הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



ברכה, קללה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


ברכה היא אמירה המאחלת טוֹב למבוֹרך, וההיפך ממנה הוא הקללה - המאחלת למקוּלָל רעה.

במזרח הקדום הייתה אמונה בכוח המַאגִי של המילה הנאמרת, ולכן התפתחה האמונה כי מרגע שנאמרו דברי הברכה או דברי הקללה - הם עתידים להתקיים, אם אין כוח אחר שיבטל אותם. בישראל אמנם ייחסו לקללות כוח מיוחד ("כי ידעתי, את אשר תברך - מבורך, ואשר תאור - יואר" , במדבר כ"ב 6), אך כוח זה איננו נובע מעצם האמירה או מיכולת מיוחדת של האדם המשמיע את הקללה, אלא מרצונו של ה' אלוהי ישראל. כלומר, האדם מביע איחול, תפילה, ואם ה' ירצה בכך - הדבר יתגשם.
דוגמה ברורה היא ברכת יצחק ליעקב (בראשית כ"ז): לאחר שבירך את יעקב במקום את עֵשָׂו, אפילו יצחק אינו מבטל את הברכה, שהרי אלוהים מעוניין לקיימה.
דוגמה נוספת: בלעם רצה לקלל את ישראל, אך אלוהים הכריח אותו לברך ולא לקלל, כדי להציל את העם (במדבר כ"ב-כ"ד).
המשמעות הראשונית של המילה "ברכה" הייתה נתינת מתנה: "קח נא את ברכתי אשר הֻבאת לך" (בראשית ל"ג 11). האדם מברך את אלוהים ומקריב לו קורבנות, ומביע בכך רגשות תודה, יראת כבוד, שבח ואהבה; אלוהים מברך את האדם, ונותן לו את מתנותיו. מתנות האל כוללות: יכולת הולדה והמשכיוּת, גידול רכושו של האדם, הבטחת הפוריות של האדמה על ידי מי גשמים ומי תהוֹם, והצלחת כל מעשי ידיו של האדם - שדהו, פירותיו, לחמו ומימיו. התגשמות ברכות האל מביאה לאושר כללי ולאושר רוחני, ומשכינה שלום בעולם. מקובל היה שהורים מברכים את בניהם, ובייחוד את הבכור (בראשית כ"ז), הסב מברך את נכדיו (בראשית מ"ח 20-9), והכוהנים, הנביאים והמלכים מברכים את העם (במדבר ו' 26-24; דברים ל"ג; שמואל ב', ו' 18; מלכים א', ח' 55).
כוח מיוחד יש לברכות או לקללות שמשמיעים אנשים מסויימים: זקן הנוטה למות, אבי המשפחה או עיוור. לאלה יש כביכול "יֶדַע פנימי" הנותן תוקף מיוחד לדבריהם.

הקללה היא היפוכה של הברכה, ונועדה להביא אסון על האדם. שורש נרדף לק.ל.ל. הוא א.ר.ר., וממנו גזורים השמות "אָרוּר" ו"מְאֵרָה": "ואברכה מברכיך ומקלליך אאור" (בראשית י"ב 3). פועל נרדף נוסף הוא "לָקוֹב", והשם "אָלָה". כל קללה עושה רושם, בין אם נאמרה על ידי אדם פשוט או על ידי אדם נכבד. חמורה במיוחד היא קללת הורה, כגון קללת נוח את כנען בנו (בראשית ט' 27-25). המקלל יכול לבטל את כוח הקללה על ידי הפעולה המנוגדת לה - הברכה (שופטים י"ז 2-1).
ברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמרך, יָאֵר ה' פניו אליך ויחוּנֶךָ, ישָׂא ה' פניו אליך, וישֵׂם לך שלום" (במדבר ו' 27-22). הכוהן מתפלל שה' יואיל לברך, לשמור, להאיר פניו אל המבורך ואל הקהילה כולה.
ברכת שלום: כיום מקובל לברך ב"שלום" כאשר נפרדים מאדם, ולשאול לשלומו בתחילת הפגישה איתו. הברכה מביעה רגשות ידידות בין אדם לחברו. הברכות הן לשלום, ולעיתים - לחיים.
ברכת יעקב: הברכה שמברך יעקב את כל בניו לפני מותו (בראשית מ"ט). הברכה משקפת את מצבם ההתיישבותי (כלומר, את מקום התנחלותם בארץ כנען, ואופי האיזור) של שבטי ישראל, ואת ההירארכיה (=סדר חשיבותם) של השבטים בתקופת ראשית המלוכה.

לקריאה נוספת:
תפילות וברכות


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: ברכה, קללה
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית