הזאב הוא סוג של כלב טורף ממשפחת הכלביים. הוא היונק הגדול מבני משפחת הכלביים בארץ-ישראל.
הזאבים נפוצים בכל כדור הארץ הצפוני. הם ניצודים בארצות הברית, במערב אירופה ובמרכזה.
בעבר היו הזאבים מצויים בארץ כולה. כיום הם בסכנת הכחדה והאוכלוסייה בארץ מונה עשרות פרטים בלבד. הזאבים נפגעו קשה בהרעלות, ואוכלוסייתם בצפון הארץ ובמרכזה הושמדה כמעט כליל.
זאבי ארץ-ישראל קטנים באופן יחסי לזאבים באירופה, בצפון-אסיה ובאמריקה, והם פחות מסוכנים לאדם.
ראשם של הזאבים ארוך. יש להם שערות חישה בשפם. זנבם ארוך ושעיר ופרוותם סמיכה בחורף ודלילה בקיץ.
רוב השנה פעילים הזאבים בלילה אבל בחורף הם פעילים גם ביום.
נחלתם מגיעה לעשרות קילומטרים ומסומנת על ידי הפרשות.

הזאבים ניזונים מפגרים ומבעלי חיים שונים שהם צדים, החל בחרקים וכלה ביונקים הגדולים ממידות גופם, אולם בתפריטם יש גם מזון צמחי. זאב רעב יכול לאכול 17 ק"ג בתוך יממה.
הזאבים הצפוניים הגדולים צדים בלהקה, בעיקר בחורף. הם משתפים פעולה ביניהם ומציבים מארבים לטרף גדול. בקיץ הם ניזונים מפריטי מזון קטנים יותר.
הזאבים חיים בזוגות או בלהקות המונות עד 24 פרטים.
יש להם כושר מפותח לתקשורת הדדית. התקשורת מתבצעת באמצעות צלילי קול, תנוחות גוף, הבעות פנים ותנועות זנב ואוזניים.
בתוך הלהקה יש נקבה דומיננטית ששולטת בנקבות וזכר דומיננטי השולט בזכרים. בעונת הייחום מתייחמת רק הנקבה הדומיננטית. ההרבעה מתבצעת, על פי רוב, על ידי הזכר הדומיננטי אולם גם זכרים אחרים מנסים להזדווג עם הנקבה השליטה.
בדרך כלל ממליטה רק נקבה אחת - הנקבה השליטה (במידה שממליטה גם נקבה שאינה שליטה, השליטה הורגת את הגורים שאינם שלה), וכל הזאבים עוזרים בטיפול בגורים ובשמירה עליהם.
הריונה נמשך 63 ימים ובסופם נולדים עד שישה גורים. ההמלטה מתבצעת בתוך מחילה שאותה חופרים שני ההורים. בגיל שלושה חודשים יוצאים הגורים מהמחילה להתלוות ללהקה.
הצאצאים מגיעים לגודלם המלא בגיל שמונה חודשים אך נשארים עם ההורים עד גיל שנה ויותר.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים עד שלוש. תוחלת החיים של זאבים בשבי - עד 16 שנים.