השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : כהנים

המקורות על הכהנים ברשימות המקראיות אינם אחידים והם משלימים זה את זה. ברשימה שבשמ"ב, ח 17 כתוב "וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן אביתר – כהנים". פסוק 18 מוסיף: "ובני דוד כהנים היו". ברשימה שבשמ"ב, כ, 25, שיתכן ונתחברה קצת לפני הרשימה בשמ"ב, ח, 17, מוזכרים ככהנים צדוק ואביתר. בפסוק 26 נזכר "וגם עירא היאירי היה כהן לדוד".בדה"א, יח, 16, כתוב בדומה לשמ"ב, ח, 17, ובדה"א א, כז, 34 נמצא אביתר בין יתר נושאי משרה ללא ציון תפקידו. במל"א, ד, 2 נאמר "עזריהו בן-צדוק הכהן"; ובפסוק 4 "וצדוק ואביתר כהנים"; ולבסוף בפסוק 6 נזכר "וזבוד בן-נתן כהן רעה המלך".

במקורות אלה מאוזכרים הכהנים ששרתו בימי דוד ושלמה. יתכן שהביטוי "כהנים היו" מבטא את העובדה שאותם כהנים לא היו ממשפחת כהנים (בני אהרון), אלא נתמנו על ידי דוד לתפקיד זה. דעה זו מתבססת גם על הכתוב ש"בני דוד כהנים היו".¹⁷

אותו הדין יש לנקוט לגבי עירא היאירי¹⁸ מתושבי עבר הירדן המזרחי שגם אותו המקור מייחסו למשפחת כהנים. לעומת זאת הכהנים הבכירים של דוד ושלמה מתייחסים לבני אהרון. גם כהני שלשמה עזריהו בן צדוק וזבוד בן נתן, שהיה גם נושא משרת "רעה המלך",¹⁹ מיוחסים לבני אהרון (ברין, 1971, 161).

1.2.2

מינוי לכהונה של אנשים ממוצא לא כהני, כמו במקרה מינוי בני דוד, שמוצאם משבט יהודה כמו אביהם, נעשה גם על ידי ירבעם בן נבט (מל"א, יב, 36-12), שמינה כהנים אחרי פילוג המלוכה. על אירגון הכהונה ובכלל על אירגון הכהונה הממלכתית נכתבה ספרות ענפה,²⁰ ואנו נייחד את דברינו לזיקה של רשימות אלה לממצאים האפיגרפיים ותרומת האחרונים להבהרת הסוגייה.

1.2.3

המקור האפיגרפי בעל החשיבות הראשונה לנושאנו הוא החרסים ממקדש ערד, שזמנם מהמאה הח' לפנה"ס (אהרוני, 1975, 89-87;
(Lemaire, 1977,227. בחרסים אלה נזכרות חלוקות חומרים לאנשי המקדש וכן גם משפחות הכהנים שלש אותו מקדש (אהרוני, 1975, 89-83; הלצר, 1977, 59-54). כתובות 57-49 עניינם בחלוקה, וביניהם מס' 49 נושאו חלוקת דבר מה, בין היתר גם ל"בני קרח" משפחת לוויים ידועה (אהרוני, 1975, 84; הלצר, 1977, 59-54; 210, (Lemaire, 1977.²¹ כתובות מס' 57-50 מכילות שם אחד בכל אחת. מס' 50 מכילה רק את השם – "מרמות", שם של משפחת כהנים ידוע, בעיקר מתקופת בית שני (הלצר 1977, 56; ליוור 1968, 473). באוסטרקון מס' 54 נמצא כתוב השם "פשחר". שם שהוא כנראה ממוצא מצרי ושייך למשפחת כהנים (אחיטוב 1971, א, 635-633). שם זה ידוע לנו גם מחותמות, כגון:

א) לאדתא א/שת פשחר – מסוף ימי בית ראשון (EEA, 63, No. 33)
ב) לפשחר בן עדיהו – מתקופת שיבת ציון (EEA, No. 20)
ג) לפשחר – בחותם דמוי חרפושית מהמאה ה-ז' לפנה"ס (אביגד, 1989, 94, מס' 14)

נראה שהשם "פשחור" די נפוץ במקורות האפיגרפיים וידוע גם מהמקרא (יר', כ, 50, עז', ב, 38; י, 22; נח', ז, 41). יתכן שלא כל החותמות שעליהם מופיע השם "פשחר" שייכים לכהנים, אבל קיום השם בין משפחות כהנים ולוויים אחרים מעלה אותה סברה שפה מדובר במשפחת כהנים הנושאת את השם הזה, אם כי אין ודאות בזה.

במיוחד חשוב אוסטרקון מס' 52 שעליו כתובת פשיד. לפי דעתינו²² יש להשוות הדבר ל"בני עבדי שלמה" (בעז' ב, 55, שמופיעים "בני פרודה", ובנח' ז, 57, "בני פרידה").²³ בעזרא החיצון בקטע המקביל V, 33 מופיעים φαριδα, אבל בטקסט הרשמי של הכנסיה הקתולית – ה-Clementina (1959) בטקסט הלטיני V, 33 מוזכרים. Filii Phasida = בני פשיד.²⁴ איך הגיעה לתרגום הלטיני הגירסה של השם הזה, הידועה לנו עד עכשיו רק מחרס מערד? אין בידינו תשובה על כך. מכל מקום מדובר ב"בני עבדי שלמה" שהיו שייכים לפולחן במקדש.²⁵ ברור בכל מקרה, שהמשפחה הזאת היתה קשורה לפולחן ומסורתה עולה עד המאה הח' לפנה"ס לפחות.²⁶

1.2.4

לאחד המקדשים, ויתכן לבית המקדש בירושלים, שייך גם רמון קטן משנהב, הנרכש במסחר עתיקות, ופורסם בצורה פרלימינרית על ידי לימר (Lemaire, 1981, 239-236). הרמון נחקר ופורסם על ידי אביגד²⁷ שהציע לקרוא את הכתובת החרוטה בו: קדש כהנם לבי[ת יה]ה. ככל הנראה מדובר בחפץ שהיה שייך לכהנים של בית המקדש בירושלים ויתכן שהכתובת שייכת למחצית השניה של המאה הח' לפנה"ס. אם נלך בעקבות הקריאה של אביגד אנו רואים שהכהנים תרמו רימון משנהב לבית ה'. רימון זה היה ככל הנראה איזשהו פריט קטן של חפץ יותר גדול שהוקדש (אביגד, 1990, 89-87; Avigad, 1989a; 16-13), אבל נראה שכתובת זו מרמזת על אירגון איזשהו של כהנים ש-in corpore תרמו את החפץ.

1.2.5

הכהנים היו בעלי סטאטוס רשמי כפי שאנו למדים מן החותמות המעטים של הכהנים שנתגלו ונתפרסמו.

א) חותם ממוצא בלתי ידוע, הכתוב משני צדדיו:
לצדק/בן מכא 2) לז] כריו/כהן דאר²⁸הכהן היה מעיר דאר, ומבחינה פאליאוגרפית ומהסיומת היהויסטית,²⁹ הוא שייך למלכות ישראל במאה הח' לפנה"ס. הזכרת עיר מוצאו של כהן ידועה לנו מהמקרא, כמו אמציה כהן בית-אל (עמ' ז' 10)³⁰ מחותמות שלש עמי הסביבה חסרים חותמות שבהם מצוין שם העיר של הכהן, לעומת זאת מוזכר בעיקר האל, שהכהן היה כפוף לפולחנו. כדוגמא: חותם עמוני מהמאה הז' לפנה"ס: לבעזראל/עבד הבעל³¹.

ב) גם חותם אחר, שאף מוצאו לא ידוע, אבל בלי ספק הוא מיהודה, נושא כתובת של שלוש שורות³²: לחנן ב/ן חלקיה/הכהן פה מדובר בבנו של חלקיהו הכהן הגדול, שקשור למציאת ספר תורת משה בימי יאשיהו בשנת 622 לפנה"ס.

הממצאים של חותמות כהנים יוכלו לסייע להבנה יותר טובה של הכתובת שעל חותם מהמחצית הראשונה של המאה הח' לפנה"ס שמוצאו ככל הנראה מן הצפון, שלפי קריאת קרוס: למקניו/עבד יהוה.

החותם פורסם על ידי קרוס ונדון בהרחבה גם על ידי חוקרים אחרים.³³ לפי דעת אביגד, הסיומת היהויסטית-"יו" נמצאת בשמות על חותמות (שבניו, עזיו ועוד) כשמדובר באיזשהו תואר של איש המשרת בבית המקדש, יכול להיות אחד מזמרי המקדש (קרוס, 1983, 62). נציין שגם בכתובות על חותמות אחרים מאיזור השמי-מערבי מצוין אחרי השם של נושא החותם שהוא עבד של (+ שם העל). ידוע לנו גם: א) חותם ממוצא אדומי: לשמש עז/עבד שהר Bordreuil, SDB, 107,) No. 21). שהר שם של אל אדומי (גם ערבי) הידוע מתקופת בית ראשון ומן התקופה הפרסית (Cross, 1986, 391). ועוד חותם גליל נוסף: ב) הנושא כתובת ארמית מהמאה הז' לפנה"ס: חתם ברק עבד/עתרשמן. פירושי שהאיש ברק היה "עבד" של האל עתרשמן – "עשתר השמים" (Bordreuil, SDB, 111, No. 27). חותם נוסף הוא חותם עמוני: ג) לתמכאל [ע]בד מלכם (השלמת הקריאה שנויה במחלוקת). אם לקבל את הקריאה ללא השלמה משמעות המלךה בד * ביד, אינה מוחוורת בהקשרה. כנראה מדובר גם פה באיש בשירות האל העמוני מלכם, או איש הקשור לכמורה של מלכום (Aufrecht; No. 1, Bordreuil, 1992, 197). החותם מסביבות 600 לפנה"ס. ועוד חותם עמוני: ד) לבעזראל/עבד הבעל. הידוע, מראה שמדובר ב"עבד" של האל בעל. זמנו של החותם לפי צורת האותיות הוא מסביבות 600 לפנה"ס (Bordreuil, SDB 1992, 116 No. 383).

הנתונים על "עבד" של אל מסויים ובמקרים שלנו, מלכם, בעל, מהמקורות האפיגרפיים מלמדים על קיומו של אירגון מסויים בצוות עובדי המקדש והדוגמה של קיום הארגון הזה באדמיניסטרציות המקדשיות. יתכן וממצא זה זהה וקשור לכתובת שעליה כתוב "עבד ה'", (Cross, 1983).

1.2.6

הסיפור במקרא על הכהנים שנרצחו על ידי שאול בעיר נב (שמ"א, כא, 19-1) מדגיש שאביתר בן אחימלך בן אחיטוב הצליח להמלט משם ואז לקח אותו דוד להיות הכהן שלו (שמ"א, כב, 23-20). מהרשימות במקרא שהבאנו למעלה אנו יודעים שאביתר הנובי היה בשירות דוד ככהן. ממצאים אפיגרפיים אחרים שופכים אור על העיר נוב ועל מעמדה.

1.2.7 ה"רב כהן" בספר הושע ובמקורות אפיגרפיים

הממונה על הכהנים מכונה במקרא "הכהן הגדול" (למשל במל"ב, כב, 14 וראה בפירוט להלן), או אף "הכהן הראש" (למשל בדהי"ב, יט, 11 וראה בפירוט להלן), ובגלוי אין זכר לכינוי אחר. אך נראה לנו ששני הכינויים הללו נהגו ביהודה והם שטבעו את המטבע גם על ספרות שמוצאה מצפון ארץ-ישראל, מממלכת הצפון.

בממלכת ישראל בצפון נהג ככל הנראה כינוי אחר והוא "רב כהן", או "רב כהנים", ושזכרו נשתמר בספר הושע, אלא שמסירות משובשות של דורות בדרך מעברו של הספר מישראל ליהודה עמעמו על הנוסח והשכיחו אותו, ותיקון קל בהושע, ד, 4 ישיב אותו.

