הקיפוד שייך למשפחת הקיפודיים שבסדרת אוכלי החרקים. הוא נפוץ באסיה ובאירופה. בארץ הוא נפוץ בחבל הים התיכון ואפשר למצוא אותו ליד יישובי אדם, ביער, בחורש ובשטחים פתוחים. בארץ מוכרים הקיפוג המצוי, קיפוד המדבר וקיפוד החולות.
הקיפוד הוא יונק קטן שגבו וראשו מכוסים קוצים. בשעת סכנה הוא מתקפל והופך לכדור של קוצים. הקוצים אינם אלא שערות שעברו התפתחות מיוחדת.
הקיפוד אינו מכרסם, אלא שייך לסדרת אוכלי החרקים. בארץ-ישראל כוללת הסדרה גם את החדפים.
פעילותו לילית ומזונו מגוון: חרקים, תולעים ואפילו לטאות, נחשים ופרי.
כאשר טרפו גדול הוא לועס את הטרף, מבלי לקרוע אותו לגזרים, ובולע אותו כיחידה אחת. כאשר אוכלים הקיפודים חרקים המכילים בלוטות ארס, הם קוטעים את החלק המכיל את הבלוטות ואינם אוכלים אותו.

טרף גדול מומת על ידי טלטולו עד להמתתו או על ידי נשיכה עמוקה.
הקיפוד פעיל בדרך כלל בלילה. ביום הוא מסתתר במחילות, בסבך צמחייה עבותה, או תחת ערמות זרדים. לרוב הוא כורה את מחילותיו בכוחות עצמו. מדי לילה מחליפים הקיפודים מחילות בתחום מחייתם.
בחורף נכנסים הקיפודים לתקופת תרדמה למשך מספר ימים, ובקור עז יכולה התרדמה להימשך אפילו מספר שבועות.

הקיפודאים הם יחידאים. המבנה החברתי שלהם איננו ברור עדיין.
ההזדווגות נערכת מספר פעמים ומיד אחריה נוטש הקיפוד את הנקבה שמגדלת את הגורים לבד.
ההריון של הקיפוד נמשך 49-34 ימים. מספר הוולדות מגיע עד לשבעה.
גורים חולים או פצועים נאכלים על-ידי אימותיהם. בצעירים מטפלת האם בלבד.
הצעירים גדלים מהר, ותוך שבועיים-שלושה הם יוצאים עם אמם אל מחוץ למחילה.
למרות מעטה הקוצים שלו, מהווה הקיפוד קורבן לאוחים (דורס לילה), לשועלים, לתנים ולחתולים.
בארצות מפותחות, קיפודים רבים מוצאים את מותם בכביש, לאחר שנפגעו בידי מכוניות נוסעות.