|
תקציר חלק זה של המאמר דן ברעיון של הפקעת מלוכה ממלך אחד על ידי האל והעברתה לאדם אחר. עניין זה חוזר במקרא בין שאול לדוד ובין שלמה לירבעם. במארי נמצאו תעודות שיש להן הקבלה לעניין זה. |
|
|
|
|
התרחשויות בחיי שמואל ושאול, דויד ושלמה והתעודות ה"נבואיות" ממארי : הפקעת המלוכה בידי האל והעברתה לאחר מחבר:
אברהם מלמט
|
|
|
|
|
|
במקומות שונים במזרח הקדמון הרעיון בדבר הפקעת המלוכה בידי האל והעברתה לידי איש "טוב ממנו" לא היה זר,31 אך במסגרת זו יידונו רק תעודות מארי והמקרא. במארי נתגלו עד כה שלוש תעודות (ואולי ארבע) המכילות בבירור את הרעיון האמור, שהוא תולדה של הגות תיאולוגית ושל חשיבה מדינית-היסטורית. הרעיון היה מיוחד לתקופה הבבלית העתיקה, וייתכן, שטבוע בו חותם אמורי או שמי-מערבי.
התעודה הראשונה היא מיסמך מחלב, שפורסם זה לא כבר בידי דיראן (מס' 1968 A.) 32. זוהי איגרת מאת נור-סין הנ"ל, שגריר מארי בחלב, ובה נבואה על זמרי-לים. המתנבא (תוארו āpilum, ה"עונה") מדבר בשם האל אד (אדד, הדד), האל הגדול של חלב (שהוא גם אלוהות אוניברסאלית), ולפיכך אין ספק, כי לנבואה זו צביון מערבי, כמו הנבואות האחרות הנדונות כאן. לפני עצם הבאת הבשורה הנבואית מגולל המתנבא את ההיסטוריה של מארי לפני ימיו. בזה אחר זה הוא מפרט את התנהגותם של שליטי המקום ואת גורלם, בבחינת תסריט תיאולוגי-היסטורי.
השליט הראשון של מארי בתקופה הבבלית העתיקה הראוי לתואר "מלך" היה יחדון-לים. האל הבטיח לו את "כל הארצות", והוא פוסק, כי איש לא יתגרה בשלטונו של המלך. ואולם, לימים נאשם מלך זה בבגידה באל. לפיכך פסל אד את יחדון-לים למלוכה, וארצו הופקעה ממנו והועברה למלך שמש-אד, שנמנה עם שושלת אמורית יריבה לשושלת המקומית במארי (המכונה במחקר גם בשם "שושלת לים"). דומה, כי האשמה האמיתית של יחדון-לים היתה הפרת הברית עם חלב, בירת ארץ ימחד, וכריתת ברית עם ממלכת אשנונה. אפשר להוסיף לכך עבירות נוספות, כגון התקפות על שבטי בני ימין וכיבוש העיר אימר שבקירבת ברך הפרת מידי שליט חלב.33 ואולם, הגורל המר אשר פקד את יחדון-לים פקד גם את יורשו, המלך היריב שמש-אד, ששלט, בין השאר, על מארי, אך בירתו היתה העיר אכאלאתום (Ekallatum), ולא העיר אשור.34 במקום זה הלוח פגום, אך בשורות החסרות נזכר בלי ספק זמרי-לים, המלך האחרון של מארי, אשר מלך בשנים 1761-1775 לפסה"נ לפי הכרונולוגיה התיכונה. לא ברור אם זמרי-לים היה בנו של יחדון-לים אם לאו. ממקורות מספר עולה, כי זמרי-לים סילק ממארי את יסמח-אד, בנו של שמש-אד. יסמח-אד היה במשך כעשרים שנה שליט במקום כמשנה למלך מטעם אביו. הטקסט ממשיך:
השיבותיך (את זמרי-לים) לכס אביך ואת כלי-הנשק שבהם היכיתי את ה"ים" (temtum) נתתי לך. משחתיך בשמן זוהר,35 ואיש לא יוכל לך (שורות '1-'5).36
במארי נמצאה תעודה דומה מאוד, אלא שהיא מצדדת דווקא בשושלת היריבה ליחדון-לים, כלומר, בשושלת שמש-אד. זוהי איגרת של יסמח-אר, אשר בה הוא פונה לאל, ששמו פגום בלוח.37 הוצעו הצעות שונות לזיהוי האלוהות. תחילה העלה לאנדסברגר את ההשערה, כי באיגרת נזכר האל דגן.38 על-סמך בדיקה חדשה של הלוח הגיעו שארפין ודיראן למסקנה, כי שם האל היה (נר-)גל,39 אך גם ייתכן, ששמו היה אד (dMI), כמו בתעודה הקודמת. ניתן לשער, כי האיגרת הנדונה, כמו המכתב הקודם, חוברה כתגובה על נבואה כלשהי.40 האיגרת שלפנינו פותחת באבותיהם של יחדון-לים ושל שמש-אד, הלוא הם יגיד-לים ואל-כבכב, האבות המייסדים של שתי השושלות הנזכרות. תחילה נטתה האלוהות חסד לשושלת לים, ששמרה על הציוויים הדתיים (me בשורה 7, מונח שומרי המשמש גם באכדית), אך לימים הואשם יגיד-לים בחטא: הפרת הברית עם אל-כבכב.41 לפיכך העניש האל את יגיד-לים, אשר "הלך (כעת) בצדו של אל-כבכב". יתר-על-כן, יגיד-לים פגע אף בשמש-אד, ולכן הובס, והשושלת ה"אשורית" היריבה עלתה לשלטון במארי.