הצעתנו לגרוס בהושע, ד, 4 "ועמי כמו רב כהן" במקום "ועמך כמריבי כהן". ראיות המאוששות את הצעתנו לגרוס בהושע, ד, 4 "ועמי כמו רב כהן" במקום "ועמך כמריבי כהן". ראיות המאוששות את הצעתנו עולות מתוך: א) הנבואה בהושע שבה מופיע הצירוף (הושע ד, 4-9); ב) ממקום נוסף בספר הושע (ח, 12); ג) ממקורות אפיגרפיים חיצוניים, אוגריתיים ופיניקיים. בממלכת ישראל שהיתה נתונה להשפעה כנענית יותר גדולה מאשר ממלכת יהודה צפוי ומסתבר שבעניינים מסוימים וביניהם מוסדות מתחום המינהל עברו לישראל לא רק בתכניהם אלא גם בשמותיהם שנהגו בכל תחומי כנען וביניהם מוסד ה"רב כהנים". על מוסד זה בתחומי כנען הרחבים ביותר ידוע לנו הן מכתבי אוגרית והן מן הכתובות הפיניקיות והפוניות. ממצאים אלה יכולים לאושש את ההשערה בדבר קיומו של מוסד הכהן הגדול גם בשמו הכנעני בתוך ממלכת ישראל.

המקורות המקראיים על מוסד הכהן הגדול בישראל, ראשיתו והתפתחותו אינם ברורים די צורכם ולוקים בחסר, דבר שהשאיר סוגיות רבות במחלוקת ולא כאן המקום לדון בהן. לפיכך לא מן הנמנע שבתוך אי הסדר השורר במקורות המקראיים שידיעות על שמותיו ותפקידיו של מוסד זה מממלכת הצפון לא הגיעו לידינו בצורה המניחה את הדעת באמצעותם של אנשי יהודה יורשי התרבות והספרות של ממלכת ישראל.

הערות שוליים:
17. LXX, άυλαρχαι ήσαν, מילולית "הממונים על החצר" ואפילו "נסיכים".
18. ראה גם על צדוק (ליונשטם, 1971, 673-677), אביתר (אורמן, 1955, 35-36), אחימלך (א"מ, א, 217. במקרים של מאמרי מערכת בא"מ אנו לא מזכירים את הכותרת של הערך); אחיטוב, 1971 ב, 219-220; Heltzer, 1982.
19. ב-LXX חסרה המילה "כהן" (א"מ, ב, 1954, 894).
20. הרן, 1962, 14-25, 32-39; הרן, 1972, 137-200; 174-67, 1969, Copy,1982, 74-44, Ahlstrom
21. ההשוואה של (לימר, 1977, 210, של I, 3) של בני גלגל על חרס מס' 49 עם אנשי מקדש בגילגל על חרס מס' 49 עם אנשי מקדש בגילגל אינה נכונה (ראה הלצר, 1979, 280). מדובר פה בשם פרטי גלגול הידוע מפפירוסים ביב. לפי דעת אוסישקין (Ussishkin, 1988, 147-157) כל התעודות ממקדש ערד שייכות למאה הז' לפנה"ס, מפני שהוא הציע כתאריך ביטול הפולחן במקדש, את המאה הז'.
22. לימר (212, 1977) מציע קריאה צייד, שאינה מתקבלת על הדעת. המחבר טוען שמילה או שם פשיד אינם קיימים; הלצר, 1977, 58.
23. וב-LXX: ύιοι Φεριδι ו- ύιοι Φαδορα
24. בענין הטקסט של עזרא החיצון ראה 1974, Hanhart, ו-1974a, Hanhart.
25. לוין, 1971, 25-26; 209, 1963 Levine, .
26. גם החרס מס' 55 מהשכבה ה-VIII מערד מעורר עניין.
1) בנ חמדא
2) י.
יתכן שהקריאה "בני חמדא" והסופר תיקן את השגיאה שלו (הלצר, 1977, 58; אהרוני, 1975, 88).
27. אביגד, 1990, 82-89; .Avigad, 1989a, 7-16; Avigad, 1990a
28. אחיטוב, 1992, 206; הלצר, 1977, 56; Avigad, 1971, 101-105; Avigad, 1986, 9; Avigad, 1987a, 198-199.
29. Garbini, 1982
30. השקפה אחרת, 12-15, 1977 Haran,.
31. Bordreuil, SDB, 116, Fig 38b.
32. אחיטוב, 1992, 131; Elayi Elayi, 1986, 44-47; Elayi, 1987, 54-56; 1992, 680-685; Schneider, 1988.
33. Cross, 1983, 56-63; Avigad, 1986, 9; Avigad, 1987a, 197-199.