|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > אמנויות > אמנויות פלסטיות > ציור > ציור ישראליעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען > משהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מקרא באמנות > ממצרים לכנען |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בשנת 1955 צייר הצייר אריה ארוך (1908 - 1974) את היצירה משה רבנו מסרייבו. היצירה צוירה בהשראת תיאור של מתן תורה המופיע בהגדת סרייבו, שנכתבה וצוירה בספרד במאה ה- 14. © משפחת ארוך. באדיבות יונתן ארוך. גלרית אנג'ל, ירושלים.© THE NATIONAL MUSEUM OF BOSNIA AND HRZEGOVINA נקודת הדמיון העיקרית בין הציור של אריה ארוך לבין הציור בהגדת סרייבו היא התיאור של משה עם לוחות הברית על רקע לבן, והעמדתו בחלק העליון של התמונה. בשני הציורים משה עומד זקוף, גופו פונה לצד הימני של התמונה והוא אוחז בידיו את לוחות הברית. בהגדת סרייבו פרטי הדמות נראים בבירור - פניו של משה, ידיו ובגדיו, ואילו בציורו של אריה ארוך - דמותו של משה מורכבת ממשטחי צבע וקווים היוצרים דמות מופשטת, תווי פניו לא נראים בבירור ורק נרמזים. בהגדת סרייבו - דמותו של משה מופיעה כאמור על רקע לבן, שאולי מתאר את האור האלוהי או מעין נתיב עלייה לשמים. מהשמים יורדים פסי זהב אולי אף הם מרמזים לאור אלוהי. הרקע הלבן שמאחורי משה, הופך בציורו של אריה ארוך למשטח צבע בעל גוון בוהק יותר, המהווה אור יחיד בציור שרובו עשוי מגוונים כהים. הבוהַק של האור מַקנה לו מראה רוחני, מיסטי, כאורו של האל. בהגדת סרייבו בני העם נראים למרגלותיו של משה, ואילו ביצירתו של אריה ארוך מופיעים למרגלות משה מעין מבנים גאומטריים. מדוע החליפו מבנים את האנשים? מדוע המבנים נראים כאילו הם מרחפים באוויר? ומה קרה לצבעוניות החגיגית של התמונה בהגדה - מדוע הפכה להיות קודרת כל כך ביצירתו של ארוך? אפשר להציע פרשנויות שונות למבנים ביצירתו של ארוך, וייתכן שיש להם יותר ממשמעות אחת. פרופ' מרדכי עומר מביא שלושה מקורות אפשריים למבנים המופיעים ביצירתו של ארוך: 1) עיירות יהודיות או חורבותיהן שראה ארוך באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. 2) ציור קיר בבית הכנסת בדורא אירופוס, שבו שנים-עשר השבטים מוצגים על ידי דמויות הניצבות בפתחן של בקתות, הדומות למבנים אלו. 3) ארונות קבורה שהתגלו בבית שערים (עומר, 2003) - בעבר הקבורה בארונות קבורה הייתה מקובלת למדי בחברה היהודית. שלושת המקורות האפשריים חוֹברים יחד למסר אחד קשה: משה יורד מההר עם לוחות הברית אך לא המון חוגג מקבל את פניו אלא עיירות חרֵבות או ארונות קבורה, המייצגים את בני ישראל. ציור זה יכול להתפרש כתמונת העולם היהודי אחרי השואה. ארוך מעביר מסר זה באמצעות תיאור רחב יותר מאשר תיאור מציאות: מעמד הר סיני המקראי הוא מעמד של ברית בין ה' לבין כל עם ישראל, וכך נאמר עליו בנאום הפרידה של משה בספר דברים: "ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים:" (דברים ה 2-3) הברית המקראית בין האל לעמו דומה יותר לברית וסאלית (ברית הנכרתת בין אימפריה למדינות המעלות לה מס) מאשר לברית בין שווים. ובכל זאת גם המקרא, ובעיקר המדרש, משַווה לה אופי של הדדיות - מזמורי התהלים מבטיחים כי גם האל זוכר את בריתו ומרחם על עמו במצוקתו:
במדרש- ניסוח מפורש יותר לברית ההדדית:
ניתן לראות את יצירתו של ארוך כזעקה וביקורת על הפרת הברית מצד האל: קהילות שלמות של מאמינים חרבו בשואה. לוחות הברית המיותמים הנותרים בידיו של משה כי אין לו למי להעבירם - הם אצבע מאשימה כלפי האל. בין הציור בהגדה לבין יצירתו של ארוך מבדילה גם טכניקת הציור, והקשר בין הטכניקה לבין הסצנה המתוארת הוא שיוצר את משמעות היצירה. ארוך עובד בצבעי שמן ומדגיש את חומריותם, את משטחי הצבע השטוחים ואת קווי המתאר העבים. הוא בונה את ציורו מצורות גאומטריות למדי: המבנים בתחתית התמונה עשויים ממרובעים שכל אחד מהם מודגש על ידי קו מתאר עבה ואדום. האור המקיף את משה יוצר צורת מלבן, גופו של משה כמעט מלבני גם הוא וכיסוי ראשו דומה לצורת משולש. גם צורתם של לוחות הברית מלבן שחור, כאשר החריטות המופיעות על המלבן יוצרות את צורתם של לוחות הברית. הצורה המופיעה לשמאלו של משה דומה גם היא לצורה גאומטרית. אריה ארוך הניח את כל הצורות השטוחות האלה על גבי מצע, ולא ניסה ליצור אשליה של מרחב ממשי. ארוך אינו מתאר לנו סצנה שיכולה להיראות כתיעוד של מאורע, אלא בונה על גבי המצע הציורי את הפרשנות שלו לסיפור. בשונֶה מהבנייה המתוכננת והגאומטרית של הציור, החריטות מהוות גורם פחות מאורגן והן נראות כשרבוט חופשי. חריטה היא פעולה שפוצעת את הצבע ויש בה רמז לאלימות או לתוקפנות. בכך תורמת טכניקת הציור ליצירת האווירה הקשה בציור של ארוך. אריה ארוך מתבסס על הסיפור המקראי ועל האיור בהגדת סרייבו ויצירתו היא פרשנות שלהם. הבחירה להשמיט, לשנות או להוסיף אלמנטים וכן טכניקת הציור בה משתמש ארוך - הן שיוצרות ביצירתו של ארוך את המשמעות ואת האמירה הקשה על גורלו של העם שקיבל עליו את התורה. בבליוגרפיה: מרדכי עומר, אריה ארוך, מוזיאון תל-אביב לאמנות והפניקס הישראלי, 2003.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
