תַנָא (מחכמי המשנה), בן המאה ה- 1 לספירה.
עלה מבבל והיה מגדולי החכמים בתקופת הורדוס, הן בשל אישיותו המוסרית (שהתלמוד מספר אודותיה רבות), והן בשל ידיעותיו בתורה. הִלל ידוע בחידושיו ההלכתיים, שאחד המפורסמים שבהם הוא "תקנת הפְּרוֹזְבּוּל", העוזרת לאדם לא לאבד את חובו בשנת השמיטה. הלל הקים בירושלים בית מדרש בעל אופי פתוח: בזמן הלימוד, כל תלמיד היה יכול ליצור פרשנות משלו לפסוקי המקרא, ולחדש חידושים בהלכה. במקביל פתח שמאי, שהתנגד לשיטתו של הלל, בית מדרש משלו. שני בתי המדרש הציבו שתי שיטות בהלכה: "בית הלל" ו"בית שמאי".
לקריאה נוספת:
הלל הזקן (המאה ה-1 לספירה)