תוכן הפיסקה הבאה בתעודה אינו מחוור כל צורכו. האם האירועים המנויים בה מכוונים, כפי שאני סבור, ליחדון-לים? או שמא הם מכוונים לבנו או לאחיו הצעיר זם-ימם, שמלך במארי על-פי נוסחאות השנה המתייחסות למלכותו 3-2 שנים בלבד? במכלול הדברים שהיו שנויים במחלוקת מלת-המפתח טמונה במשפט זה:
את מקדש [האל] אותו [בנו] המלכים הקודמים, הוא עקר ובנה (במקומו) ארמון.42 [האל] נזף (ביחדון-לים? בסם-ימם?) ועבדיו-שלו (אולי הכוונה למלכים ואסאלים) הרגוהו... כעונש על החטא שעשה.
במקום המלה "ארמון" גורסים שארפין ודיראן "בית אשתו", דהיינו, הרמון. ובכל, המלך (שזהותו אינה ודאית) הואשם בהפיכת מקדש-מלך – כלומר, מקדש שבתוך הארמון – או חלק ממנו לבניין בעל אופי חילוני. בכך חילל מיתחם מקודש. ייתכן, כי המלך איבד את השלטון בעקבות קשר בחצר המלכות, ואולם, מתקבלת יותר על הדעת הסברה, שנחל תבוסה צבאית כאשר נלחם בוואסאלים מורדים, כדעת שארפין ודיראן. לאחר-מכן השתלט שמש-אד על ממלכת מארי ומינה את בנו יסמח-אד לנציב או למשנה למלך בעיר.
דוגמה דומה של העברת מלוכה משליט אחד לרעהו, אף שהפעם אמורים הדברים בשני מלכים בני אותה שושלת, עולה ממכתב חדש ממארי שפרסם דיראן. המכתב הוא תשובה לזמרילים מטעם פקיד בכיר (ששמו לא נזכר), שכתב אל המלך בדבר ירים-לים, מלך חלב:
זמרי-לים סילק את אויביו, ועתה הוא עומד בתוקף על תביעותיו. סם-אפח (המלך שקדם לירים-לים בממלכת חלב), אבי, אשר כיבד את שמש-אד, קיבל (כל) אשר ביקש. פעם (סם-אפח) התקרב (דהיינו, שם מצור) אל הממלכה שהאל אד נתן לשמש-אד. (כך) סם-אפח, אבי, לא הגיע (כעונש) לשיבה טובה. אתה גרמת לו שיתקיף את הארץ אשר אד נתן לשמש-אד, (ולכן) האל אד הביא למותו (של סם-אפח). עד עתה לב האל אך לא רגז עלי.43
בהקשר זה ראוי לצטט את דברי דיראן: "השקפות מעין אלו, המייחסות גדולה לאד מחלב, מובנות בנקל כאשר הן מובאות בפיו של מלך ימחד".44 ירים-לים, מלך חלב, מן-הסתם ידע שהוא ואביו לא כיבדו את שמש-אד.45 ואכן, שמש-אד "חש לשים קץ לסם-אפח".
לבסוף, ראוי להביא דוגמה נוספת של הסוג ההיסטוריו-גראפי שנדון לעיל: במכתב מקוטע (כעת 3006 A.), שכבר הצביע עליו ז'אן בשנת 1939, נזכרים החטאים החוזרים ונשנים שחטא שבט הלולו (Lullu) נגד מלכי מארי.46
נפנה עתה אל המקרא. מבחינת התסריט ההיסטורי-התיאולוגי שנדון עד כה ניתן להביא שתי דוגמאות בולטות מראשית ימיה של שושלת בית-דויד. האחת מתייחסת לשאול ולדויד, והאחרת מתייחסת לשלמה ולירבעם הא'. אפשר להתעלם מן התהפוכות המדיניות אשר פקדו את ממלכת ישראל הצפונית, הואיל ובתיאורן במקרא חסר המרכיב המסיים שבדגם, בניגוד לתעודות מארי. הכוונה להעברת המלוכה ממלך פלוני לאדם פלמוני. שאול וצאצאיו נפסלו, כידוע, למלכות, והמלוכה הועברה לידי דויד.47 הסיבה היתה חטאים שונים של שאול שפורטו במקרא, לפחות לפי העריכה הדבטרונומיסטית של ספר שמואל. האירועים התרחשו בהתערבותו של נביא, כמו במארי, ובמקרה שלפנינו של שמואל. המלך החדש, דויד, נשמח בצו אלוהי ובאמצעות שמואל (שמ"א טו),48 כמו בתעודה 1968, A, שורה 5. בפסוק-המפתח שבמקרא נאמר:
ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך (שמ"א טו:כח).49
מוטיב זה כבר נרמז בשמ"א יג:יג-יד, והוא חוזר גם בשמ"א כח:יז.50
הכתוב שבו מסופר על פסילת מלכות שלמה נערך אף הוא בידי הדבטרונומיסט, והוא זהה, למעשה, לפסוק על פסילת שאול. הדעת נותנת, ששני הכתובים תלויים זה בזה.51 ה' פונה לשלמה בזו הלשון:
יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדךך (דהיינו, לירבעם) (מל"א יא: יא; והשווה יד:ח; מל"ב יז:כא).
גם במקרה זה התרחש האירוע באמצעות נביא, הפעם אחיה השילוני. שלמה נפסל למלכות בערוב ימיו משום שנטש את ה' ופנה לאלים אחרים. הוא לא הלך "בדרכי לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי כדוד אביו" (מל"א יא:לג). ירבעם ירש את מרבית מלכות דויד ושלמה, עשרה שבטים מתוך אחד-עשר או שנים-עשר.
כללו של דבר, במארי ובמקרא אפשר למצוא דגם היסטוריוגראפי דומה: פסילת המלוכה ובחירת שליט יורש. ההרהורים התיאולוגיים בשני המכלולים מושתתים על סיבה מסוימת: התנהגותו של המלך – נאמנותו לאל או בגידתו בו. יישומו של עקרון הסיבתיות בכתיבה ההיסטוריוגראפית הוא ללא ספק צעד חשוב לקראת תפיסה היסטורית מתקדמת.52
לחלקים נוספים של המאמר:
התרחשויות בחיי שמואל ושאול, דויד ושלמה והתעודות ה"נבואיות" ממארי : פכים קטנים בתעודות מארי ובספר שמואל א' התרחשויות בחיי שמואל ושאול, דויד ושלמה והתעודות ה"נבואיות" ממארי : נבואת אד (הדד) לזמרי-לים ונבואת נתן לדויד התרחשויות בחיי שמואל ושאול, דויד ושלמה והתעודות ה"נבואיות" ממארי : הפקעת המלוכה בידי האל והעברתה לאחר (חלק זה)
הערות שוליים:
31. ראה: E.A. Speiser, "The Idea of History in Ancient Mesopotamia", in: J.J. Finkelstein and M. Greenberg (eds.), Oriental and Biblical Studies, Philadelphia 1967, pp. 270-312. מיד עולה על הדעת התעודה האשורית הידועה בשם Weidner Chronicle, שמובאת בה סכימה של חילופי שושלות במיסופוטאמיה בהתאם להתנהגותו החיובית או השלילית של השליט. ראה: A.K. Gray-son, Assyrian and Babylonian Chronicles, Locust Valley1975, Chronicle 19. תגליות חדשות בעיר סיפר העלו, שכרוניקת ויידנר היתה חלק ממכתב ספרותי גדול יותר, ששלח אותו, כביכול, שליט שמי-מערבי לשליט אחר. ראה: K.N.H. Al-Rawi, Sippar Library I", Irag, XXII (1990), pp. 1-3. דומה, שיש לייחס את המכתב הזה למאה הי"ח לפסה"נ, וזמנו אפוא קרוב לזה של תעודות מארי. ראה עתה גם: B.T. Arnold, "The Weidner Chronicle and the Idea of History in Israel and Mesopotamia", in: A.P. Miller et al. (eds.), Faith, Tradition and History, Winona Lake (Ind.) 1994, pp. 129-148 32. ראה: J.M. Durand, Mari annals recherches interdisciplinaires (=MARI), VII (1993). pp. 41 ff. על תעודה זו ראה: א' מלמט, "נבואה חדשה מחלב ומקבילותיה במקרא', קדמוניות, כז (תשנ"ד), עמ' 46-44; A. Malamat, "A New Prophetic Messsage from Aleppo and Its Biblical Counterparts", in A.G. Auld, Understanding Poets and Prophets, Sheffield 1993, pp. 236-241. על העיר חלב בעת ההיא ראה לאחרונה: H. Klengel, "Die historische Rolle der Stadt Aleppo", in: G. Wilhelm (ed.), Die orientalische Stadt – I. internationals Colloquium der Deutschen Orientgesellschaft, Saarbrücken 1997, pp. 363 ff. 33. ראה: D. Charpin, Mémoires de NABU, I (1992), p. 38; D. Charpin and J.M. Durand, MARI, VIII (1997), pp. 367 ff. 34. על אכאלאתום כבירתו של שמש-אד, ולא העיר אשור, ראה לאחרונה: דיראן (להיל, הערה 5), עמ' 44. 35. המונח האכדי הוא namrirrūtum, שפירושו המילולי הוא "זוהר". ואולם, דיראן רואה במלה כאן "(שמן של) נצחון". ראה: דיראן (לעיל, הערה 32), עמ' 53 ואילך. 36. על המסופר כאן ועל תבוסת ה"ים" בידי ירים-לים מלך חלב ראה: מלמט, קדמוניות (לעיל, הערה 32), עמ' 45; A. Malamat, "Das heilige Meer", in: I. Kottsieper et al. (eds.), Wer ist wie du, Herr, unter den Göttern?" – Festschrift Otto Kaiser, Göttingen 1994, pp. 65-74 37. ראה: ARMT, I, No. את הלוח ההדיר דוסין. 38. ראה: B. Landsberger, apud: A.L. Oppenheim, "The Archives of the Palace of Mari – A Review Article". JNES, XI (1952), p. 130 39. דיון חדש בעניין זה ראה: D. Charpin and J.M. Durand MARI, IV (1985), pp. 295-298, 339-342 40. שם, עמ' 293. סקירה היסטורית קצרה על פרק-זמן זה ראה: דיראן (לעיל, הערה 5) עמ' 43 ואילך. 41. במקור האכדי של התעודה (לעיל, הערה 37) מופיע פעמים אחדות פועל במובן "חטא בחטא" (שורות 6, 12, 14, 18, 3', 15', 16'). תחילה גרסו החוקרים, שיש לכתוב את הפועל באות ק' (qalālu, qullulu), שפירושה "היעלב", "השמץ", וכך גרס גם ספייזר (לעיל, הערה 31), עמ' 293 ואילך. ואולם, מוטב לכתוב את האות הראשונה ג' (gullulu), "חטא חטא", "עבר עבירה"; ראה: B. Landsberger, Wiener Zeitschrift für die Kunde des Morgenlandes, LVII (1961), p. 11, n. 47; cf. CAD, Vol. G, pp. 131 f. 42. בשורה '10 השלים דוסין, מהדיר התעודה, bit hilani, המציין מבנה מלכותי. ואולם, מונח זה ידוע רק מן האלף הראשון לפסה"נ, ולכן קריאה זו אינה באה בחשבון. לאנדסברגר גרס È-GAL, "בית גדול", כלומר, ארמון. ראה: B. Landsberger, "Assyrische Königsliste und wDunkles Zeitalter'", JCS, VIII (1954), p. 35, n. 28. שארפין ודיראן. לעומת זה, גורסים È DAM_NI, "הבית של אשתו", כלומר, הרמון. ברצוני להוסיף כמה הערות לתעודה ARMT, I, NO. 3, שורה 14: telkqema tašalšu. "לקחת ושאלת אותו". במלים אלו יש לראות הנדיאדיאואין ("שניים שהם אחד"), ופירושן: "לקחת את הדברים לידך". ב-CAD, Vol. L, p. 135 התרגום הוא "נודע לך (על כך) ושאלת (אותו)". שורה 25': בתחילת השורה יש להשלים šarrānu, "מלכים". קרוב לסוף השורה יש לגרוס, כהצעת פון-זודן, mātam, "ארץ" ביחסת האקוזאטיב. ראה: W. von Soden, "Zu den politischen Korrespondenzen des Archivs von Mari", Orientalia, XXI (1952), p. 76. הכוונה היא, כי המלכים הקודמים חמדו ארצות לא-להם, ואילו יסמח-אד ביקש מן האל רק את שלום חייו וזרע. שורה inikala tanašši: 28', "לא נשאת את עיניך"; הכוונה, כנראה, "לא שמרת"; והשווה: "ועיניו לא נשא" (יח' יח: ו). 43. פרסום המכתב ראה: דיראן (לעיל, הערה 32), עמ' 55 ואילך. מספר המכתב A. 4251. 44. שם, עמ' 36. 45. בהקשר זה מביא דיראן דוגמה הפוכה ממארי: ARMT, XXVI: 1, No. 196. זו נבואה המתארת עריכת משפט בקרב האלים, שבו האל דגן מתרקה מאיים להביא אבדון על האל תשפק, אלוהי אשנונה. 46. ראה: C.F. Jean, "Excerpta de la correspondence de Mari", Revue des Ètudes Sémitique. VI (1939), p. 66, para. 7, notes 3-4. ז'אן מביא רק שורות ספורות מן המכתב. פרסום המכתב בשלימותו ראה עתה: שארפין ודיראן (לעיל, הערה 39), עמ' 297, הערה 22. 47. על פסילת שאול למלוכה ראה פירושים אלה על ספר שמואל א': סגל (לעיל, הערה 7), עמ' קכה; H.J. Stoebe, Das erste Buch Samuelis, Gütersloh 1973, p. 195; P.K. McCarter. I Samuel, Garden City (N.Y.) 1980, pp. 264 f.; J.T. Willis, First and Second Samuel, Austin (Tex.) 1982, pp. 159 f.. וראה גם המונוגראפיות האלו: S. Jonick, Rejection of Saul as King of Israel, Jerusalem 1970; H. Donner, Die Verwefung des königs Saul, Wiesbaden 1983; V.P. Long, The Reign and Rejection of King Saul, Atlanta (Ga.) 1989; A. Popovic, The Election and Rejection of Saul, Rome 1994; J.H. Gronbaek, Die Geschichte vom Aufstieg Davids, Copenhagen 1971, pp. 37-68 48. על שמ"א טו ויחסו לפרקים אחרים ראה: A. Wiser, "I Samuel 15", ZAW, XV (1936), pp. I-28; D.M. Gunn, The Fate of King Saul, Sheffield 1980, Chap. III; F. Foresti, The Rejection of Saul in the Perspective of the Deuteronomistic School – A Study of I Sam. 15 and Related Texts, Rome 1984 49. ראה הפירושים והמונוגראפיות הנזכרים לעיל, הערה 47. 50. ראה הפירושים לספר שמואל א' הנזכרים בהערה 47 לעיל וכן: מ' אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, ירושלים תשנ"ח; A. Caquot and P. de Robert, Les Livres de Samuel, Geneva 1994, p. 180. על-אף שם מאמרו של משיניסט הוא עוסק בעניינים אחרים לגמרי מן העניינים הנדונים כאן. ראה: P. Machinist, "The Transfer of Kingship – A Divine Turning", in: A.B. Beck et al. (eds.), Fortunate the Eyes that See – Essays in Honor of D.N. Freedman, Grand Rapids 1995, pp. 105-120 51. ראה הפירושים לספר מלכים א', כגון: A. Šanda, Die Bücher der Könige I, Münster 1911, p. 319; J.A. Montgomery, Kings (International Critical Commentary), Edinburgh 1951, p. 241; J. Gray, I and II Kings, rev. ed. London 1970, pp. 279 f., 296 f.; M. Noth, Könige I, Neukirchen 1968, pp. 250, 259 f. ושם דיון על החלוקה הבעייתית של הממלכה לאחד-עשר או שנים-עשר שבטים. וראה לאחרונה: C. Schäfer-Lichtenberger, Josua und Salomo. Leiden 1995, pp. 341-351. 52. ראה: ספייזר (לעיל, הערה 31); J.J. Finkelstein, "Meso-potamian Historiography", Proceedings of the American Philosophical Society, CVII (1963), pp. 461-472. על העקרון בדבר הסיבתיות בהיסטוריוגראפיה של המזרח הקדום ושל המקרא ראה: A. Malamat, "Doctrines of Causality in Hittite and Biblical Historiography", VT, V (1955), pp. 1-12. דיון כללי בסוגיה זו ראה, דרך משל: A.O. Lovejoy, "Present Standpoints and Past History", in: H. Meyerhoff (ed.), The Philosophy of History, Garden City (n.Y.) '959, pp. 173-188; E.H. Carr, What is History? London 1961, Chap. 4: "Causation in History"
|