חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה - עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד.

העיר נקראת גם "קרית ארבע", כינוי שניתנו לו פירושים שונים:
 על שם ארבעת הענקים שחיו בה;
על שם ארבעת הרוֹבָעִים של העיר;
על שם ארבעה יישובים המרכיבים את העיר;
על שם ארבעת זוגות האבות הקבורים בה (אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה'; האחים האֱמוֹרִיִים מַמְרֵא, אֶשְׁכּוֹל ועָנֵר היו בעלי בריתו של אברהם; שרה נקברה בה. סיפור רכישת מערת המכפלה (בראשית כ"ג) מזקני העיר הכנענים, החיתים, נותן לאבות ולעם ישראל זכויוֹת קִנְיָין ובעלות על המקום.
מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך על יהודה, ואחר כך למלך על עם ישראל כולו.
היא היתה גם מרכז דתי - עיר כוהנים ולוויים, ועיר מקלט לרוצחים בשׁוֹגֵג.
בתקופה מאוחרת נכבשה חברון על ידי האֱדוֹמִים.
בתקופת החשמונאים (במאה השנייה לפני הספירה) החריב יהודה המכבי את העיר וביצוריה.
לחברון ולמערת המכפלה יש משמעות דתית מרכזית עד ימינו אלה.