|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען > משה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הר סיני, הוא הר חורב,1 כונה 'הר האלהים' עוד בטרם סופר על התגלות האלהים למשה מתוך הסנה (שמ' ג, א)2 ולפני שנמסר על התגלות האל לבני ישראל (שמ' ד, כז; יח, ה). ויש אפוא סבירות לטענה3 שההר נחשב מקום קדוש זמן רב לפני משה. דבר זה מסתבר גם מן העובדה שיתרו, כהן מדין, בא אל 'הר האלהים' (שמ' יח, ה) לזבוח ולאכול לחם 'לפני האלהים' עם אהרן וזקני ישראל (שמ' יח, יב). הסיפור על סעודת קודש זו אינו קשור להתגלות בסיני, הנושא העיקרי של פרקים יט-כד,4 ולכן מוצאים החוקרים בסיפור זה השתקפות של טקס של ברית בין המדיינים-הקינים לבין בני ישראל.5 לאחרונה ניתח ז' ויסמן6 את הקטעים שבהם מדובר בהר האלהים והגיע למסקנה, ש'הר האלהים' היה מקום מקודש בעל מעמד אקסטריטוריאלי, ששימש שבטים וקבוצות אתניות שונות באזור. ואכן, מסופר שיתרו הלך 'אל המדבר', אשר שם חנה משה 'בהר האלהים' (שמ' יח, ה), ולאחר שנועד עם משה וייעץ לו בענייני ארגון משפט (שמ' יח, יג-כו) חזר למקומו (שמ' יח, כז. השווה במ' י. ל). כיוצא בזה, כשבני ישראל מביעים את רצונם לעבוד את אלהיהם. הם מבקשים ללכת 'דרך שלשת ימים במדבר כדי לזכוח' (שמ' ג, יח: ה. ג: ח. כג). מה שמצביע על מקום רחוק מיישוב של קבע. את העובדה שהמקום נחשב בעיני השבטים הנודדים באזור מקום קדוש ניתן ללמוד גם מהקשר של 'הר האלהים' לתואר האלהי 'אלהי העברים' (שמ' ג. יח; ה. ג).7 אף בלי להתחייב לזיהוי העבדים עם הח'בירו.8 אין ספק שהשם 'עברים' מוסב על אוכלוסייה הדומה באופיה לעפרו/ח'בירו. דהיינו אנשים שאינם יושבים ישיבה של קבע על אדמתם. זאת ועוד: יש משמעות לעובדה שהפועל קר"ה, המשמש בתיאור ההתגלות של 'אלהי העברים' ב'הר האלהים' – 'אלהי העברים נקרה עלינו' – (שמ' ג, יח; ה. ג), אינו הפועל המופיע בדרך כלל בתיאורי התגלות לישראל. והשימוש בו להתגלות שמור בדרך כלל לתיאורי התגלות של נכרים כגון בלעם (במ' כג, פס' ג-ד, טו-טז; והשווה בר' כד, יב).9 כיצד הפך 'הר האלהים' האקסטריטוריאלי להר שבו עבדו העברים את אלהי ישראל? לאחרונה צצה עדות חדשה ממצרים בעניין זה. ברשימות הגיאוגראפיות של אמנחותם השלישי (1362-1400 לפנה"ס). שנתגלו במקדש אמון בסולב שבנוביה (סודן). נאמר t3š3sw yhw, שפירושו 'ארץ נודדי יהו'.10 מוסכם על החוקרים שיהו כאן שם אלהות הוא, בארץ נודדי יהו' משמעו, ארץ שהנודדים עובדים בה את האל יהו, או ארץ של השבט שנקרא על שם האל יהו, תופעה שמצאנו לה דמיון בשם אשור, שהוא שמו של אל ושמו של עם המאמין באל זה.11 ואכן, המקום הקדוש שבו נפגשו משה ויתרו על פי במ' י, לג מכונה 'ה רה', וייתכן ששם זה הוסב אחר כך במסורת ס"א ל'הר האלהים'. ברשימות טופוגרפיות מצריות אחרות 'ארץ יהו' מופיע על יד שמות של מקומות אחרים, הידועים לנו מסיני ומדרום ארץ-ישראל וקשורים עם המדיינים והקינים. דוגמת שעיר, לבן, שמעתי (או שמה), רעואל ופונון. כך ברשימת רעמסס השני ממערב עמארה בנוביה, שהועתקה ממקדש אמנחותפ השלישי בסולב,12 מצאנו על-יד t3š3sw yhw 'תא שאסו שעיר (שערר) ולבן (רבן)'. אין לחפש את שעיר ולבן שבמקורות המצריים באדום שבעבר-הירדן, כפי שעשו חוקרים אחדים,13 שכן השם הר שעיר מוסב גם על ההרים שממערב לערבה ולים המלח. השווה למשל דב' א, ב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע', פסוק שלפיו הר שעיר נמצא בקרבת הר סיני. גם לבן ממוקמת בצפון חצי-האי סיני על יד רפיח ואל-עריש, והיא מוזכרת בכתובת שישק ובאנאלים של סרגון.14 בדב' א, א סמוכה לבן לחצרות שבסיני, הידועה לנו מרשימת המסעות בבמ' לג-יח. שעיר ידוע כאזור בדרום ארץ-ישראל גם מלוחות אל-עמארנה, שנזכרות בהם בבירור ארצות שעיר mātāti-šēni בגבולות הדרומיים של ממלכת ירושלים (288:26), וכן מיהו' יא, יז; יב, ז; שם נאמר שיהושע הגיע בכיבושיו 'עד ההר החלק העלה שעירה'. על יד שעיר, לבן ויהו מצאנו בקבוצת השאסו שברשימת עמארה המערבית את שמאת (המצויה גם ברשימת סולב), שזוהתה כשמעתים שבדה"א ב, נה.15 שבט נודד זה נמנה שם על משפחות הקיני, שהיו להם קשרים הדוקים עם ישראל.16 הקשר שבין שבטי יהו לבין הקיני משתקף בכתובת מצרית אחרת. ברשימה גיאוגראפית מימי רעמסס השלישי ממדינת האבן רשום השם יהו (רשימת כז 115) על יד שם אחר. ואף הוא משמעותי מאוד לענייננו: רעואל, rw'r/l (כז 111).17 כידוע. רעואל קשור ליתרו (במ' י, כט), ובשמ' ב, יח הוא מופיע כ'כהן מדין', תוארו של יתרו לפי שמ' יח, א. מקום אחר המוזכר ברשימת עמארה המערבית (מספר 45) והקשור למדין הוא 'ארץ שאסו פונון 18t3 š3sw pwnw, מקום תעשיית הנחושת.19 פונון שברשימת המסעות בבמ' לג מב, המופיעה בין הר ההר לאובות, סמוכה לאירוע נחש הנחושת (במ' כא, ד-ט) שאמנם מתרחש במקום החנייה שבין הר ההר לאובות. נחש נחושת אכן התגלה בחפירות של האתר המדייני בתמנע, ונעמוד על כך להלן. העובדה שרשימת קבוצת השאסו ברשימת עמארה המערבית פותחת בשעיר משמעותית ביותר לענייננו. שעיר ואדום הם למעשה כינויים לאזורים בדרום ארץ-ישראל, ובמיוחד אזור סיני. כפי שראינו, ארצות שעיר תוארו באיגרת אל-עמארנה כגבולות ממלכת ירושלים. וכמו כן, הר שעיר הוא גבולה הדרומי של הטריטוריה הישראלית. תיאורי ההתגלות בדב' לג, ב ושופ' ה, ד פותחים אמנם בשעיר ובאדום.
במקורות התורה, כפי שהם מסודרים לפנינו, ההתגלות מתרחשת בהר סיני או חורב. אך בשירה המקראית העתיקה מצוינים כמה מקומות במדבר סיני כאתרי ההתגלות. בדב' לג, ב אנחנו שומעים שה' 'בא... זרח... הופיע' 20 מ'סיני... שעיר... פארן'. בשירת דבורה אנחנו שומעים שה' 'יצא'21 ו'צעד'22 משעיר ואדום, וסיני עומד ברקע (שופ' ה, ד-ה). כמו כן אנו קוראים בחב' ג, ג שאלהים בא מתימן ומהר פארן, ובהמשך נזכרים כושן ומדין (חב' ג, ז). בתה' סח מצאנו אותה טיפולוגיה. אלהים יוצא וצועד לפני עמו (תה' סח, ח), ונוסף על סיני (סח, ט) נזכרים הר אלהים, הר גבנונים ועוד. בכל הכתובים שהבאנו אין זכר למעמד סיני הקונבנציונאלי נוסח שמ' יט-כד. התמונה העיקרית המצטיירת כאן היא אלהים היוצא ממקום קודשו בהר23 כדי להושיע את עמו מאויביו בדרך אל הארץ המובטחת.24 ולא התמונה המסורתית שאלהים יורד על ההר לתת חוק ומשפט. אלהים אינו מופיע במקום קדוש אחד, כסיני-חורב שבספרותה מאוחרת יותר, אלא במקומות רבים הפזורים על פני חצי-האי סיני והנגב: פארן בדרום סיני, אדום בדרום ארץ-ישראל, מדין וכושן. ככל הנראה היו באזור, כמה הרים קדושים, ששימשו את הנוודים עובדי ה'.25 'הר ה'' הבולט בייחודו הוא זה שממנו יצאו משה ובעל בריתו חובב הקיני בדרכם אל הארץ. הדבר משתקף בשיר הארון הקדום (במ' י. לה-לו), והמסורת הנלוות אליו (במ' י, כט-לד). בצאתם מהר ה' משה נושא ונותן עם חובב חותנו המדייני, כדי לצרפו למסע ישראל אל הארץ החדשה, והוא מזכיר את הסיוע שהעניק חובב בתור מורה דרך שהיה לעיניים במדבר. במקום זה נקטע הסיפור ועובר לתיאור הארון המנחה את ישראל (במ' י. לג-לו). שיתוף הפעולה בין ישראל לקיני ביישוב הארץ מתועד גם בשופ' א, טז, ושם נאמר, כי בני קיני26 חתן משה עלו עם יהודה מעיר התמרים למדבר יהודה בנגב ערד.27 כמו כן, שיתוף פעולה זה נזכר בשמ"א טו, ט בדברי שאול אל הקיני: 'אתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים'. כנראה הודחק הסיפור על חובב המדריך במדבר לטובת סיפור ההנחיה האלהית על-ידי ארון הברית (במ' י, לג-לד). ולכן הוא נקטע בבמ' י, כח-לב.28 אותה מגמה מתגלית בשמ' יח. כאן אנו מוצאים תיאור מפורט כיצד מכיר יתרו באלהי ישראל ומשתתף בזבח קודש עם אהרן וזקני ישראל (השווה שמ' כד, פס' א, ט). לאחר מכן, הוא מייעץ למשה בעניין הארגון המשפטי והבאת הדברים הקשים אל האלהים (שמ' יח. יג-כז). כפי שראה הוגו גרסמן,29 שתי מסורות עתיקות אלה – הזבח המשותף של יתרו. כהן מדין, עם אהרן הכהן וזקני ישראל30 (שמ' יח, יב) וההוראות בעניין משפט (שמ' יח, יג-כז) – באות ללמדנו, כי סדרי זבח, וביוחד קורבן הברית שבו מדובר כאן.31 הדומה דמיון מה לטקס שבשמ' כד א-יא, וכן הוראות משפט אלהי בישראל,32 נלמדו על-ידי שבטי ישראל מנודדי המדבר המדיינים. לפי דרכנו, היו אלה שבטי שאסו של יהו, המתועדים בכתובות המצריות. ואכן, סיפורים אלה על אודות הזבח והמשפט יש בהם משום מבילה למסורת הברית והמשפטים בשמ' יט-כד, אך העורך האפיל במכוון על מסורת יתרו בפרשו לפנינו מסורת התגלות מורכבת ומסועפת. יתירה מזו, הוא הפריד בין פרק יח לבין הפרקים הבאים על-ידי ההערה הבאה בסוף פרק יח, שלפיה שלח משה את יתרו לארצו (שמ' יח, כז), ובדומה לבמדבר י, ל, שם אומר חובב: '... אל ארצי ואל מולדתי אלך'. כך בשתי המסורות, זו של שמ' יח וזו של במ' י, כט-לב, תופסת יוזמה אלהית את מקומה של יוזמת יתרו-חובב. מתן תורה וכריתת ברית בין ה' לישראל, שבשמ' יט-כד. באים במקום סעודת קודש עם יתרו והארגון המשפטי שהציע, ואילו בבמ' י הוחלפה הדרכת חובב במדבר בהנחייתו של ארון הברית (במ' לג-לד). האמת היא, שבמסורת המקורית העתיקה היה הארון קשור אף הוא ליתרו:33 ארון הברית ליווה את בני ישראל בנדודיהם עם הקינים (ראה להלן בעניין דב' לג. ב). אך מבחינה תיאולוגית התפתחה מגמה להבדיל את הקיני מעל בני ישראל. למעשה, יש רמזים למסע בני ישראל עם הארון על רקע שיתופו של חובב חותן משה. הבה ננתח בקצרה מסורות אלו על נדודיהם של בני ישראל במדבר סיני. בסיפור הארון, הצמוד לסיפור על חובב, מצוי השיר 'קומה ה' ויפצו אויבך וינסו משנאיך מפניך... שובה ה' רבבות אלפי ישראל' (במ' י, לה-לו). טיפולוגיה דומה מופיעה בתה' סח, ב: המזמור פותח בביטויים זהים ממש: 'יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיומפניו'. להלן מתואר במזמור אלהים צועד במדבר לפני עמו. סיני רועש לפניו וסמוך לכך: 'רכב אלהים34 רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש' (תה' סח, יח).35 בפסוק זה אף מופיע אותו מוטיב שבדב' לג, ב 'ואתה מרבבות קדש'. בשלשה שירים אלה, העוסקים בצעידת אלהים מסיני. מתואר אפוא ה' מלווה ברבבותיו בבואו להושיע את עמו. ואמנם כבר עמדו על כך. שהביטוי 'רבבות אלפי ישראל' (במ' י. לו) עומד בהקבלה ל'רבבות קדש' (דב' לג, ב) ול'רבתים אלפי שנאן' (תה' סח, יח) דבר הבא להשמיע, כי רבבות קודש של האל, דהיינו צבאותיו בשמים36 מצטרפים לרבבות אלפי ישראל במלחמת קודש עלי אדמות. דימוי זה זוכה להבעה מפורשת בספרות כת קומראן, במגילת מלחמת בני אור בבני חושך.37 נשים לב, בהקשר זה, להדגשת האזורים המשמשים רקע לאירוע של הופעת האל: שעיר, אדום, פארן, תימן, מדין וכוש. כמו כן, נשים לב שגם הצטרפותו של חובב הקיני חוזרת במסורות אלו. כבר הזכרנו את חובב המדייני, שמשה מבקשו להצטרף לישראל במסעם לארץ מובטחת (במ' י, כט ואילך), וכן את המסורת שלפיה הצטרפו הקינים ליהודה בהתנחלותם בדרום (שופ' א, טז; השווה שופ' ד, יא). אך נראה לנו, שאירוע זה מהדהד בתיאור מצעד ה' מסיני ושעיר (דב' לג, ב-ג). לאחר הופעת ה' מסיני, שעיר ופארן אנו מוצאים את המשפט 'אף חבב עמים', משפט מוקשה בניקודו הנוכחי. הפעל "חבב" במשמעו אהב אינו מצוי בעברית מקראית אלא בארמית ובערבית ובעברית המאוחרת, ואף אם נקבלו פה, הרי חיבת ה' לעמים אין לה משמעות בהקשר שלפנינו.38 הפתרון הטוב ביותר ליישוב הקושי הטקסטואלי הוא לנקד חבב במקום חבב, ואף לנקד עמם במקום עמים ולקרוא 'אף חבב עמם'.39 בדומה להנחיית חובב הסמוכה לעניין ההנחייה האלהית (במ' י, כט ואילך), אף כאן סמוכה הדרכת חובב לתיאור הפמליה השמימית המלווה את העם לארצו.40
כבר הזכרנו את היחסים הקרובים בין חובב הקיני-המדייני לבין בני ישראל במסעיהם במדבר, וכפן שרמזנו יחסים אלה משתקפים בשמ"א טו ו: 'ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל ישראל בעלותם ממצרים'. כפי שהראיתי בהזדמנויות שונות41 המלים חסד וטובה פירושן יחסי ברית, ולכן מסתבר ששמ"א טו, ו מתייחס ליחסי ברית כלשהם בין הקיני לישראל במדבר.42 ברית זו שבין ישראל לקיני משתקפת, לדעתי, ביחסים האישיים שבין משה, נציג השבטים העבריים, לבין יתרו נציג הקינים. הסיפור בשמ' ב, טו-כב הוא בעל אופי פלקלוריסטי (השווה את סיפור בנות רעואל על יד הבאר, שבפסוקים טו-יט, לסיפור רבקה בבר' כד, יב ואילך ולסיפור רחל בר' כט, א-יג); אך האירוע העומד מאחורי הסיפור – מצרי הבורח משלטונות מצרים, מחפש מקלט בין הנוודים שמעבר לגבול ובא עמם בקשרים – נראה סביר, ודומה שאף היה מוכר במציאות המצרית, כפי שמשתקף בסיפור סנהאת (סינוה). את סיפור סנהאת הגדירה מרים ליכטהיים במלים: 'סיפור על חיי אדם העשוי להתרחש במציאות'.43 סנהאת בורח ממצרים ומוצא מקלט אצל שבטי נודדים אסיאתיים. ראש השבט נותן לו מים וחלב (דבר המזכיר לנו את יעל אשת חבר הקיני שופ' ה, כה), מיטיב עמו (in nfr) ונותן לו 'ארץ על ארץ' (20 B ואילך),44 בהמשך מגיע סנהאת לגבל, ושם הוא פוגש את עמוננשי, מושל רת'נו, הוא מזכיר לו שמלך מצרים תמיד 'מיטיב' עם הארץ הנאמנה לו, ובעקבות זאת עמוננשי מבקש מסנהאת שיגור אצלו ומבטיח 'להטיב' עמו; הוא משיא לו את בתו הבכורה ומציע לו לבחור מאדמתו (74 B ואילך).45 למעשה, סנהאת מצליח לשכנע את עמונניש באמצעות תחבולה.46 הוא אומר לו שאם 'ייטיב' עמו יראה בכך מלך מצרים אות נאמנות לו, ובתמורה 'ייטיב' עם עמוננשי. הטבה מביעה כאן יחסים הדדיים בין שליט לבין הכפוף לו.47 בית, לחם ואדמה הם נושאי ההטבה, והם ניתנים תמורת נאמנות, ולפעמים הדבר כרוך בנישואים, כמו במקרה של עמוננשי. דוגמה נוספת ליחסים מסוג זה היא סיפור הדד האדומי. הדד בורח מארצו למצרים (מל"א יא, יז-יט), מלך מצרים נותן לו בית, לחם וארץ, ובנוסף על כך הוא משיאו לאחותה של אשתו. וכל זה מלמד על פיתוח קשרי ברית בין מלך מצרים למלך אדום. רקע דומה וקשרים דומים מצאנו בסיפור משה ויתרו. משה מוצא מקלט בבית יתרו ושם הוא נקרא לאכול לחם (שמ' ב, כא). ביטוי זה מופיע גם בהקשר של הברית בין יעקב ללבן: 'ויקרא לאחיו לאכל לחם' (בר' לא, נד). טקס אכילת הלחם מוזכר שוב בסיפור הזבח של יתרו (שמ' יח, יב), וגם כאן הזבח מלווה באכילת לחם: 'ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפניה אלהים'. הביטוי הסתום 'ויואל משה לשבת את האיש', המופיע לאחר אכילת הלחם, בשמ' ב, כ-כא, עשוי להתפרש ביחסים המקוימים על-ידי הסכם פורמלי48 (השווה שופ' א, לה; יז, יא);49 נישואיו של משה לבת יתרו, בדומה לסנהאת הנושא את בתו של פטרונו האמורי עמוננשי, הם משמעותיים במיוחד כביטוי של קשר וברית. סיפור משה דומה לסיפור סנהאת גם במלת המפתח המבטאת את קיום יחסי הברית – 'להטיב'. ביטוי דומה חוזר בשמ"א טו, ו. המלה 'היטיב' משמשת מלה מנחה במשא-ומתן בין משה לחובב (במ' י, כט-לב): 'לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל', 'והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך'. משה משתמש במלה 'הטיב' שלוש פעמים (פסוקים כט, לב פעמיים), ובכך הוא רומז ליחסי הברית שבין יתרו לשבטי ישראל. כמו בסיפור סנהאת, ברית זו כרוכה בהענקת אדמה כשכר לנאמנות. משה מציע לחובב להיטיב עמו, אגב הזכרת הבטחת הארץ לישראל, שבה ישותף חובב (במ' י, כט, לב50). על 'דבר טוב' במובן התחייבות למתן מענק עמדתי במקום אחר.51 נראה שיש כאן משחק בין ה'טובה', שהיא ההבטחה לישראל, לבין הטובה המבטאת את יחסי הידידות עם הקינים. פרט מאלף במשא-ומתן בין משה ליתרו הוא הביטוי 'ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים' (במ' י, לא); היינו, היית לנו למורה דרך. ומעניין, כי בסיפור סנהאת, הרועה הנותן מחסה לסנהאת במדבר מכונה mtn, שם שמוצאו מ-mtn, דרך, ופירושו מורה-דרך, שהוא משמעו של הביטוי 'והיית לנו לעינים'. תיאור היחסים שבין משה ליתרו משקף אפוא טופוס ספרותי המעוגן ביחסים שבין נודדים לתושבי קבע. יש להניח, שהאירועים העומדים מאחורי תיאור היחסים שבין משה ליתרו מהימנים הם, שכן רק באמצעות אירועים אלה מתפרשים לנו השלבים הראשונים של התהוות המסורות בעניין בריחת משה ממצרים והליכתם של בני ישראל במדבר סיני. נראה, כי הקשר של משה ויתרו להר האלהים נטוע באמונת יהו של שבטי העברים והקינים במדבר סיני, אמונה המשתקפת ברשימות המצריות שהזכרנו; ואילו הקשרים האישיים-המשפחתיים של משה ויתרו, כפי שהם מתוארים בסיפורי המקרא, משקפים קשירת יחסים בין מנהיג שברח ממצרים לבין ראש שבט מקומי בסיני. וכבר הבחין היינריך אבלד,52 כי תיאור שובו של משה למצרים (שמ' ד, יח-כ) וכן המסופר על המפגש בין משה ליתרו בהר האלהים (שמ' יח, ה), משמרים אירועים היסטוריים. מאירועים אלה התפתח כנראה האפוס של יצירת מצרים ונדודי בני ישראל במדבר. ואמנם, קשה להאמין שהמידע בעניין היחסים שבין משה ליתרו בדוי הוא. מי היה בודה אירועים כאלה מלבו? לשם מה ימציא ישראלי מאמין סיפור על כהן מדין, המשתתף בזבח לפני ה' עם אהרן והזקנים? ומי היה מייחס לאותו כהן מדין את ארגון המשפט בישראל, אלמלא היו הדברים אחוזים במציאות כלשהי.53 זאת ועוד. ידידות עם הנוודים המקומיים היתה חיונית לקבוצה שברחה ממצרים ורצתה להישרד במדבר, מה שמוסיף אמינות לסיפורים על יתרו, חובב והקינים והברית בינם לבין יראשל.54 הסיפורים, כמו שהם מונחים לפנינו, מבוססים אפוא על טיפולוגיה של ברית ויחסים הדדיים בין בעלי ברית שבטיים, שעברה עיבוד ספרותי. אולם, במרוצת הזמן ניתוספו שרטוטים מהתחום הפוליטי-הבינלאומי. כך, למשל, תגובות השמחה של יתרו לשמע הטובה שעשה אלהים עם ישראל, כגון 'וישמע יתרו... את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל' (שמ' יח, א); 'ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל' (שמ' יח, ט); 'ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים' (שמ' יח, י) – מהדהדות בברית שבין חירם מלך צור לשלמה, הפותחת בדברי חירם: 'כי אוהב היה לדוד' וכי שמע ושמח ואמר: 'ברוך ה' היום אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה' (מל"א ה, כא). תגובות כאלה ביחסים שבין מלכי מדינות מצויות לרוב באיגרות אל-עמארנה. כך, למשל, אנו קוראים באיגרות תושרת מלך מיתני לאמנחתפ השלישי מלך מצרים:
הביטויים שמע ושמח (באכדית išemme ihaddu), המופיעים באיגרות אל-עמארנה, מופיעים מלולית בסיפורי יתרו: 'וישמע... ויחד', ואילו בדברי חירם מצאנו 'וישמח' במקום 'ויחד'.56
בחפירות תמנע, כשלושים קילומטרים מצפון למפרץ אילת, נתגלה מתחם מקודש שבנו המדיינים על גבי מקדש מצרי. המדיינים הרסו את פסלי האלה המצרית חתחור ועשו שימוש מחודש בחפצים שלקחו מן המבנה המקורי. לדעת החופר, ב' רותנברג, יש הוכחות במקום לקיומו של משכן אוהל, שהקימו המדיינים במקום המקדש המצרי, דבר המזכיר לו את אוהל מועד של בני ישראל במדבר.57 במקדש מדייני זה נמצא נחש נחושת, המזכיר את נחש הנחושת שנעשה בידי משה והועלה על נס (במ' כא, ד-ט). נחש זה הוא חפץ הפולחן היחיד שנמצא במקדש, שכן, כאמור, פסלי האלה המצרית חתחור חוללו והגומחה המרכזית של המקדש המצרי הקודם נותרה ריקה. עובדות אלה ניתן לפרש על רקע מאבק של הנוודים המדינים במנהגי אלילות מצריים. גם המונותיאיזם הישראלי, כידוע, מתואר בספר שמות כתוצאה של מאבק עם דת מצרים: 'אלהים עושה שפטים בכל אלהי מצרים' (שמ' יב, יב). ואכן, המגמה האנטי-איקונית בדת ישראל מאפיינת לא רק את ישראל, אלא גם את השבטים הנודדים האחרים במדבר סיני ודרום ארץ-ישראל. ונראה שהיא נמשכה עד לימי הנבטים במאה השלישית ובמאה השנייה לפנה"ס.58 קווי הדמיון בין אמונת ישראל לאמונת בעלי בריתם הנוודים באים לידי ביטוי ברור בסיפור על יהוא מלך ישראל, אשר, מתוך קנאתו לאלהי ישראל והתנגדותו לבעל הכנעני, מבקש מיהונדב בן רכב לשתף עמו פעולה (מל"ב י, טו-טז). בני רכב היו קשורים לקיני ולשמעתים: 'ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב' (דה"א ב, נה).59 הרכבים שימרו את אורח חייהם הנוודי במשך מאות בשנים (השווה ירמ' לה)60 והתמידו בקנאתם לאמונת ה' (ראה: מל"ב י, טז). ונראה לנו שזו אותה אמונה, שלפי הכתובות המצריות היתה נחלתם של הנוודים שישבו בארץ יהו (ראה לעיל). בהקשר זה יש לציין, שאליהו הנביא, שבדומה ליהוא התנגד לעבודת הבעל, הלך לסיני כדי לבטא את קנאתו לה' (מל"א יט), וייסד מחדש את הפולחן בכרמל לפי עקרונות משה ומסורות סיני.61 בימים ההם עוררה המגמה נגד הבעל תנועה חדשה, ששאפה לחזור לדת משה הקדומה, ונראה שהקשר שקושר יהוא עם יהונדב בן רכב הוא קשר של ברית.62 מעין הד לברית שבין משה ליתרו בשעה שהקינים והישראלים עבדו את האל יהו בהר האלהים. הקשר הקיים בין סיפורי אליהו לסיפורי משה עשוי לחזק את ההנחה, שהמאההתשיעית היא זמן גיבושם הספרותי של סיפורי משה. אולם ביסוד סיפורי משה מונחים אירועים הנטועים במציאות הנומאדית של סיני מהמאות השלוש-עשה והארבע עשרה לפנה"ס.63 הערות שוליים:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |