בחינת מעמדן של הנשים הקשורות בשופטים מעלה כמה מסקנות מעניינות באשר לתהליכים המאפיינים את התקופה. לשון אחרת, בדרך שהכתוב מעצב את דמויותיהן משתקפות המגמות העומדות ביסוד תיאורים אחרים של הספר. נציג כמה מתיאורי הנשים ומעשיהן בספר בהתייחס לשופטים הקשורים בהן.
- עתניאל בן קנז. בסיפור תשועתו בפרק ג' אין מוזכרת כלל אישה, אך בקטע המטרים אודותיו בפרק א' נאמר כי עכסה יזמה את בקשת הנחלה ומקורות המים: "ויתן לה כלב את גלת עלית ואת גלת תחתית" (א', טו). במובן זה ניתן לראות את השפעתה ותרומתה כחיובית וחשובה.
- אהוד ושמגר. בסיפוריהם נשים אינן נזכרות כלל.
- דבורה וברק, יעל. מבחינת המגמה להבלטת נשים בספרנו ניתן להצביע כאן על שיא מסוים. בפרשה זו נזכרות נשים בשמותיהן, מה שאין כן בשאר פרקי היחידה הזו (עכסה נזכרה ביחידה הקודמת, ודומה כי שם דלילה מובא כדי להבליט את פלשתיותה). דבורה מצוירת כשופטת וכנביאה המעורבת גם בקרבות. בסיפורה עולה נימה של לעג להזדקקותו של ברק לעזרת אישה בשדה הקרב: "...אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא..." (ד', ט). נבואה זו התגשמה כמובן במעשה הגבורה של יעל, שהרגה בגפה את סיסרא. אין זה מדרכן של נשים בתקופת המקרא להיות מעורבות בקרבות (שותפותן בקרב נשאה אופי מוגדר מאוד – הן יצאו לקבל את פני הלוחמים המנצחים!), אשר על כן, בבחינת מקומן בסיפור הזה ניתן לגלות כפל פנים. אין ספק שהדרך שבה מתוארים מעשיהן של דבורה ויעל באה להאדיר את דמותן שלהן, ואף את דמות האישה בספר, וזו ראייה חיובית. אך בה בעת יש בכך כדי להצביע על חולשתו הגדולה של ישראל, שמצביאיו אינם מסוגלים להילחם לבדם. ברק נזקק אפוא לעזרה, שאינה עומדת בקני המידה המקובלים של התקופה.
- גדעון. לאישה בחייו אין תפקיד מרכזי, אך בסוף סיפורו נאמר כי הוא מרבה לשאת נשים: "ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי נשים רבות היו לו" (ח', ל). סמיכות מעמד האישה בשני הסיפורים – סיפור דבורה וסיפור גדעון, מיטיבה להדגים את גודל המהפך המתחולל לפנינו: מדבורה, המייצגת מנהיגות מיוחדת ומבטאת באופן יוצא דופן מגמה התואמת כל כך את תקופת השופטים, לגדעון, שאמנם דחה בפיו את המלוכה, אך דבק באחד מגינוניה החשובים – ריבוי נשים. גם מלחמת הירושה שמתפתחת אחרי מות גדעון, כשהיא מובלת על ידי בנה של פילגשו, יש בה מעוללות המלוכה.
- אבימלך. אין מסופר על אשתו או נשותיו שלו, אך מודגש כי נפל בידי אישה:
ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו. ויקרא מהרה אל הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אשה הרגתהו...
(ט', הג-נד)
על פי הנורמות של התקופה, הנפילה בידי אישה לביזיון תיחשב. אבימלך זכה אפוא לגורלו של סיסרא – נפל בידי אישה ב'רכב' – מן הסתם כלי טחינה ביתי האופייני לאישה, ובכך מחווה הכתוב דעתו ביחס למעמדו של אבימלך.
- יפתח. בעיותיו הבססיות של יפתח מוצגות באמצעות הנשים בחייו. אמו אישה זונה הייתה (י"א, א), וזהו הבסיס לניכור העמוק שהפריד בינו לבין אחיו. בסופו של דבר בתו היחידה 'הייתה בעוכריו', ויציאתה לקראתו לאחר ניצחונו קובעת את מר גורלו. ומן הסתם העמיק מוות זה את תחושת הניכור והגביר את מרירותו ביחס לאפרים, כך על כל פנים עולה מהמבנה המציב את סיפור המאבק נגדם לאחר פרשת מותה.
- שמשון. גם כאן מתגלה מוטיב המפלה באמצעות אישה, שכן שמשון מכה את הפלשתים באמצעות נשותיו, וכפועל יוצא של יחסיו עמהן. בסיפורים אלו לובש מוטיב זה לבוש אירוני במיוחד, שכן אמנם כוחו הפיזי של שמשון פועל נגד הפלשתים, אך זה אינו ממומש בהיעדר זירוז של פעולה נשית.
אם נבוא לסכם, בסיפורי השופטים הנידונים ביחידה זו ניכרת המגמה להבליט את תפקידן המכריע של נשים בנקודות מרכזיות של המאורעות. לכשעצמה במגמה זו אין חידוש מיוחד, והיא רווחת במקומות רבים במקרא, אפס, בספרנו מובנית ההתמקדות בנשים בדרך שבה מציג הספר את הדמויות ואת האירועים. המוטו שקבעה דבורה 'כי ביד אשה ימכר ה' את...' פועל בצורות שונות לגבי שופטים שונים, כשחלקם מובל להרס עצמי בגין מצבים ואירועים הקשורים בנשים. מורגשת כאן ללא ספק ההידרדרות ההולכת ומתעצמת במהלך הספר. אם אצל דבורה ל'מכירת האויב ביד אישה' היה בסופו של דבר אופי מוצלח מאוד, לא כך היה הדבר אצל שמשון. בסיפורו נשתלבו הניצחון על האויב בגין נשים כבסיפור דבורה, יחד עם ההרס העצמי שאפיין את אבימלך ויפתח. למותר לציין כי מן הדגם שקבעה דבורה נותר השלד בלבד – נשותיו של שמשון אינן מבני עמו, ובפעולתן הן מביאות נזק לפלשתים ותועלת עקיפה לישראל, אך מבלי שיתכוונו לכך.
