|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברהעמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > כלכלה וחברה > זרמים וגישות |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
|
בחמישים השנים הראשונות לקיומה התפתחה ישראל כמדינת רווחה, שנטלה על עצמה את המחויבות לדאוג לרווחת אזרחיה, ובמיוחד להבטיח איכות חיים סבירה לאוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר שבתוכה. המחויבות החברתית של המדינה באה לידי ביטוי בשלוש דרכים עיקריות:
במדינת הרווחה בולט בין ארגונים אלה חלקם של ארגונים המשתייכים למגזר הממשלתי-ציבורי: משרדי ממשלה שונים (רווחה, חינוך, בריאות, קליטת עלייה, משפטים, ביטחון פנים) הפועלים הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, והרשויות המקומיות שבכל אחת מהן פועלים אגפי רווחה וחינוך. נוסף על ארגוני המגזר הציבורי פועלים בזירה החברתית מספר רב של ארגונים וולונטריים וארגונים פרטיים-עסקיים. השילוב המאפיין את מדינת הרווחה של הוצאה ממשלתית גבוהה המנותבת ליעדים חברתיים, חקיקה חברתית רחבה, ופעילות ארגונים רבים, משתקף היטב במגוון הרחב של שירותים המסופקים לאוכלוסיות שונות, לדוגמא הזקנים בישראל מקבלים את השירותים הבאים: קצבאות זקנה, השלמת הכנסה, מרכזי יום, קהילות תומכות, מועדונים, נופשונים, שירותי סיעוד ביתי, מרכזי ייעוץ, התאמת הדיור, שירותי בריאות שאינם כלולים בסל הבריאות (טיפולי שיניים, מכשירי עזר, הסעה לטיפולים רפואיים), מרכזי דיור מוגן ומסגרות מוסדיות. ילדים בישראל מקבלים את השירותים הבאים: קצבאות ילדים, מרכזי חירום, מרכזי קשר ילדים-הורים, משפחתונים, מועדוניות, פנימיות יום, ייעוץ וטיפול, משפחות אומנה ופנימיות. מגוון רחב של שירותים קהילתיים ומוסדיים מסופקים גם לאוכלוסיות נוספות כמו: נכים, מפגרים, בני נוער, דרי רחוב ונשים. ראוי לציין, כי קיום מגוון רחב של שירותים אינו מבטיח את זמינותם לכל האוכלוסיות הנזקקות. בשנים האחרונות חלו במדינת הרווחה הישראלית מספר תמורות מהותיות העלולות לשנות את צביונה:
התמורות במדינת הרווחה הישראלית המביאות לשינויים בצביונה, נובעות הן מנימוקים אידיאולוגיים והן מנימוקים פרקטיים. מבחינה אידיאולוגית, תמורות אלה מונחות בעיקר על-ידי התפיסה הניאו-ליברלית הגורסת, שיש לצמצם את מעורבות הממשלה בכלכלה ובחברה ולהטיל את עיקר האחריות להבטחת רווחת האזרחים על האזרחים עצמם ועל אירגונים קהילתיים שונים. מנקודת ראות זו, הקיצוץ בקצבאות נועד להניע את מקבליהן להשתלב בעבודה ולחיות מיגיע כפיהם ולבטל את תלותם בסיוע ממשלתי. תפיסה זו גורסת, אפוא, שאת מקומה של אחריות המדינה המהווה אבן פינה של מדינת הרווחה, צריכה לתפוס בעיקר האחריות האישית ובמידה פחותה יותר האחריות הקהילתית. לתפיסת העולם הניאו-ליברלית, המסתייגת באורח עקרוני מעקרונותיה של מדינת הרווחה, מצטרפים שיקולים פרקטיים שונים המצביעים על כשליה של מדינת הרווחה ועל אי יכולתה להמשיך ולפעול במתכונת בה פעלה שנים רבות. דגש מיוחד מושם על העול הכלכלי הכבד המוטל על מדינה הנוטלת על עצמה את האחריות להבטחת רווחת אזרחיה. לפי תפיסה זו, מדינה המבקשת להתמודד עם האתגרים אותם מציבה הכלכלה העולמית, חייבת להגביל את הוצאותיה החברתיות ולצמצם את השירותים אותם היא מספקת לאזרחיה. נימוקים אידיאולוגיים ופרקטיים אלה מעוררים ויכוחים נוקבים במדינות שונות, ותומכי מדינות הרווחה מערערים עליהם. אך ברבות מהמדינות המעורבות, ובכללן ישראל, גברה בשנים האחרונות ידם של הגורמים המבקשים לשנות את צביונן של המדינות כמדינות רווחה ולהגביר את קצב התמורות שתוארו לעיל. בישראל עוררו תמורות אלה, ובעיקר הקיצוצים בקצבאות למעוטי הכנסה, מחאה חברתית. יש להמתין ולראות, האם מחאה זו תביא להאטת הקצב וההיקף של תמורות אלה.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |