זרזיר היא ציפור-שיר הנמנית על משפחת הזרזיריים. בני המשפחה נפוצים בשטחים מעובדים, בפארקים, בגנים ובמקומות יישוב.
הזרזירים נחשבים בין המהירים בציפורי אירופה - מהירותם מגיעה לכדי 70 קמ"ש. על הקרקע הם רצים ולא מנתרים.
זנבם קצר ומקורם חזק. צבעי הבוגרים הם שחור מבריק, ירוק וארגמן. בקיץ המקור צהוב ובחורף הוא מנוקד בנקודות בהירות.
שירתם קשקשנית, שורקת ובעלת מאפייני חקיינות רבים. באזורי הקינון הם מרבים לשיר ומשלבים בשירתם חיקויים של ציפורים אחרות וקולות נוספים. בשבי לומדים הזרזירים לבטא אפילו מילים.
את עונת הקינון (חודשי האביב והקיץ) מעבירים הזרזירים בארצות אירופה, שם הם חיים בזוגות.
הדגירה של הזרזירים מתבצעת במגוון חורים - גם טבעיים וגם מלאכותיים.
עם תום עונת הקינון, נודדים הזרזירים אל מעונות החורף . הזרזירים חורפים בארץ ישראל, בלהקות גדולות.

במשך היום הם עפים ללקט מזון בשדות, ברפתות ובדירים. הם ניזונים מחרקים, מתולעים, מחלזונות ומפירות.
לפנות ערב מתקבצים הזרזירים בלהקות על חוטי חשמל, עצים או אנטנות טלוויזיה. אחרי שהות קצרה באתר ההתקבצות, הם עפים בלהקות גדולות אל אתרי לינת הלילה. הזרזירים מסוגלים לעוף עד למרחק של 100 ק"מ. בחיפוש אחר מקום לינה הולם. בדרכם, מבצעים הזרזירים תרגילי אירובטיקה באחדות מדהימה.
הזרזירים נמנים על המינים המעטים של בעלי חוליות שתחום תפוצתם הורחב במידה רבה על ידי האדם.
באזורים מסוימים בעולם מהווה ריבויים סכנה למטוסים, לכן מנסים להרחיקם מאזורים של נמלי תעופה, ולהגביל את רבייתם.