העורב משתייך אל משפחת העורבים מסדרת ציפורי השיר. הוא בולט בגודלו, בהתנהגותו, בצבעיו ובקולותיו. הוא נפוץ בכל אירופה, באסיה ובצפון אפריקה. אפשר לפגוש אותו בגנים עירוניים וביישובי אדם. בית גידולו מגוון וניתן למצוא אותו בכל האזורים, פרט למדבריות חשופים.
העורב האפור הוא בעל מקור חזק ומעובה.
מגוון קריאותיו של העורב עשיר למדי: קריאת אזהרה, קריאת אזעקה וקול התגודדות. הוא משמיע קולות אלה כאשר הוא חושש שגורם זר חודר לחורשת הלינה. עם הישמע הקול, מתקבצת הלהקה ומבצעת תמרוני צלילה ותקיפה.
העורב האפור אוכל-כול: חרקים, חסרי חוליות, פגרים, ביצים, גוזלים, פרי, זרעים ועוד. הוא תר אחר מזונו בהליכה מתנדנדת על פני הקרקע. כדי להתקדם מהר הוא מנתר.
לעורבים חיי חברה מפותחים מאוד. הם חיים בהתגודדויות והנם מונוגמיים ונאמנים זה לזו כל ימי חייהם.

זוגות מעטים הם טריטוריאליים כל ימות השנה, אך רובם פורשים מהקבוצה רק בעונת הקינון. הלהקה מונה 10-100 פרטים ושורר בה דירוג חברתי מוגדר.
העורב פעיל בשעות היום. לקראת ערב, מתקבצים בני הלהקה ללינה בחורשה קבועה.
לקראת עונת הקינון, פורשים זוגות אחדים מהלהקה וכל זוג שב למקום קינונו הקבוע, בעיקר בצמרות העצים. תחילה מחזקים בני הזוג את הקשר ביניהם במעוף אירובטי מסחרר ואחר כך הם ניגשים לבניית הקן או לחידושו.
בהטלה אחת ישנן ארבע עד שש ביצים. משך הדגירה 20-21 יום. הנקבה דוגרת כמעט לבדה והזכר שומר בסביבה.
הגוזלים פורחים מהקן כשהם בני חודש. לבגרותם המינית הם מגיעים בגיל שנתיים.
העורב האפור משמש פונדקאי עיקרי לקוקייה המטילה את ביציה בקיניו והוא מאכיל את גוזליה כאילו היו שלו.
העורבים הם בעלי חוש לאגירת מזון ולאספנות - במצבורי המזון שלהם ניתן למצוא חתיכות מתכת וזכוכית שנאספו על ידם וגם עודפי מזון שהם אוגרים.
כושר למידה מצויין, הם ניחנו בכוח זיכרון וביכולת לזהות אדם שהרע להם.