניקוד במקרא. להרחבה – ראו כאן. יְסוּד הַמַּעֲלָה רבים הוגים את שם המושבה בדרום עמק החולה שבצפון הארץ יְסוֹד המעלֶה, ואולם ההגייה התקנית היא יְסוּד הַמַּעֲלָה – סמ"ך בשורוק, למ"ד בקמץ. מקור השם מן הפסוק כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל (עזרא ז, ט), והכוונה שָם היא יְסֻד = התקבץ, הַמַּעֲלָה = מסע העולים מבבל לירושלים, כלומר התחלת העלייה או ההתקבצות לארץ ישראל. חוֹלוֹן רבים הוגים את שם העיר חוּלון, כהשפעה מראשי התיבות חוּ"ל (חוץ לארץ), ואולם ההגייה התקנית היא חוֹלוֹן – מלשון חוֹל. שם העיר ניתן לה בעקבות מיקומה על חולות הים התיכון, והשם לקוח מהמקרא. כך נקראה עיר הכהנים בנחלת שבט יהודה: וְאֶת-חֹלֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁה וְאֶת-דְּבִר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ (יהושע כא, טו). אל האסופה שנת העברית - מקרא3 אל האסופה שנת העברית - גאוגרפיה3
|
||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |