|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטיםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > נשים במקרא |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מן המפורסמות הוא שנשים בתקופת המקרא יכלו להגיע לכל עמדות המפתח הציבוריות (פרט לכהונה גדולה). מספר הנשים שמילאו תפקידים ציבוריים בכירים אמנם קטן, אך עקרונית גם נשים יכלו למלא תפקידים מרכזיים בהנהגת העם,1 ואכן אנחנו שומעים במקרא על נשים כנביאות, כשופטות וכמלכות.2 דמות מרכזית בין בעלות השררה בימי המקרא היא דבורה הנביאה והשופטת. על פועלה הברוך של דבורה מסופר יחסית הרבה המקרא. מטרתנו במאמר זה היא להוכיח, שאת השירה המיוחסת לדבורה כתבה אישה. עובדה זו משפיעה על זווית ראייתה את אירועי זמנה.3 מאמר זה אינו מתכוון להראות דרך הוראה לשירת דבורה בכללותה, אלא להצביע על נקודת מבט אפשרית על שירת דבורה, אותה ניתן לפתח בשיעור מסכם על פרק ה' בספר שופטים. השירה מיוחסת אמנם לדבורה ולברק, כנאמר בפתיחה לשירה: "ותשר דבורה וברק בן-אבינעם", אך עיקר השירה עוסק בדבורה.4 דבר זה ניכר היטב בהמשך הדברים: "עורי עורי דבורה
לכאורה לפנינו שיר ככל שירי ההלל והשבח לאלוהי צבאות על שהביא לבני עמו ישועה וניצחון, ולא היא. לפנינו שירה שנאמרה כולה מתוך הסתכלות נשית על אירועי התקופה.5 המשוררת מבליטה את מרכזיותה של דבורה בתהליך ההצלה והיא מדגישה שהמפנה חל כשהיא קמה כאם לישועת העם:
אותה דבורה הנביאה, שלא הייתה מעוניינת לעמוד בראש הצבא כדי שלא יאמרו "כי ביד אשה ימכר ה' את-סיסרא" (ד' 19), מוצגת כאן כאישה וכאם.
רוב השירה עוסקת בחינוך. תיאורי המלחמה עצמה הם קצרים ומופיעים בחלק השני של השירה (פסוק 19 ואילך). חלק ניכר של השירה עוסק בהתחשבנות מפורטת עם השבטים, תוך ציון תרומתם (או אי תרומתם) למאמץ המלחמתי. מורגש שהנושא החברתי הקשור למלחמה חשוב למשוררת הרבה יותר מהנושא הצבאי. כמו אם המוכיחה את ילדיה, כך מחלקת המשוררת דברי שבח – או דברי גנאי – לבני השבטים:
שישה השבטים שהצטרפו למלחמה – תופעה ראויה לציון בימי השופטים, בהם אחדות השבטים הייתה לקויה ביותר – זכאים אכן לשבח ותהילה. הם מילאו את תפקידם ובעזרת ה' הביסו את האויב. אך לעומת זאת משמיעה המשוררת דברי לעג ותוכחה חריפים נגד השבטים שלא נענו לצו השעה:
ראובן מהרהר בעניין המלחמה – והדבר חוזר בצורה אירונית בתחילת דברי המשוררת ובסופם – אך במקום להצטרף למלחמת הקודש של אחיו הוא נשאר בשדות הרועים לשמוע את שריקות העדרים. בהמשך מוזכרים, אם כי בלשון קצרה, שבטים נוספים שלא לקחו חלק במלחמת ישראל נגד סיסרא:
המשוררת מצטיירת, אם כן, כאם-מחנכת המנסה לכוון את בני משפחתה להתחשבות הדדית ולאחדות.
כל הקורא את שירת ההלל על הניצחון של בני ישראל במלחמתם נגד סיסרא וצבאותיו חש מיד שהדמויות המרכזיות בשירה הן נשים. שלוש נשים מתוארות באריכות בשירה זו. דבורה מודגשת בשירה, אף שהמשוררת נמנעת לחלוטין מלהזכיר את חלקה במאבק הצבאי. דבורה מופיעה כמשוררת, כאם, כמנהיגה וכמחנכת:
דמות שנייה הזוכה לאזכור רחב בשירה היא יעל. כבר בתיאור התקופה ותלאותיה נזכרת יעל כאחד מסממני הזמן, יחד עם השופט של הימים ההם:
אחר-כך מתוארת הריגת סיסרא על-ידי יעל, תוך הצגת פרטי המפגש בין השניים והדרך שבה גברה יעל על שר הצבא סיסרא.6 תחילה מהללת המשוררת את יעל על גבורתה:
יעל נשארה נאמנה לייעודה כאישה – היא אישה באוהל – אך גם משם הצליחה להתנכל לראש האויבים ועל כן נאמר פעמיים: "תברך מנשים"! בהמשך מתואר המפגש בין סיסרא ויעל לפרטיו. כבדרך של שרשור, חוזרת צלע אחת במשפט על קודמתה, וכך ניתן לדברים תוקף ספרותי רב. סיום הקטע מדגיש כי האויב אכן "כרע ונפל", כשצמד מילים זה נבחר כמילה מנחה לקטע כולו:
חלקה של יעל בניצחון מובלט מאוד בשירה זו. היא היחידה הנזכרת כגיבורת מלחמה, חוץ מה' עצמו שלחם בסיסרא והכניעו ("מן השמים נלחמו" – ה' 20). הדמות השלישית סביבה מתרכזת השירה היא אם סיסרא, הנשקפת בד החלון ומחכה לבנה שישוב מהקרב:
היא תחכה לשווא, וכל תירוציה לאיחור שובו – הצורך לחלק את השלל של המנוצחים – אינם עוזרים. המלחמה הסתיימה וסיסרא מצא את מותו. תיאור מלחמת הקיום של שבטי הצפון נגד סיסרא שר צבא יבין מתרכז, אם כן, בשירה זו סביב פעולותיהן של שלוש נשים.
"הנשיות" שבהסתכלות המשוררת על אירועי זמנה באה לביטוי ייחודי בסיום השירה. אם סיסרא משוכנעת שבנה ניצח במלחמה והיא מנסה להסביר לעצמה את איחור בואו של בנה משדה הקרב:
האם משוכנעת שבנה עוסק בחלוקת השלל. בשירה זו אין השלל מורכב דווקא מכלי נשק או מזהב וכסף כמו במלחמות אחרות. המשוררת רואה – באמצעות אישה אחרת, אם סיסרא – את סיומה של המלחמה בחלוקת שלל הנשים. השירה מסתיימת בתיאור 'צבעוני' של הנשים השבויות. המילים החוזרות בקטע האחרון של השירה הן:
מילים אלו מהוות חיזוק נוסף להבנת אופיה המיוחד של השירה. אף הצלת ישראל מתבוסה אפשרית מתוארת מנקודת מבט נשית, על-ידי תיאור של חלוקת הנשים כשבויות חרב – אפשרות שנמנעה.7 אם כך, בעיני המשוררת המלחמה אינה רק עניין צבאי, פוליטי או כלכלי – אלא בעיה אנושית. לסיכום, "שירה דבורה" נכתבה על-ידי אישה, שרואה את מצב עמה בעיניים נשיות; תשומת לבה ניתנת להיבטים מיוחדים הקרובים לעולמה של אישה, וכלל גישתה היא ייחודית ונשית. הערות:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
