|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
גם אחרי שחשב על יציקת מלאי של אותיות, היה גוטנברג זקוק לדרך שתאפשר לו ליצור אותיות בעלות גובה אחיד ורוחב משתנה. בעיה זו היתה המכשול העיקרי בדרך אל הדפוס. כדי לפתור את הבעיה הסתייע גוטנברג בניסיונו האישי: הוא היה צורף במקצועו. על-מנת ליצור אותיות בנות גובה זהה אך רוחב משתנה בנה גוטנברג מתקן מיוחד ליציקת תבניות. המתקן היה מורכב ממסגרת הנקראת "אימה", אשר בתחתיתה ניתן לשים בכל פעם תבנית של אות אחרת. עכשיו אפשר היה להרכיב תבניות של אות מסוימת על המסגרת, לצקת אות מסוימת בכמות הדרושה, להחליף את התבנית ולצקת אות אחרת - ולעשות כך שוב ושוב. כך התקבל מלאי של אותיות בעלות גובה אחיד ורוחב משתנה, שאותן אפשר היה להניח במסגרת בגודל מתאים ולהרכיב מהן מילים ומשפטים. התהליך הזה בוודאי מוכר לכם. הוא דומה למכשיר לקישוט עוגות שבקצהו מלבישים ראשים שונים. הכנת תבניות האותיות כללה כמה שלבים:
בכדי לייצר אותיות זהות נוספות היה צורך רק בלצקת מתכת לתוך ה-"אימה", ולחכות שתתקרר. משערים שבעל מקצוע היה מסוגל לצקת כ-4000 אותיות ביום אחד. כבר במאה ה-16 התפרסם ספר עם הסבר על תהליך הכנת האותיות. מבין ההמצאות הרבות של גוטנברג, תהליך יציקת האותיות הוא אולי החשוב ביותר. בתהליך זה היה צורך לעבוד עם מתכות מתאימות. המתכת שאותה יצקו כדי ליצור את האותיות היתה צריכה להיות מותכת בטמפרטורה נמוכה יחסית, כדי שיהיה נוח להשתמש בה וכדי שלא תמיס את המסגרות. היא היתה צריכה להתקרר ולהתקרש מהר כדי שזמן ההכנה שלה יהיה קצר ככל האפשר. אולם אסור היה שתתקרר מהר מדי, מפני שעליה למלא היטב את כל התבנית לפני שתתחיל להתקרש. ותכונה אחרונה - לאחר שהתקררה היה עליה לשמור על צורתה ולהיות עמידה בהדפסות חוזרות. משערים שהרכב המתכת היה: עד אמצע המאה ה-20 עוד יצקו אותיות באותה דרך בה יצקו בתקופתו של גוטנברג.
במחצית המאה ה-14 החלו באירופה להדפיס דפים על-ידי שימוש בהדפסי אבן ועץ. בשיטה זו חורט אומן בעץ או באבן, ויוצר תבליט (שבו האותיות בולטות) או תחריט (שבו הן שקועות) המכונה "גלופה". הגלופה כללה לרוב ציור ומלל משולבים זה בזה, והכנתה ארכה זמן רב. משהושלמה, היתה הגלופה נמרחת בדיו ומוכנסת למכבש, והחומר הכתוב והמצויר שעליה הודפס בכמויות שונות בהתאם לביקוש. גלופה אחת היתה טובה אך ורק לדף שבשבילו נוצרה. הדפסת דף חדש דרשה גלופה חדשה. בשיטה זו הודפסו חוברות אשר כללו לרוב סיפורים מצוירים מלווים בהסבר מילולי קצר, בדומה לקומיקס בן זמננו. בתהליך דומה השתמשו כדי להדפיס איורים ותמונות בספרים. למעשה, עד היום משתמשים בטכניקה זו להדפסת תחריטים. בעלי מלאכה מיוחדים מעתיקים באמצעותה רישומים של אמנים חשובים.
גוטנברג היה צורף במקצועו, ולכן היה בקי בהכנת מקלות ניקוב, שבעזרתם נהגו הצורפים לנקב את הסמל המיוחד להם בחפצי המתכת השונים שהכינו. בדרך דומה הוכנו מטבעות. גוטנברג התייחס לנקב במתכת לא כאל סופו של תהליך, כפי שהתייחסו אליו שאר הצורפים בני זמנו, אלא כאל שלב בתהליך ארוך יותר. הוא השתמש בנקב כבתבנית אשר לתוכה אפשר לצקת מתכת פעם אחר פעם, וכך ליצור את האותיות.
ההמצאה החשובה ביותר בסדרת ההמצאות הכלולות בתהליך הדפוס היתה זו המכונה "האותיות הבודדות": אותיות יחידות יצוקות שאותן אפשר לסדר במילים ובמשפטים פעם אחר פעם. אותיות יצוקות אלה הוכנסו לתוך תבנית, וזו הוכנסה למכבש כדי להדפיס את דפי הנייר. אחרי ההדפסה אפשר היה לפרק את התבנית ולהשתמש באותיות שוב. כמאה שנה לפני המצאת הדפוס, החלו לייצר באירופה הדפסי אבן ועץ. בשיטה זו הכין אומן מומחה גלופה מיוחדת בעבור כל דף מודפס. הכנת הגלופה דרשה עבודה עדינה ומדויקת אשר דרשה זמן רב, ולכן שיטה זו לא היתה יעילה להדפסת ספרים שלמים. השימוש באותיות בודדות (moveable type) חסך את הצורך להכין גלופה מיוחדת לכל דף. אותיות זהות הוכנו בכמויות גדולות ובמהירות (4000 אותיות ביום), ואפשר היה להשתמש בהן בכל דף ואף לעשות בהן שימוש חוזר בדפים חדשים ובספרים אחרים לגמרי. כדי להדפיס דרוש מלאי של אותיות, ואלה חייבות להיות מותאמות זו לזו. אילו אותיות אחדות היו נמוכות מאחרות, הן לא היו מגיעות אל הדף בתהליך ההדפסה, ולכן לא היו מודפסות כלל. אילו אותיות אחדות היו גבוהות מהאחרות, רק הן היו מגיעות לדף, והאותיות האחרות לא היו מודפסות כלל. לכן כל האותיות חייבות להיות בדיוק באותו הגובה. כאשר מסדרים דף להדפסה מכינים את הכתוב בשורות, כאשר האותיות מושמות בתוך מקלות הנקראים "משורה" - שאף הם, כמובן, בגובה קבוע. עם זאת, האותיות שונות זו מזו ברוחבן, כדי שאות צרה כמו "ו" תתפוס פחות מקום מאשר אות רחבה כמו "ש". גוטנברג הצליח לצקת כמות רבה של אותיות בנות גודל אחיד ולתכנן מתקן שלתוכו אפשר היה לסדר אותן לפי הנוסח המבוקש. לאחר ההדפסה אפשר היה לפרק את התבנית של הטקסט ולהשתמש שוב באותן אותיות לטקסט אחר. האותיות הבודדות המיוצרות בכמויות גדולות והניתנות לשימוש חוזר בכל סדר שהוא - היו ביסוד ההצלחה של הדפוס. השיטה שהמציא גוטנברג היתה בשימוש במשך כ-500 שנה, עד אמצע המאה העשרים. השימוש באותיות בודדות דרש פיתוח של שתי טכנולוגיות:
הקטע המצוטט בדף זה נלקח מספר שראה אור בשנת 1567. הוא נחשב להסבר האמין המוקדם ביותר הקיים על תהליך הדפוס. הספר הקצר, "שיחות בצרפתית לילדים צעירים", הוצא על-ידי בית הדפוס של פלאטן, אחד מבתי הדפוס החשובים של התקופה. הספר כתוב כשיחות בין הכותב לבין מומחים בתחומים שונים. מובא כאן הקטע על הכנת האותיות הבודדות.
קראו עוד: הדפוס - אמנות הכתיבה המלאכותית
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
