בתקופת הממלכה הקדומה, בימי שלטון השושלת החמישית והשישית (מאות כ"ה-כ"א לפה"ס), כבר היו במצרים שבויים מקרב נוודי הנגב וסיני. המצרים כינו אותם "עאמו" ("עם"); ואפשר שהיה זה מונח שמי לציון "שבט". שבטים שמיים נכנסו לדלתא של הנילוס בסוף הממלכה הקדומה (מאות כ"ב-כ"א לפה"ס), ועסקו שם בגידול צאן ובקר. בתקופת הממלכה התיכונה (מאות כ'-י"ח לפה"ס) מוזכרים שמיים מאסיה המערבית (ארץ-ישראל וסוריה) כעבדים במצרים. מסתבר שהיו חלק מהשלל, שהביאו עמם המצרים ממבצעיהם בארץ כנען. עבדים רבים בעלי שמות שמיים נזכרים בפפירוס של בית-עבדים מלכותי – ממוינים לפי מקצועותיהם – כגון מנחם, אדותו (גברת), אחתי-מילכתו, ענתאמי והאביאלו. בכתובות ממכרות הטורקיז בסיני נזכרים שמיים-מערביים בקרב צוותי העבודה, וביניהם גם אנשי מנהל.
בתמשיח המפורסם מבני חסאן תואר שבט קטן הבא מצרימה. ואמנם נודעה נדידת שבטים שמיים-מערביים מצרימה בשנות בצורת. במספרים גדולים יותר התחילו עמים שמיים-מערביים להגיע מצרימה מתחילת מאה י"ז בערך. התופעה קשורה בנדודי שבטים המכונים היקסוס (על פי מאנתון, היסטוריון מצרי בתקופה ההלניסטית), שנקראו במצרית חיקא שאסו – "נסיכי הנודדים". מוצאים ביניהם בעלי שמות שמיים כמו מנחם, ענתחר (ענתאל) ויעקבחר (יעקבאל). שבטים אלה לא פלשו למצרים בבת אחת, אלא הסתננו אליה לאט לאט. בשל חולשת הממלכה בימי השושלת השלוש-עשרה ובשל מספרם הרב של שמיים-מערביים במצרים תפסו ההיקסוס את השלטון. הם התיישבו בדלתא של הנילוס, והטילו מסים כבדים על הנסיכויות הוסליות בדרום מצרים. שלטון ההיקסוס נמשך עד תחילת מאה ט"ו; אז הצליח שליט תבי (נף) לגרשם ממצרים. במחצית הראשונה של מאה ט"ו ייסד פרעה יעחמס את השושלת השמונה-עשרה, ראשית הממלכה החדשה במצרים. פרעוני שושלת זו הרבו להילחם בכנען, הביאו עמם משם שלל רב ובתוך זה עבדים רבים, ששועבדו לעבודות חקלאיות ולמלאכה. אחרים הועסקו בעבודת מקדשים. מאז ימי תחותמס הרביעי ידוע על שבויים, שגרו בכפרים מסוימים וחויבו בעבודות למלך. בתעודות רבות מסופר על עבודות כפייה אחרות, שהוטלו על שבויים מערב-שמיים: בניית מקדשים וארמונות וסלילת דרכים. אך בין השמיים-המערביים במצרים ידועים גם אנשים בתפקידים חשובים למדי. בסוף השושלת השמונה-עשרה (תחילת מאה י"ד לפה"ס) רבו פקידים גבוהים בעלי שמות שמיים במנהל של אמנחתפ השלישי ובני אמנחתפ הרביעי (אחנתון). בתחילת השושלת התשע-עשרה (במחצית הראשונה של מאה י"ג לפה"ס) היה בן-ישן מנהל מחסן המזון המלכותי של רעמסס השני, ובן-ענת היה אחד מרבי-החובלים של הצי המלכותי. המלך השיא לו את אחת מבנותיו. ריבוי זה של שמיים-מערביים יכול להאיר את הרקע להימצאות בני ישראל במצרים.
לחלקים נוספים מתוך מאמר זה:
מבוא לספר שמות : המבנה הספרותי של ספר שמות והרכבומבוא לספר שמות : הרכב הספר לפי "השערת המקורות"מבוא לספר שמות : הרכב ספר שמות לפי "השערת המסורות"מבוא לספר שמות : ההיבט ההיסטורי - כניסת שמיים מערבים למצרים (פריט זה)
מבוא לספר שמות : ישראל במצרים - הרקע ההיסטורימבוא לספר שמות : הדי מאורע יציאת מצרים בנביאים ובכתוביםמבוא לספר שמות : הצורות הספרותיות בספר שמות
