הקורא הוא עוף מדברי, שוכן קרקע, הדומה לחוגלה וכמוה הוא משתייך למשפחת הפסיוניים שבסדרת התרנגולאים. יש לו צבעי הסוואה, המשתלבים מאוד בנוף המדברי. ניתן למצוא את הקורא גם בסלעים ובטרשים דלי צמחייה, אך לא בחולות מדבר חשופים.
הקורא גדול מעט יותר מהשליו ומגיע ל 25 ס"מ. גופו מכונס ומוצק ושופע נוצות. ראשו קטן, המקור קצר, קמור וחזק. קריאתו כפולה ונשמעת כנקישת אבנים. רגליו חזקות וטובות לריצה. תעופתו חלשה. הקורא הוא עוף יציב ולא נודד.
הזכר גדול מהנקבה וניתן להבדיל ביניהם בקלות: צבע הזכר צהבהב. בצדי גופו יש פסים בחום ובשחור, מאחורי העין יש כתם לבן וראשו אפור. הנקבה חומה. מעל לאצבע האחורית יש לזכר דורבן שבו הוא נלחם בזכרים אחרים, בעת החיזור.
הקורא פעיל בשעות הקרות בעיקר. בשעות החמות הוא מעדיף להסתתר בצל.
הקורא ניזון מזרעים, מנבטים, מניצנים, מעלים, מפרי ומחרקים.
בעונת הרבייה משמיע הזכר המכריז על נחלתו קריאות למרחוק. מכאן שמו: קורא.
עם בוא האביב נחלקת הלהקה לזוגות. הנקבה בוחרת את מקום הקינון ומטילה בין 8-14 ביצים. הדגירה מתחילה עם השלמת ההטלה ומסתיימת כעבור 19-21 ימים. האפרוחים בוקעים יחד.
תוך שעה הם עוזבים את הקן וצועדים אחר האם המחממת אותם בלילה. מיומם הראשון הם אוכלים בכוחות עצמם.
בגיל שלושה שבועות מסוגלים אפרוחי הקורא לעוף ואז הם עוזבים את האם ומצטרפים ללהקה.
מחוץ לעונת הקינון מבלים הקוראים בקבוצות בנות 10-20 פרטים, שבהן יש זכרים ונקבות או זכרים בלבד. הם לנים בין סלעים ובמעלה מדרונים.
עם בוקר הם גולשים, בריצה ובמעופים קצרים ומהירים, אל שטחי המרעה. במשך היום הם הולכים ורצים. לרוב הם נוסקים רק כשקרבה סכנה.
כמו לכל עופות הקרקע גם לקורא יש אויבים טבעיים רבים: עופות דורסים, שועלים, תנים, נחשים ועוד.